תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

רבקה אם יעקב

16/01/2006
עמודים טבת תשס"ו (700) 3
רבקה אֵם יעקב
" האמא הפולנייה" - רבקה אֵם יעקב
מאת: יוסקה אחיטוב

בשבתות אלו אנו נפרדים מספר בראשית, על שלל דמויותיו וסיפוריו.
יוסקה אחיטוב מציע לנו מבט אנושי וחומל על רבקה אמנו,
כדי להמתיק את הפרידה.


הקורא את סיפור לקיחת האישה עבור יצחק, פוגש את רבקה, נערה צעירה, הנטועה היטב בתוך משפחתה. אביה, בתואל ואחיה לבן מוכנים ללא היסוס לשלֵּחַ אותה אל ארץ כנען, אל הבלתי נודע. "הנה רבקה לפניך, קח ולך", הם פוסקים עוד קודם ששאלו את פיה. רק לאחר מכן הם שואלים אותה, כנהוג, ומקבלים את הסכמתה, אולם בליבה ממשיכה לקנן חרדה גדולה. כדי להקל עליה את צער הפרידה, נשלחות איתה מיניקתה ונערותיה. פגישתה הפתאומית עם יצחק ההולך בשדה מעלה את חרדתה לשיא, והיא נופלת מעל הגמל.
טראומת הניתוק ממשפחתה מלווה את רבקה במשך כל חייה, ובאה לידי ביטוי בחוויה עמוקה של חוסר בטחון בסיסי. יצחק, אמנם, אוהב אותה, אולם באהבתו אליה משתרבבת נימה של געגועים אל אמו, שרה, ואולי היא חשה בליבה קורטוב של זרות. לא בקלות הופכת רבקה לאם, ושנות העקרות שלה מוסיפות לחוסר הביטחון הבסיסי שלה.
משנולדו שני בניה, עשו ויעקב, היא מצליחה למצוא ניחומים ביעקב בנה הקטן בלבד. יעקב הוא איש תם, יושב אוהלים, ואילו עשו עצמאי, איש ציד, איש שדה ומן הסתם אינו נענה בקלות לחיבוקי אמו. רבקה זקוקה ליעקב כשם שהוא זקוק לה, והתלות ההדדית ביניהם מתעצמת והולכת. רבקה מתחזקת בהיענותו של יעקב לאהבתה, והיא מוצאת בו את תיקונה.
בינה ובין יצחק עולה ומרחפת עננה של זרות כשאהבתו שלו נתונה לעשו, שמתנכר לה. עיוורונו מוסיף לחרדתה הקיומית. היא הולכת ומשתכנעת שיצחק אינו רואה נכוחה את אשר לפניו. הדאגה לשלומו ולעתידו של יעקב מתגברת כשבמעמקי נפשה אין היא מסוגלת להפריד בין עתידו של יעקב ובין עתידה שלה עצמה.
כלפי בנה יעקב מתפתחת בה, אפוא, תסמונת האם הדאגנית ("האם הפולנייה"). חוסר הביטחון הקיומי שלה מעצים את חרדתה לבנה יעקב ולעתידו.
תסמונת האם הדאגנית אופיינית לאם שחוותה חוויית נטישה בילדותה. העולם בו היא חיה, אינו בטוח. בתחושה הקיומית שלה, היא צועדת כל חייה על קרקע לא יציבה. לדידה של רבקה, בנה יעקב, שהוא חלק ממנה, שעד כה היה מקור להתחזקותה, נמצא עתה בסכנה. חושיה מתחדדים. היא מצותתת לכל שיחה, מגייסת את כל כוחותיה למנוע כשלון, אינה מניחה שום פרט ליד המקרה ואינה מרשה לעצמה לאבד שליטה על העתיד. חרדתה הקיומית וביטחונה כי שיפוטו של יצחק שגוי גדולים כל כך, עד כי היא מעודדת את בנה לשקר לאביו, ודואגת לכל הפרטים כדי להסוות את יעקב.
חוויית ה"אני" העצמי של הבן נבנית בדרך כלל מן האכזבה. הפעם הראשונה שצרכיו של הילד מאמו אינם מסופקים, היא הנדבך הראשון בבניין זהותו העצמית. זוהי ראשית הגמילה שלו, ומעתה הוא מסוגל להיפרד ממנה ולבנות את חייו העצמיים. אולם האם הדאגנית, אינה מרשה לעצמה לאכזב את בנה. ככזו, לא השכילה רבקה לחנך את יעקב בנה הקטן לעצמאות ולהיפרדות ממנה. הוא היה ונשאר חלק מה"אני" שלה, והיא לא מסוגלת להיפרד ממנו.
והנה עתה, החרדה מפני נקמתו של עשו ביעקב מאלצת את רבקה להיפרד מבנה הצעיר. היא דואגת לצייד את יעקב בכל הנדרש כדי שיוכל לשרוד בגלותו, ומבטיחה לו שהפרידה תהיה רק ל"ימים אחדים", בעוד שבסתר ליבה היא יודעת שזו פרידה ארוכה. זהו, אולי, מעשה ההגנה האחרון שיש בידה לספק לבנה האהוב; לצייד אותו באשליה שכל העניין כולו יימשך רק ימים אחדים, כך שהסתגלותו לקשיים הצפויים לו בניכר תהיה יותר קלה ו"מרופדת".
כציפור המגרשת לראשונה את גוזלה מן הקן ובכך משחררת אותה ואותו זו מזה, כך רבקה, בשלחה את יעקב אל לבן אחיה, משחררת את יעקב לחופשי מחיבוקיה. ובגאולת בנה היא גואלת גם את עצמה.

יוסקה אחיטוב, עין צורים


חסר רכיב