תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

תוכנית "שילוב בישיבות הקבה"ד

16/01/2006
עמודים טבת תשס"ו (700) 3
כחלוץ לפני המחנה
מאת: יונה ברמן

עשר שנים לאחר שקמה "ישיבת הקיבוץ הדתי", הקימו אנשי הישיבה
ומזכירות הקיבוץ הדתי את תכנית "השילוב" לנוער בוגר תיכון
שרצה לשלב במסגרת שירותו הצבאי המלא תקופות משמעותיות של לימוד ישיבתי.

בשנה האחרונה ציינו 20 שנה לתכנית ה"שילוב":
שמונה מחזורי "שילוב" עברו בישיבה בעין צורים, עד שקמה אחותה במעלה גלבוע.
ומאז מתגייסים מדי שנה 2 מחזורי "שילוב" – האחד לעין צורים והשני למעלה גלבוע
בקיץ האחרון התגייס מחזור כ' של "השילוב" לישיבת הקיבוץ הדתי בעין צורים
ומחזור י"ב לישיבת הקיבוץ הדתי במעלה גלבוע.


דע מאין באת...
"תוכנית השילוב" צמחה בין כתלי ישיבת הקיבוץ הדתי בעין צורים, שהייתה ישיבה צעירה בת 10 שנים. לפני שבא "השילוב" לעולם עמדו בפני הצעיר הדתי המתגייס לצה"ל שתי אפשרויות: להתגייס למסלול שירות של שלוש שנים מלאות או לשרת במסגרת "ההסדר" - תוכנית שקמה כבר שנים קודם לכן בישיבת "כרם ביבנה", המשיכה בישיבת ההסדר ב"הר עציון", והתפשטה ברחבי הארץ. השירות במסגרת "ההסדר", שהמדינה הכירה בו כשירות לגיטימי, איפשר לבחור הדתי לשלב לימודים ישיבתיים עם שירות צבאי שקוצר כמעט בחצי.
תנועת הקיבוץ הדתי לא אישרה לבניה, אם רצו בכך, להשתלב ב"הסדר" בטענה שיש לשרת שירות צבאי מלא. מתוך כך צמח רעיון "השילוב" - תכנית המשלבת שירות צבאי מלא של שלוש שנים, ושנתיים לימוד ישיבתי, לפני ותוך כדי השירות.

עמוס צביאלי, בן וחבר טירת צבי, היה מרכז מחלקת הביטחון בקיבוץ הדתי בתקופת מאי 1982, ערב פרוץ "מלחמת לבנון" ועד קיץ 1985: "התעקשנו בקיבוץ הדתי על העניין של שלוש שנות שירות + שנתיים לימוד. מול 18 חודשי שירות בישיבות ההסדר באנו, אנשי הקיבוץ הדתי, והצענו 36 חודשי שירות צבאי. זה הבדל עצום והיו לנו חששות".
שמעון הקשר, חבר קבוצת יבנה ואחד האנשים המזוהים ביותר עם הישיבה בעין צורים מיום הקמתה, מספר שהרעיון והדחיפה להקמת "השילוב" עלה דרך בנים אחדים בני משק, בוגרי תיכון שרצו ללכת ל"הסדר". הקיבוץ הדתי התנגד לכך עקרונית בשל השירות המקוצר. שמות בוגרי תיכון של אז, כמו: אורי ארליך ושלמה – שמחה בר-שלום מיבנה, שמיר אחיטוב מעין צורים, (הרב) איתמר חייקין משלוחות – אלה היו "שפני הניסיון" שעל גבם החל "השילוב", ובזכות עיקשותם לשלב לימוד ושירות צבאי, הוקם.
למרות זאת, מאז ועד היום לא רבים הם בני הקיבוצים המגיעים לישיבות הקיבוץ הדתי בכלל ולתכנית "השילוב" בפרט. הסיבה לכך נובעת כנראה מהצורך של בני ה- 18 לפרוץ מסגרות ולשנות.

צעדים ראשונים
הצצה לאחור במסגרת מנהרת הזמן מזכירה לנו שאז, לפני 20-25 שנה, לא היו קיימות התכניות הרבות המוכרות היום לכולנו של שילוב שירות צבאי עם לימוד תורה, וניתן להבין עד כמה היה רעיון "השילוב" חדשני וחלוצי. היוזמים והמחליטים היו חברי מזכירות הקיבוץ הדתי דאז; המזכ"ל חנן פינקלשטיין, חבר סעד ועמוס צביאלי ממחלקת הביטחון, יחד עם צוות הישיבה בעין צורים – שמעון הקשר ואהרן שמש. הרעיון היה: שנת לימוד תורני בישיבת הקיבוץ הדתי בעין צורים, שירות צבאי, שנת לימוד תורני נוספת באמצע השירות הצבאי וסיום השירות. בתחילה יכלו הבחורים ללכת רק לשריון, דבר שהשתנה במרוצת השנים, והיום ניתן ללכת לכל היחידות.
מספר עמוס צביאלי: "במחלקת הביטחון עסקנו בלי סוף בדיונים על מסלולי הלימוד, מתי וכמה, בעיקר עם 'איגוד ישיבות ההסדר של בני עקיבא', שבראשו עמד עד לפני שנים אחדות אברהם ברון ומעליו ראש ישיבות ההסדר יעקב דרורי ז"ל, חבר סעד.
צריך לזכור שבתקופה זו לא קמו עדיין המכינות הקדם- צבאיות. היינו צריכים לקבל את הסכמת איגוד ישיבות ההסדר מחד, ולהגיע להסכם עם אגף כוח אדם בצה"ל מאידך. בצה"ל גילו כלפינו המון אמפטיה אבל ישיבות ההסדר חששו מ'השילוב', שפונה לאותם תלמידים. היינו צריכים גם להציג נבחרת של חבר'ה שיבואו למסלול שלנו.
התנהלו פגישות רבות עם ראש אכ"א ובחירים נוספים במערכת הביטחון והעניין לא זז, לא ידעו איך לאכול את זה. בסופו של דבר ביקשנו, חנן פינקלשטיין (המזכ"ל) ואני, להיפגש עם חיים ישראלי, עוזר שר הביטחון (ואביו של הרב עודד ישראלי ממגדל עוז). יכולתו בניהול הישיבה, הסמכות וההבנה שהוא הקרין הם דברים שאני מעריץ עד היום, והפגישה אתו, היא הפגישה שסוף סוף הזיזה את הדברים.
בניסיון לשלב את התוכנית עם תוכנית 'ההסדר' נפגשנו גם עם הרב חיים דרוקמן, ראש ישיבת ההסדר 'אור עציון' אך בסופו של דבר אושרה תוכנית 'השילוב' ללא קשר עם תוכנית 'ההסדר' ומחזור א' של כ-20 חבר'ה יצא לדרך".


המחזור הראשון
את שיווק התוכנית עשו בעיקר ראשי הישיבה, שמעון הקשר ואהרון שמש.
אהרון שמש, רב ופרופסור, עמית - מחקר במכון הרטמן ומרצה לתלמוד באוני' בר-אילן, היה אברך צעיר בישיבת "כרם ביבנה" ולימד גמרא בבית ספר התיכון הקיבוצי ביבנה. כשהחל מבשיל רעיון הקמת ישיבת הקיבוץ הדתי פנו דוחפיו ומקימיו, ידידיה כהן ז"ל, חבר סעד, ושמעון הקשר יבל"א לאהרון שמש לשמש כר"מ בישיבה הצעירה. בתקופתו כראש הישיבה, יחד עם שמעון הקשר, החל המחזור הראשון של "השילוב": "עבדנו קשה כדי לגייס את המחזור הראשון שמנה כ- 20 חבר'ה, מיעוטם בני הקיבוץ הדתי והיתר עירוניים. זו הייתה חבורה נפלאה. אינטלקטואלים, שידעו לסחוב גם כוחות פחות חזקים בחבורה. עד היום אני זוכר אותם בשמותיהם. הקבוצה העירונית הייתה מורכבת בעיקר מתלמידי תיכון הימלפרב בירושלים, וכמה מחדרה ומתיכון יבנה בחיפה. לכל תלמיד הייתה משפחה מאמצת בקיבוץ, עשו תורנויות ובעיקר למדו מאוד יפה. צוות הישיבה המשיך את הקשר עם הבנים בעת שירותם הצבאי וגם עם מפקדיהם.
ל'הרגשת הבית' תרמו גם חברות עין צורים מרים כ"ץ ז"ל ואסתר רכטסשפנר תבל"א, בתפקיד אם הבית, שדאגו למשלוח חבילות ומכתבים לחבר'ה כל שבוע .
אני זוכר שגרשון הכהן ומוישי הגר היו המג"דים שלהם בשריון. מוישי הגר התנגד מאוד ל'שילוב', להפסקה לשם תקופת לימוד בישיבה באמצע השירות הצבאי, וגרשון הכהן היה בעד...".
שמעון הקשר, שיחד עם אהרן שמש, ואח"כ עם הרב דוד ביגמן, הובילו את שנותיו הראשונות של "השילוב", היה בעברו בוגר ישיבת בני-עקיבא בכפר הרא"ה. הוא המשיך ללמוד בישיבת "כנסת חזקיהו" בזכרון יעקב, שהפכה בהמשך לישיבה שחורה בכפר חסידים. בהמשך, סיים תואר ראשון ושני בהיסטוריה כללית וישראלית, לימד וחינך בתיכון ביבנה והחל משנת 1976 הקים וניהל את ישיבת הקיבוץ הדתי. כיום הוא ממשיך ללמד וללמוד בישיבה.
ידידיה כהן ז"ל היה שותף לשמעון בהקמת הישיבה. הוא השתתף בהנחת אבן הפינה להקמת המבנה הקבוע בעין צורים, אבל לא זכה להגיע ליום חנוכת הבית.

ברגע שתכנית "השילוב" נכנסה יותר לתודעה, היה יותר קל עם זה
שמעון: "בנושא תכני הלימוד והיקפו, במה שנוגע ל'שילוב', התקיימו דיונים רבים והוחלט שכמו בכל ישיבה, הלימוד העיקרי הוא הגמרא, אך ללימוד התורה יש משקל רב באופן יחסי לישיבות. שיטות ההוראה משלבות את הלימוד הישיבתי-המסורתי עם לימוד מחקרי אקדמי. בנוסף קיימים כמובן סמינרים כהכנה לצבא, שיעורים על הלכות צבא. הנושא החשוב ביותר הוא הקשר והליווי. במשך השירות הישיבה היא 'הבית'.
במחזורים הראשונים נתקלנו בבעיה נוספת והיא שחרור הבחורים לאחר השלב הראשון של השירות. למרות שהייתה הוראה 'מלמעלה', הקצונה בדרגי הביניים סירבה לשחרר את החבר'ה. ברגע שהתוכנית נכנסה יותר לתודעה, היה יותר קל עם זה".
עמוס צביאלי: "זו הייתה תקופה קשה בכלל, שקשורה למלחמת לבנון. היה צריך לעבוד על מוטיבציה על רקע קשה של הבוץ הלבנוני, ואנחנו לא התפשרנו בעניין 'השילוב'".
עמוס סיים את עבודתו בקיבוץ הדתי בשנת 1985, תקופה אותה הוא מגדיר כמרתקת. אהרל'ה שחק משדה אליהו, שהחליף אותו במחלקת הביטחון יחד עם המזכ"ל החדש של התנועה יצחק פלזנר מלביא, המשיכו לעסוק ב"שילוב" כאחת המשימות החשובות של התנועה.

כוחות מהצפון לתגבור הדרום
הרב דוד ביגמן, חבר קיבוץ מעלה גלבוע ומראשי ישיבת "השילוב" של הקיבוץ הדתי במעלה גלבוע, היה מעורב בוועדה שבנתה את תוכנית "השילוב". שעות הנסיעה הרבות עם עמוס צביאלי מעמק בית שאן לעין צורים נוצלו לליבון בעיות. "הרגשתי", אומר הרב ביגמן, "שהייתה קואליציה של גורמים שונים. היו מגמות אחדות שונות זו מזו והן שיצרו את 'השילוב'. סברה אחת הייתה, שפתיחת מסלול ישיבתי לצעירים תביא לתגבור תורני ביישובים ובכך גם לתגבור הקליטה. אגב, במעלה גלבוע, אכן, יש 4 משפחות ממחזורי 'השילוב' הראשונים. מגמה נוספת הייתה 'להציל' את הבחורים שלנו שהלכו לישיבות ההסדר ונדרשו להשלים את שירותם הצבאי במלואו והיה להם קשה לעמוד בזה, כי הם השתלבו במסגרת ה'הסדר'. לא הייתה שום מסגרת ישיבתית של שירות צבאי מלא. (המכינה הקדם-צבאית הישיבתית הראשונה קמה ביישוב עלי 5 שנים אחרינו)".

הרב דוד ביגמן, יליד ארה"ב, התחנך בישיבה של הרב סולובייצ'יק, למד בארץ ב"כרם ביבנה", חזר לישיבה גבוהה בארצות הברית, ולאחר לימודי תואר ראשון הגיע עם גרעין "מוריה-הראל" של בני-עקיבא למעלה גלבוע. מלימודים ב"מרכז הרב" ובישיבה של הרב הגאון ישראל זאב גוסטמן חזר (הרב) דוד ביגמן אל "מאחורי המחרשה". שנים אחדות לאחר מכן הציעו לו בקיבוץ ללמוד להסמכה לרבנות. את הסכמתו התנה הרב ביגמן בכך שיכהן כמה שנים ברבנות ורק אחר כך יחזור לחינוך ולעבודת השדה... את הסמכתו עשה במכון אריאל של הרב שאר-ישוב בחיפה.

הרב ביגמן התחיל ללמד, באופן חלקי, בישיבה בעין צורים: "השקעתי את כל מרצי בשיעורים הללו. זו הייתה תקופה נפלאה שבה למדו בישיבה גם חברים רבים והיה טרנזיט מהעמק לישיבה וחזרה.
בשנה הראשונה נסעתי ללמד יום בשבוע בישיבה בעין צורים. לקראת השנה הרביעית, לאחר שנתיים של הוראה במדרשת הבנות, ביקשו ממני אהרן שמש ושמעון הקשר שאהיה ראש הישיבה, וכך נסעתי מביתי לעין צורים לכל השבוע עם לילה באמצע לטובת הבית. בשנה זו, אהרן שמש יצא עם משפחתו לשליחות באנגליה. שנה לאחר מכן ירדתי עם כל המשפחה לעין צורים. הייתה הקפדה על כך שראשי הישיבות יהיו מהקיבוץ הדתי. שש שנים הייתי ראש הישיבה, כשניהול הישיבה התחלק בין שמעון הקשר וביני".

אחות לנו קטנה
בשנה החמישית של "השילוב" בעין צורים הקימו את האחות הצפונית במעלה גלבוע. שמעון הקשר מסביר שהיה מקום לישיבה נוספת גם מבחינת מספר התלמידים וגם כמגמה של הרב שמואל ריינר שהיה רבה של טירת צבי, והרב יהודה גלעד, רב קיבוץ לביא שחזר אז משליחות, שרצו להקים ישיבה בצפון.
כשהרב ריינר והרב גלעד הקימו את הישיבה במעלה גלבוע, שימש הרב ביגמן עדיין כראש הישיבה בעין צורים והגיע להעביר שיעור במעלה גלבוע ולשבתות ספורות. "הייתה מגמה של התנועה שנחזור למעלה גלבוע וגם אנחנו החלטנו שברצוננו לחזור", אומר הרב ביגמן. ראשות הישיבה בעין צורים עברה לרב עמית קולא מעלומים ואחריו, מזה חמש שנים, עומד בראש הישיבה הרב יואל בן-נון מאלון שבות. ועוד נזכיר את דוד דאובה ויוסקה אחיטוב, חברי עין צורים, גם הם מראשוני הישיבה, שתרמו רבות הן להקמתה והן לאווירה המיוחדת שיש בה עד היום.



יסוד הפתיחות של הישיבות ותכנית "השילוב"

הרב דוד ביגמן: "הקימו את הישיבה בעין צורים אנשים בעלי אופקים רחבים ובעלי פתיחות לכיווני חשיבה שונים".
גם הרב ביגמן וגם אהרון שמש מביאים את הדוגמא לתקופה בה היה חנן פורת ר"מ בישיבה בעין צורים והתלמידים למדו גמרא מפיהם של חנן ושל אהרון שמש, ביטוי לשילוב הדעות במוסדותינו. "אין דעה או כיוון אחד", אומר הרב ביגמן.
שמעון הקשר מברך על המנעד הרחב שאליו נחשף תלמיד הישיבה ב"שילוב": "היום 'השילוב' נמצא על המפה, ה'שילוב' הוא חלק חשוב בספקטרום של הציונות הדתית ומשמש דוגמא בציונות הדתית. הוא תורם בגישתו הפתוחה לשיטות הוראה גם בישיבות אחרות. בוגרי 'השילוב' מלמדים בבתי ספר שונים ואנחנו יכולים להתברך ברבנים שהם בוגרים שלנו".
ומוסיף הרב ביגמן: "שתי הישיבות מקפידות מאוד על ריבוי הקולות ועל פתיחות לעולמות שונים. המנעד שונה מעין צורים למעלה גלבוע וישנם הבדלים בין הישיבות. אנחנו עוסקים הרבה מאוד במשא ומתן בין גישות יהודיות שונות, ושמים דגש חזק על רגישות מוסרית ומעורבות חברתית. יש רצון עז להיות קשובים למיטב המחקר האקדמי אבל שיהיו בו חיים, שבית המדרש יהיה תוסס, שיהיה משא ומתן בין הרמי"ם לתלמידים.
התלמידים מגיעים מהתיכונים עם סלידה לא קטנה מלימוד הגמרא ופה מתהפכת הקערה על פיה. ראשי הישיבה מייצגים גישות שונות; גישתי המתייחסת לריבוד של הסוגיה או גישתו של הרב ריינר שהיא גישה ישיבתית קלאסית, ושתי הגישות קונות את לב התלמידים. מעטים מאוד התלמידים שלימוד הגמרא לא נוגע בהם.
יש חופש דיבור גדול מאוד, יש קשר מסוים עם ישיבות נוספות ותלמיד יכול להעלות אפילו מחשבת כפירה. מה שמאפיין את הישיבות שלנו היא הנכונות לשים דברים על השולחן. הכנות של ההתמודדות מאוד אופיינית לישיבות שלנו, תוך ניסיון לפתור ואפילו להודות כשאין פתרון".

אחינו השילובניקי"ם –
אתם היו לאלפי רבבה
ויחזק הקב"ה את ידי העוסקים במלאכה.
חסר רכיב