תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

עשה לך רב

15/01/2006
עמודים טבת תשס"ו (700) 3
עשה לך רב

על יהדות הלכה ודמוקרטיה
מאת: יואב איתן

"יהושע בן פרחיה אומר, עשה לך רב וקנה לך חבר והוה דן את כל האדם לכף זכות" (פרקי אבות א/ו).

נהוג לצטט משנה זו בדיון על מעמדם של רבנים בקהילות ישראל ועל תפקידם האפשרי בהנהגת מדינת ישראל. למי התכוון יהושע בן פרחיה? מה משמעות "עשה לך רב"?

תפקיד הרב - מדאורייתא
בתורה מוזכרים נביאים, נשיאים, ראשי מטות, שופטים ושרים בישראל. המושג "רב" אינו מוזכר כלל. את התפקידים אשר ממלא כיום רב בקהילה, הטילה התורה על שבט לוי:
"כי יפלא ממך דבר למשפט.. ובאת אל הכהנים הלוים ואל השפט אשר יהיה בימים ההם ודרשת והגידו לך את דבר המשפט.. על פי התורה אשר יורוך ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה " (דברים יז/ח-יא).
ניתן להבין כי המילה "התורה" מקבילה למילה "המשפט", ושתיהן רומזות להכרעת משפט ההלכה. לתפקידי הלוויים מתייחס משה רבנו גם בדברי פרידתו מעם ישראל:
"וללוי אמר תמיך ואוריך לאיש חסידך.. יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל" (דברים לג/ח,י).
מכאן למדנו כי משימתו של שבט לוי היא הוראת ההלכה. ניתן גם לפרש שמדובר בהוראת תורה לשמה ואז משימתו זו של שבט לוי חופפת בחלקה את המצווה הבסיסית לכלל ישראל - הנחלת לימוד התורה מדור לדור. תפקיד זה נשאר כמובן גם בידי כל משפחה והוא מחיובי האב:
"והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך. ושננתם לבנך ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך" (דברים ו/ו-ז).

חובת ההתייעצות
תפקיד נוסף השייך לכהנים בני שבט לוי, הוא "שאלה" באורים ותומים. וכך נאמר ליהושע,
"ולפני אלעזר הכהן יעמד ושאל לו במשפט האורים והתמים על פיו יצאו ועל פיו יבאו הוא וכל בני ישראל אתו וכל העדה" (במדבר כז/כא).
מפירושו של רש"י מתברר כי אין כוונת התורה שענייני המדינה הרגילים יוכרעו על ידי הכהן במשפט האורים והתומים, אלא רק הכרעות צבוריות מיוחדות.
בהקשר לחובת ההתייעצות באלעזר הכהן ודרכו באורים ותומים, מחדש המדרש עובדה מדהימה:
"ולא אשכחן דאיצטריך ליה יהושע (ולא מצאנו שנזקק יהושע לאלעזר הכהן ולאורים – י.א) לפי שנענש אלעזר על שהורה הלכה בפני רבו" (בבלי עירובין סג.).
מתברר כי במלחמה הגדולה ביותר של כיבוש ארץ ישראל לא נעזר יהושע כלל באורים ובאלעזר הכהן. האם לא מחוייב היה יהושע להתייעץ באורים גם אם נענש אלעזר? יתכן ומכאן למדו רבותינו כי ההתייעצות היא ביוזמת המנהיג, אך אינה חובתו.
רבותינו גם הגדירו מי ראוי לשאול באורים:
"על פיו יצאו ועל פיו יבאו הוא וכל בני ישראל אתו וכל העדה" אלו סנהדרין, מלמד שאין נשאלין באורים ותומים אלא למלך ולאב בית דין ולמי שהציבור צריך לו" (בבלי יומא עג:).
על פי מסורת זו רק נציגי הציבור יכולים לפנות אל האורים והתומים ביוזמתם. הכהן "ישאל" באורים רק בשאלות של ציבור, שאלות השונות לחלוטין בהיקפן ובהשלכותיהן משאלותיו של היחיד בישראל.

תקנות לביסוס לימוד התורה בישראל
לאחר חורבן הבית הראשון, עברה ההנהגה התורנית משבט לוי אל הסנהדרין, אשר בו השתתפו חכמים מכל שבטי ישראל. חכמי "הכנסת הגדולה" התקינו תקנות רבות וביניהן את חובת קריאת התורה בציבור בכל ימי שני וחמישי בנוסף לקריאה בשבתות, כדי שלא יעברו על העם שלושה ימים בלי לימוד תורה.
תרומה חשובה נוספת ללימוד התורה בישראל הושגה עם קבלת תקנתו של ר' יהושע בן גמלא על חובת הקמת בתי ספר ציבוריים לילדי ישראל. וכך שיבחו רבותינו את ר' יהושע בן גמלא:
"שאלמלא הוא נשתכחה תורה מישראל. שבתחילה מי שיש לו אב מלמדו תורה מי שאין לו אב לא היה למד תורה" (בבא בתרא כא.).
תקנות אלו הביאו לשינוי ברמת לימוד התורה בעם ישראל וגם בהנהגה התורנית של האומה. מתוך "פרקי אבות" עולה כי המנהיגות התורנית וההלכתית עברה מה"כנסת הגדולה" אל ראש הסנהדרין וראש אב בית הדין, אשר הנהיגו ב"זוגות" של חכמים את הדור.
החל מזמנם של הלל ושמאי מופיעים בראש הנהגת הדור נשיאי ישראל ולידם תנאים ראשי בתי מדרשות, להם צורף לראשונה התואר "רבן" או "רבי". שינויים אלו התרחשו למרות שבית המקדש עדיין עמד על מכונו.
בתקנות עזרא ובית דינו ור' יהושע בן גמלא, ניתן לראות את התחלת גיבוש מעמדו המיוחד של הרב בישראל, כאשר כתר תורה נעשה מזומן לכל אדם בישראל.

"עשה לך רב" – על פי הראשונים
"עשה לך רב" נאמר בימים בהם עדיין נקראו התנאים בשמם הפרטי. לכן יש להניח כי המשנה אינה עוסקת במינוי "רב" המוכר לנו כיום. את דברי יהושע בן פרחיה מפרש הרמב"ם כך:
"עשה לך רב", אפילו לא יהיה ראוי לך לרב, אבל שים אותו לך לרב עד שתדמה בו שהוא מלמד, ויעלה בידך בעבור זה לימוד החכמה. כי אין לימוד האדם מעצמו כלימודו מזולתו.. אפילו היה כמותו או למטה ממנו" (רמב"ם משנה אבות א/ו).
הרמב"ם מלמד בפירושו זה כי על מנת ללמוד תורה יש להעזר באדם אחר אשר יחדד את לימודך ויסדר את מחשבותיך, מכיוון שלא ניתן להגיע אל ההבנה הנכונה של התורה בלימוד עצמי בלבד. לכן "עשה לך רב", עשה לך אדם שיחשב גדול ממך וממנו תלמד. "עשה לך רב" גם אם קבעת לך לרב אדם אשר נחשב כפחות ממך.
גם בעל "ילקוט מעם לועז" מתייחס אל תפקידו המלמד של הרב:
"אין זה טוב שכולם יהיו מוריך, אלא תקח לך רב אחד ללמוד ממנו. שאם אדם לומד מהרבה חכמים, הרי עלול לתעות בדרכי הסברות, שאין סברו של זה כסברו של זה.. ויש מפרשים.. הכוונה שלא יאמר אדם אפשר לי ללמוד תורה אפילו שלא מפי רב אלא מעצמי.. ולכן אמר בלשון זו "עשה לך רב" אע"פ שאינו ראוי להיות רב, יעשהו רב.. ועוד שקנאת סופרים תרבה חכמה.. כך תלמיד קטן מוסיף חכמה לתלמיד גדול" (ילקוט מעם לועז אבות שם).
למעשה קובע בעל "ילקוט מעם לועז" כי אדם לא יכול לפסוק הלכה לעצמו, ואינו יכול להתקרב לחקר האמת בלימוד עצמי. לכן, הכלל "עשה לך רב" נכון גם אם הרב המכהן אינו ראוי, לדעתך, לתוארו זה. רבותינו קבעו כי כמו שאדם חייב להישאל על נדרו על ידי אחרים, ואפילו חכם אינו יכול להתיר לעצמו את נדרו (נדרים פא:) כך אדם חייב לשאול את זולתו על קביעת ההלכה הנוגעת בעניינו. הבנה זו ניתן לתמצת בפתגם של רבותינו (ברכות ה:) "אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים".

ה"אורים ותומים" - מי הם?

מתוך לשון המשנה ב"פרקי אבות", ברור כי המשנה עוסקת באדם הפרטי. אין בה הוראה למנות רב לקהילה וגם לא למדינה. גם פסוקי התורה (דברים יז / ח-יא) מדברים באדם יחידי מישראל העולה לירושלים לקבל את הכרעת הכהנים הלוויים.
כאשר מנסים ליישם את ההמלצה של "עשה לך רב" עבור ציבור, מתגלה קושי שהרי אם "אדם לומד מהרבה חכמים, עלול לתעות בדרכי הסברות" וכיצד יפסוק ציבור, כמו לדוגמא מרכז מפלגה, כאשר לכל אחד מאותו הציבור יש רב משלו?
דברי התלמוד לעיל (יומא עג:) "מלמד שאין נשאלין באורים ותומים אלא למלך ולאב בית דין ולמי שהציבור צריך לו", מעוררים את השאלה באלו נושאים יש לשאול רב. על פי דעה זו, יתכן ויש להבדיל בין שאלות ציבור אשר נשאלו באורים ותומים ובין שאלות שנפתרו בעזרת חכמי הסנהדרין.
בהשלכה לימינו, יתכן ויש להבדיל בין שאלות ציבוריות ובין שאלות היחיד. על היחיד לשאול את רבו בכל תחומי החיים בהם הוא נתקל, כמו שבעבר נזקק להכרעת הלוויים. אך בשאלות ציבוריות יתכן וראוי "להישאל באורים ותומים". מכיוון שבימינו אין אפשרות כזו, יש למצוא תחליף לאורים ולתומים.
על התחליף לאורים ותומים יתכן וניתן ללמוד ממעשה הכרעה הלכתי בין התנאים בנושא "תנורו של עכנאי". בעת המחלוקת עם חבריו ניסה ר' אליעזר להעזר באותות משמיים וב"בת קול" כדי להראות כי ההלכה כמותו. מלמדת הגמרא:
"עמד רבי יהושע על רגליו ואמר "לא בשמים היא" מאי לא בשמים היא אמר רבי ירמיה שכבר ניתנה תורה מהר סיני ואין אנו משגיחין בבת קול, שכבר כתבת בהר סיני בתורה "אחרי רבים להטות" (בבא מציעא נט:).
במשך הדורות, רבותינו לא ראו עצמם כמקור התשובות לכל בעיות הציבור. המציאות התפתחה לכוון של הכרעת שאלות ציבוריות על פי החלטות רוב הקהל או רוב נציגי הקהל. ההלכה היהודית בדרך כלל מייחסת להכרעת הרוב משקל רב, והיא מקבלת את התקנות שמקבל על עצמו הקהל. הרב נ. טיילור מסביר על פי תשובות הרשב"א (ג/תיא) והרא"ש (כלל ו/ב) את תקנות הקהל:
"וכן מה שיגזרו או יסכימו רובו של הקהל בצרכי קהילה, אפילו בעל כורחם של יחידים, מה שעשו עשוי.. דע כי על עסק של רבים אמרה תורה "אחרי רבים להטות" ועל כל עניין שהקהל מסכימים הולכים אחרי הרוב והיחידים צריכים לקיים את כל מה שהסכימו עליהם הרבים (תחומין ט/114).
נראה כי הכרעות בענייני ציבור, אשר הוכרעו בעבר על ידי ה"אורים ותומים", עברו להכרעת 'רוב הקהל' במרוצת הדורות.

על חובת הייעוץ ברב
על פי מקורות אלו נראה כי בענייני הפרט יש ללכת תמיד על פי פסקי הרב, ובנושאי ציבור על פי רוב הקהל או על פי פסק הרב באם יתבקש לכך על ידי הקהל. בנושאים ציבוריים בעלי היבט הלכתי מובהק, יש חשש כי הציבור יפנה לקיצוניות הפוכה וכלל לא יתייעץ בחכמי ישראל. למקרה כזה התייחס בית המשפט העליון וחייב התייעצות ברבנים הראשיים, גם אם אין להם זכות ווטו:
"על המשקל שיש לייחס לחוות דעתם של הרבנים הראשיים לישראל, גם כשאין החוק כולל הוראה מפורשת בעניין זה, כשמדובר בעניין בעל היבטים הלכתיים מובהקים, כבר עמד בית המשפט העליון בבג”צ 47/82" (פרופסור אליאב שוחטמן - תחומין טו/180).

גם הרב נ. טיילור נדרש לנושא בקשר להחלטת טובי העיר, נציגי הקהל, אל מול הסכמת רב המקום:
"מובן שבשעת מינוי הרב יכולים להתנות איתו שלא יתערב בעניינים אלו. אבל אם לא התנו, הם חייבים להתייעץ איתו וכדברי השו"ע" (תחומין ט/114).
בנושא חובת התייעצות של צבור קטן יותר, כתב הרב יגאל אריאל:
"מעמדו של רב המושב לא הוגדר בתקנון, ופורמאלית אין לרב כל מעמד משפטי מחייב בחיי הקהילה. כוחו ביכולת ההקרנה וההשפעה המוסרית שלו.. לא התקנון יקנה לרב את מקומו בקהילה, אלא גדולתו הרוחנית והמוסרית האישית בלבד" (תחומין ו/ 260).

מה בין הלכה להכרעה דמוקרטית?
כפי שעולה מהמקורות שהובאו, במשך הזמן עברו תפקידי שבט לוי אל חכמי בית המדרש.
עם הזמן קבלו עליהם ישראל דמות של מנהיג תורני בעל יכולות בתחום ההנהגה האנושית ולימוד התורה, מנהיג אשר קיבל תואר "רב" או "חכם". תפקידיו כללו את הוראת התורה, הכרעת ההלכה ולעיתים גם את הנהגת הציבור.
חובת השאלה ב"אורים ותומים" לא עברה אל חכמי בית המדרש. שאלות כאלו הופנו אל הכרעת 'רוב הקהל' או נציגיו.
למסקנות אלו יש השלכה על הבנת תפקידה של הדמוקרטיה בעולם ההלכה היהודי. ככל שעוברים מהכרעות עבור יחידים אל החלטות הקהילה ואל חקיקה ציבורית לכלל העם, ההכרעה עוברת אל הרוב או אל נציגיו, וזאת על פי פסקי ההלכה של חכמי ישראל. לכן הטענה כי באופן גורף היהדות מתנגדת לדמוקרטיה כלל אינה מובנת.
ראוי כי בעת קבלת ההחלטות עבור ציבור, תתגבש הכרעת רוב הקהל לאחר התייעצות בדעת רבנים אשר מקובלים על הציבור. יש חשיבות רבה לשמוע את חוות דעתם של רבנים, גם אם אין להם זכות ווטו אל מול דעתם של יתר הציבור או נציגיו בנושא הנידון. לאחר ההתייעצות יצביע כל אדם על פי הבנתו ועל פי העצה שקיבל מרבותיו או מחבריו.
על כן ההמלצה הפרטית - "עשה לך רב" תקפה היום כמו בעבר, והיא נכונה לגבי כל יהודי בעניניו האישיים. את הרב יש לכבד בכל הגינונים שקבעו רבותינו בהיותו מורה התורה ודרך ההלכה בחיי כל אדם, גינוני כבוד כראוי למי שדואג להנחלת התורה מדור לדור.

יואב איתן
קבוצת יבנה
חסר רכיב