תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

עם פינוי נצר חזני

11/10/2005
עמודים אלול תשס"ה (697) 12
עם פינוי נצר חזני

את יהודית חזני, כלתו של מיכאל חזני ז"ל ובת קיבוץ עין הנצי"ב (למשפחת אגמון), פגשתי ביום לימוד ב"מרכז יעקב הרצוג" ביום ט"ז באב. סיפרתי לה שמתיישבי "נצר חזני" הפקידו אצלנו את ספרי התורה שלהם למשמרת, ושהשבת, פרשת "ואתחנן", קראנו בעין צורים בספר התורה שהוקדש לזכרו של מיכאל חזני ז"ל, לאחר שהכרזנו על כך בפומבי בבית הכנסת.
מיכאל חזני ז"ל, היה איש התנועה, שר הסעד בממשלתה של גולדה מאיר ונחשב לאביה של ההתיישבות הדתית. על שמו נקרא היישוב "נצר חזני" שבגוש קטיף. השנה, בכ"ג בתמוז, מלאו 30 שנה לפטירתו.
ואז השיבה לי יהודית בסיפור מרגש משלה, על שעלה בגורלו של בנה, מיכאל-יעקב, הקרוי על שם סבו, להשתתף כשוטר במשימות הפינוי של גוש קטיף.
שבוע קודם, במוצאי תשעה-באב, כתב הבן מיכאל-יעקב לאביו, ישראל, את המכתב הבא:
"ברגשות מעורבים אני יוצא מבין המצָרים,
מסתפר ומתגלח כחייל צעיר
ויוצא לעזרת הממשלה לפנות יישובים,
שאחד מהם על שם סבא".

ואמו, יהודית, נפעמת מהסיטואציה שבנה נקלע אליה, כתבה את השיר המרגש הבא:

מִיכָאֵל שֶׁלִּי

בְּעֵת הֵאָסֵף צוֹם ט' בְּאָב
מִכְתָּב כָּתַב מִיכָאֵל
בָּרְכֵנִי אָבִי, כִּי הַֹשַּחַר עָלָה
בָּרְכֵנִי אָבִי יִשְׂרָאֵל.

אָקוּם מֵעָפָר אֲגַלֵּחַ זָקָן
ואֶלְבַּשׁ לִי צוּרָה וְגַם דְּמוּת
וּבֵין מוֹסֵרָה וּבֵין יַעֲקָן
לַמְנַצֵחַ אַל דֳּמִי, אַל מוּת.

אֶעֱמֹד עַל מִשְׁמָר בַּשַּׁעַר, אוֹהֵב
אֶל מוּל חֲלוּצֵי נַחֲלָתִי
מִלְחָמָה בְּסוּפָה הִיא גַּם עֵת לְוָהֵב
וגַּם עֵת לִסְפֹּד לְמֵתִי.

יֵשׁ מֶמְשָׁלָה –
פַּעַם סָבִי הָיָה שַׂר
יֵשׁ דִּין, יֵשׁ דַיָּן, וְאַנְשֵׁי מַעֲלָה
וּלְעוֹל מָרוּתָם אֲנִי סַר.

אִם חָרַב הַיִּשּׁוּב, וּמִישׁוֹר וְעָקוֹב
נִמְחָה וְלֹא יִשָּׁאֵר
אֲנִי נֶכְדְךָ, מִיכָאֵל יַעֲקֹב,
עַד עוֹלָם, נֵצֶר מַטָּעֶיךָ לְהִתְפָּאֵר.
יהודית חזני, י"ג באב תשס"ה, ירושלים

הביא לדפוס: יוסק'ה אחיטוב, עין צורים

בס"ד ראש חודש אלול תשס"ה
ספר התורה של משפחת חזני
ליוסק'ה ידידי,
בהמשך לשיחתנו מלפני דקות אחדות הריני מתכבד להעלות בזה על הכתב מעט פרטים באשר לתולדותיו של ספר התורה של משפחת חזני, שהיה מופקד עד לפני ימים אחדים ביישוב שנשא את שמו של השר מיכאל חזני המנוח – "נצר חזני".
אם תמצא עניין בפרטים הללו תוכל לשבצם בדבריך על אודות גלגוליו של ספר התורה הזה בשבועות הדרמטיים שעברו עלינו ועליו לאחרונה.
ידידך, ראובן קמפניינו

בעת היותי שליח בני עקיבא באיטליה, לפני למעלה מ-20 שנה, עסקתי בין השאר גם בהצלת ספרי תורה מקהילות באיטליה והעלאתם ארצה.
לא תמיד האירה לי הדרך במפעל זה. לעִתים קשה היה לקבל את הסכמת הקהילה המקומית לשתף פעולה בעניין נעלה זה. הקהילות הקטנות והמצומקות כיום, סברו לא פעם, כי ראוי להן להחזיק בגווילים ישנים אלו, כשרידים וכעדויות לעברן המפואר.
הרעיון שהצעתי לפניהן עלה בדעתו של חמי המנוח, שלמה (פריץ) גולדשמידט, אשר המציא את המונח "השאלה לצמיתות". הקהילה באיטליה לא נתבקשה, אפוא, לוותר על רכושה היקר, אדרבא, הם נשארים לעד הבעלים של ספר התורה שנמסר בהשאלה לצמיתות לתנועת בני-עקיבא, וזו מתחייבת מצדה למצוא בארץ קהילה שתשמח לקבל לידיה ספר תורה עתיק מקהילה שבאיטליה. הקהילה או המשפחה בארץ שזכתה לקבל לידיה ספר תורה מן המקור הזה, נתבקשה לשאת בהוצאות הכרוכות בהבאתו לארץ, בהגהתו ובהתקנתו לשימוש כראוי.
על עץ החיים של כל אחד מספרי התורה הללו הצמדנו לוחית מתכת צנועה ועליה חרטנו את סיפורו של ספר התורה: מי הם בעליו המקוריים באיטליה, הושאל לצמיתות לתנועת בני-עקיבא והופקד בידי קהילה פלונית בארץ.
מאידך, הקהילה המוסרת קיבלה מגילה מפוארת המעידה כי ספר התורה שלה הוכנס אחר כבוד לקהילה פלונית בארץ ושם יהיה ספרם מונח לצמיתות.
באופן כזה זכיתי להכניס ח"י ספרי תורה עתיקים, מוגהים מחדש וראויים לשימוש ל-ח"י קהילות בישראל. אציין להלן אחדות מהן, הקשורות לתנועת "הקיבוץ הדתי":
שני ספרי תורה מקהילת טריאסטי הוכנסו בשנת תשמ"ה, האחד לקיבוץ מלכישוע, והשני לישיבת הקיבוץ הדתי בעין צורים.
ספר תורה מקהילת וירונה הוכנס בקיץ תשמ"ה לבית הספר התיכון על שם כ"ב חללי מעלות בצפת. מנהל ביה"ס באותה עת היה שאול אפרתי, איש קב' יבנה.
ביום ירושלים, כ"ח באייר תשמ"ד, הוכנס ספר תורה מקהילת וירונה לקיבוץ נצרים שבחבל עזה.
גב' חנה חזני ז"ל ובני משפחתה יצ"ו, פנו אליי בבקשה לקבל לידיהם אחד מספרי התורה שנמצאו תחת ידי ממקור זה, ולהקדישו לזכר בעלה המנוח, השר מיכאל חזני. ואמנם בחנוכה תשנ"ה, זכתה הגב' חזני להכניס ספר תורה מקהילת טורינו שבאיטליה לקהילת נצר חזני שבחבל עזה.

זהו בקצרה סיפורו של ספר התורה של משפחת חזני. סיפורו של היישוב "נצר חזני" ושל שאר יישובי חבל עזה עוד יסופר. "חבל על דאבדין ודלא משתכחין".


חסר רכיב