תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

רחל נחומזון ז"ל

15/09/2005
עמודים מנחם - אב תשס"ה (696) 11
רחל נחומזון לבית ווקס ז"ל

נולדה: א' אייר תרע'ו 4.5.1916
נפטרה : כ'ד אייר תשס'ה 2.6.2005

עין צורים
סבתא רחל נולדה בשנת 1916 בפולין וגדלה בין שתי מלחמות העולם כיהודייה בעיר לודג'. האנטישמיות הגואה באירופה והחינוך הציוני שקיבלה הביאו אותה להתעקש ולעלות לישראל . בגיל 16 עזבה את הבית, יצאה להכשרה וכאשר התמזל מזלה לקבל סרטיפיקט, עלתה ארצה והיא בת 19 בלבד. בפולין נשארה משפחה רחבה, סבא וסבתא, הורים, דודים, אחים ואחיות ואפילו אחיינים. המכתבים הגיעו באופן סדיר במשך תקופה ארוכה, עד שלפתע נפסק הקשר באחת, ומאוחר יותר התבררה האמת המרה שאחרי שהות קשה בגטו לודג', נלקחו כולם לאושוויץ ונספו בשואה הנוראה. רק גיס אחד ששרד את האימה והגיע בתום המלחמה ארצה, היה זה שהביא את הבשורה המרה.
סבתא גרה ברמת גן והתפרנסה מעבודה במשק בית. מאוחר יותר עברה לירושלים והתחתנה עם סבא שלום. החיים לא היו קלים, סבא היה בצבא, המצב הכלכלי היה קשה, וכך בדירה בבית ישראל שבירושלים, הם גידלו בן ובת וחלמו לעבור לחיות בקיבוץ. במסגרת התנועה מהעיר אל הכפר ואחרי משא ומתן ארוך עם מוסדות הקיבוץ הדתי, בשנת 1952, עזבו סבא שלום וסבתא רחל את ירושלים וקבעו את מגוריהם בקיבוץ שדה אליהו שבעמק בית שאן, שם חיו במשך 26 שנים יפות וטובות. סבתא למדה תפירה והייתה מאוד גאה במקצועה, וסבא בחקלאות, בחצרנות ובחדר האוכל. הילדים גדלו ועזבו את הקן וכאשר סבא שלום נפטר עברה סבתא לגור אתנו בקיבוץ עין צורים.
27 שנים חיה סבתא בעין צורים, עבדה במתפרה, ולצד חסרונו הגדול של בעלה, שלום, נהנתה מחייה בחיק המשפחה. ארבעה דורות היינו בעין צורים וסבתא תמיד ידעה מה קורה אצל כל אחד ואחד. השתתפה בשמחות, בדאגה, ותמיד הייתה מעודכנת ומתעניינת. במגירה של סבתא תמיד היו לכל אחד העוגיות שאהב ושסבתא הכינה בהתמדה ובאהבה. כך הייתה דרכה של סבתא רחל. מרגע שמצאה את הדבר הנכון, הייתה מתמידה ודואגת שתמיד זה יהיה שם. שלכל אחד יהיה את הדובשנית שלו. העקשנות וההתמדה של סבתא רחל באו לידי ביטוי לאורך חייה - בדאגה לדברים הקטנים והגדולים שהיו חשובים לה ולנו.
פרשת "במדבר" שנקרא בשבת נפתחת בפסוקים: "וידבר ה' אל משה במדבר סיני באוהל מועד באחד לחודש השני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים לאמר, שאו את ראש כל עדת בני ישראל למשפחותם לבית אבותם במספר שמות כל זכר לגוגלותם" (במדבר א, 2-1). ספר במדבר פותח במפקד שעורכים בני ישראל בצאתם ממצרים. אחד הדברים שניכר מהמִפקד הוא התעצמותו, גודלו וחוסנו של העם, שרק לפני זמן קצר היה מצוי תחת עול מצרים. המִפקד הופך להיות גל-עד ועדות נוכחת, קונקרטית, מספרית, לאלו שנשארו שם ולא זכו לראות את התגבשותו של העם. המִפקד מהווה גם מעין תעודה והוכחה לאלו שהתעקשו והמשיכו ודבקו בדרך הארוכה. קשה שלא להתרשם מהעוצמה שיש במִפקד המאוד מסודר. השבטים, ראשי המשפחות לבית אבותם, "מבן עשרים שנה ומעלה כל יוצא צבא", עם שלם, עקשן, שעשה את הצעד הקשה של יציאה מעבדות לחירות.
אני מצליח בקלות לדמיין את יעקב ובניו עומדים ממעל לבני ישראל בזמן המִפקד, תוהים ומהנהנים : "כל זה שלנו? הייתכן"? כן סבתא רחל, כל זה שלך. את שהתעקשת לעלות לבדך ולהתחיל חיים חדשים פה בארץ ישראל, יחד עם סבא שלום, כל זה שלך, נשים, גברים וטף - משפחה שלמה.
בשנותייך האחרונות, בחודשים האחרונים ואפילו בשעות האחרונות לחייך, נאחזת במשפחה. בתוך בריאות רופפת, גם כשכבר סבלת סבל גופני לא קל, משהו בתוכך נאחז בנו, להישאר אתנו, לראות עוד, לספור יחד אתנו עוד חתונה, עוד נין, עוד בר-מצווה.
היום ניסגר המעגל. את חוזרת אל אבותייך יחד עם סבא שלום בבית העלמין בקיבוץ שדה אליהו. לא הרחק מהמצבה על שם משפחתך הענפה שנספתה בשואה. שם נעמוד כולנו: ילדייך, נכדייך ונינייך, כעדות לדרכך, לעקשנותך ולהצלחתך לבנות בית ומשפחה בישראל.
היום יותר מתמיד, סבתא, אני מתחבר לעקשנות שכה אפיינה אותך, לכוח החיים שלך. היום יותר מתמיד, סבתא, אני מרגיש את טעם העוגיות והעוגות שהיית אופה לנו. את יודעת, סבתא, יש בהן המון כוח בעוגיות הללו. כן, יש בהן אפילו משהו אופטימי, חזק. ביום כזה אני רק יכול לומר בעצב, מחד, ונחמה, מאידך, שהעקשנות שלך, דרך חייך והדבקות שלך בחיים, מציבה אותנו כאן היום, משפחות נחומזון-צור לבית אבותם, כמו במִפקד אומרים לך: כל זה שלך.
היי שלווה סבתא רחל, נוחי בשלום ויהי זכרך ברוך.

(לקט מדברי הספד שנאמרו בהלוויה על ידי הנכדים)
חסר רכיב