תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

מכתבים למערכת

07/07/2005
עמודים סיון תשס"ה (694) 9
מכתבים למערכת


מכתב מ"עמותת לשובע"
מכובדיי,
"עמותת לשובע" הקימה ומנהלת את רשת בתי הנוער "קדימה", הכוללת כיום 12 בתי נוער ובהם כ-600 ילדים המוגדרים כילדים בסיכון ממשפחות במצוקה קשה, רובם ילדים ממשפחות של עולים חדשים ממדינות חבר העמים ומאתיופיה, שמטבע הדברים הוריהם, אינם מסוגלים או מתקשים, לסייע בלימודיהם, להעניק להם את המסגרת התומכת ואת החינוך הערכי הראוי לכל ילד בישראל.
אבקש להביא לידיעת קוראי "עמודים" את השותפות המבורכת והמתמידה שבין תנועת הקיבוץ הדתי ועמותת לשובע בהפעלת "בתי הנוער קדימה", שותפות המעמיקה ומתרחבת עוד ועוד מאז החלה לפני 5 שנים, ובמסגרתה:
א. כ-15 יוד-גימלים/שין-שינים מהקיבוץ הדתי משמשים מדי שנה כמדריכים בבתי הנוער, ומעניקים לילדי "קדימה", במסירות ובתחושת שליחות את החינוך, הידע והערכים הנעלים שקיבלו בביתם ובקיבוץ. אגב, בראשית תשס"ו נפתחו חמישה בתי נוער נוספים ואנו מצפים לשין-שינים רבים נוספים.
ב. ילדי קדימה מתארחים במהלך הקיץ בקיבוצי התנועה ונחשפים באופן ישיר להוויה הנפלאה של הקיבוץ במיטבו.
ג. קיבוצי התנועה תורמים לבתי התמחוי של "עמותת לשובע" ולבתי הנוער ממיטב תוצרתם.
ד. קיבוץ בארות יצחק, פתח את לבו ואת ביתו, ואירח 600 ילדי "קדימה" ליום כייף ולמסיבת פורים מדהימה, שאורגנה עבור ילדי קדימה על ידי מפקדת זרוע היבשה. למשימה התגייסו עשרות בני נוער ומבוגרים מהקיבוץ שפעלו להצלחת האירוע. כמובן שנהננו, שבענו והותרנו מהסנדוויצ'ים הידועים של הקיבוץ.
ה. מעמק בית שאן הגיעו למסיבה בבארות יצחק עשרות מתנדבים צעירים, מטירת צבי ומעין הנצי"ב, אשר בהתלהבות ובמאור פנים הנחו והדריכו וענגו את הילדים בתחנות ההפעלה והשעשועים שהביאו עמם (אנו מצפים לרבים מהם כמדריכים בשנת השירות בשנה הבאה!), וממעלה הגלבוע הגיעו הארוחות הנפלאות.
ביוזמת מזכיר התנועה, יאיר רינמן, זכינו והתברכנו עד כה ב-4 דורות של יוד-גימלים/שין-שינים מכל קיבוצי התנועה. אנו גאים על שותפותכם עמנו, ומבטיחים נאמנה להצדיק את האמון, לשמור עליהם והעיקר - לאפשר להם שליחות מאתגרת למען ילדים שכה זקוקים להם ולערכיהם.
זאת ההזדמנות להביע תודה מקרב הלב לשין-שינים שלנו/שלכם מהעבר ובהווה, להוריהם ולכל הקיבוצניקים מתנועת הקיבוץ הדתי, המסייעים לנו.
כשותפים עמנו, מוזמנים חברי הקיבוץ הדתי בכל עת לבקר במוסדותינו ולהתרשם במישרין מפעולת הי"ג/ש"ש.

גיל-עד חריש, יו"ר "עמותת לשובע"


משל ארגז החול
(לכתבה "פן תיגוף באבן רגלך", עמודים-אייר תשס"ה):

ראשית, אני מבקש להביע כאן את הערכתי להילה ,אותה אני מכיר עוד לפני פציעתה. אני מכיר ומעריך את נחישותה ואומץ לִבה.
אני מרשה לעצמי להגיב על משל ארגז החול שהופיע בכתבה, משום שלהבנתי דעתה של הילה בנושא התגבשה לאחר הניסיון הקשה שהיא נאלצה לחוות. אילו הייתה דעתה מגובשת קודם לכן, אינני חושב שהיא הייתה יוצאת לנצרים למשימת ש"ש, שנתפסה בזמנו כמשימה תנועתית, אמנם, אך גם כמשימה לאומית.
ארחיב מעט את משל "ארגז החול". ארבעה אחים שיחקו בארגז החול, לצורך העניין - ראובן, שמעון, לוי ויהודה. בבוא הקיץ, נסעה משפחתם "לנפוש" אי שם. בסוף הקיץ חזר רק יהודה לשחק בארגז החול. אחיו לא חזרו אתו מסיבות שונות... בשובו לארגז גילה שם יהודה שיש שם ילד חדש, כבר כמה ימים, שהתרגל להיות שם לבד.
כאשר עשה יהודה סימנים שהוא עומד להיכנס לארגז החול ולשחק בו כבימים ימימה, התרגז עליו הילד והחלה המריבה. ההורים הציעו לבנים לחלק ביניהם את הארגז, שהרי שיחקו בו ארבעה אחים, ויש בו מספיק מקום לכולם...
יהודה ניאות לקבל את הפשרה, הילד לא היה מוכן לשמוע על כך.
בחיים מדובר במערכת מורכבת הרבה יותר. יהודה יכול לוותר על חלקו, אבל אחָיו שלא חזרו עדיין לארגז החול, גם להם יש חלק בארגז החול, ולא ברור שהם ויתרו על חלקם.
זו רק דוגמית שמנסה להמחיש את מורכבות העימות בינינו ובין הפלשתינאים. אסור לנו לצמצם את מבטינו בניסיון לפשט את המצב. עלינו להתבונן באומץ על כל התמונה ולהבינה היטב, לפני שאנו לוקחים על עצמנו אחריות כבדה בניסיוננו הנואש לפתור את הבעיה "אחת ולתמיד".
מיכאל היימן, שדה אליהו


חסר רכיב