תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

תגובות למערכת עמודים

05/06/2005
עמודים אייר תשס"ה (693) 8
תגובות קוראים ל"עמודים" ניסן ואדר

מכתבים למערכת

פתרון תעלומת החיבור על המעברה
בגיליון "עמודים" של חודש אדר פרסמתי מודעה ובה ביקשתי את עזרת החברים לפענוח תעלומה שהתעוררה בעת סידור חומר ארכיוני. תזכורת: מדובר בבלוק כתיבה מרופט וישן משנת 1950, בו כתוב בכתב יד יומן - חיבור בן חמישים עמודים על עבודה במעברה בעמק יזרעאל.
כמה ימים לאחר הופעת הגיליון התקשרו אליי קוראים שידעו להגיד בוודאות של מי הוא בלוק הכתיבה הזה. לצערי – את האבֵדה לא אוכל להשיב לבעליה אלא לבני משפחתה, כיוון שבעלת היומן נפטרה לפני חודשים אחדים. כפי שנודע לי, רשימה זו היא חלק מרשימה שהופיעה בדפוס בהוצאה פרטית. ראיתי לנכון לשתף את הקוראים בסיפור שנודע לי מפי בנה של הכותבת, ומפי חברים נוספים שטרחו להתקשר ולספר.
כידוע, בעשור הראשון שלאחר קום המדינה נקלטו במדינת ישראל עולים רבים, וחלקם שוכנו באופן זמני במעברות שהיו פזורות בכל רחבי הארץ. אחת מהן הייתה "מעברת עין הנצי"ב". לניהולה השוטף גויסו חברים רבים מקרב חברינו ממשקי הקיבוץ הדתי בעמק. בצוות העובדים הייתה גם לאה נויפלד, חברת טירת צבי באותם ימים. לאה, שנשלחה לעבוד במעברה מטעם הקיבוץ, והייתה בשנה זו כבר אם לארבעה ילדים, השקיעה את מלוא המרץ שלה בעבודה תובענית זו. במקביל, העלתה את רשמיה מהמפגש עם העולים על הכתב. החיבור, כפי שכבר ציינתי, מתאפיין בכתיבה רהוטה וביכולת תיאור מרשימה. הוא משקף את הניגוד בין אורח החיים ה"יקי" מול אורח החיים של העולים מארצות המזרח, את קשיי ההסתגלות והקליטה, את המאמץ הגדול של העובדים להתגבר על תנאי המחסור שהכבידו על תושבי המעברה. מבעד לשורותיו ניתן לחוש שכנוע פנימי עמוק בחשיבות מפעל זה, וכן גם עולה ביקורת על התנהלות הממסדית פוליטית. ייתכן שזו הסיבה שלאה בחרה שלא לחשוף פרטים מזהים והשתמשה בשמות מקומות ואנשים בדויים.
מעט פרטים עליה: לאה נויפלד לבית רוטנשטרייך עלתה לארץ מהעיר דרדזן בגיל 14.5, ולמדה בבית צעירות מזרחי בירושלים. היא הצטרפה לחברי קבוצת "אמונים" שישבו אז בנחלת יהודה, שם הכירה את בעלה מאיר. הם נישאו וחיו בטירת צבי, בה נולדו חמשת ילדיהם. זמן מה לאחר אותה "שנת שירות" במעברה למדה לאה בסמינר למורות בגבעת וושינגטון, במחזור הראשון. בשנת 1960 עזבה את טירת צבי. היא ניהלה בית ספר לחינוך מיוחד בחיפה והייתה ממייסדי בית הספר לחינוך מיוחד "רגבים" בקרית חיים, אותו ניהלה עד לפרישתה ב-1986. היא זכתה להערכה רבה כאחת החלוצות בתחום החינוך המיוחד. מפי בנה הבכור, אורי נוה, שמעתי את סיפורה של אמו. על מצבתה נחקקה אִמרה שהייתה שגורה בפיה: "כל שעה יפה לה זוכה הילד היא כנר הנדלק בנשמתו". גישתה האנושית והחינוכית מתגלית באופן ברור בחיבור שמצאתי.
מנהל של המעברה היה אברהם צבי גבעון (השק) ז"ל, גם הוא חבר טירת צבי לשעבר. מפיה של פאולה נחשוני, חברת שדה אליהו, למדתי שהבחירה שחברים מהקיבוץ הדתי ינהלו את המעברה לא הייתה מקרית, אלא נבעה מהבנה שהעולים שומרי המצוות (יוצאי תימן, בעיקר) יסתדרו טוב יותר עם צוות עובדים דתיים. גם בעלה של פאולה, אפרים נחשוני, עבד שם והיה אחראי על שיבוץ עולים למקומות עבודה, מי במשקים שלנו ומי בעבודות יזומות. בבית התינוקות של המעברה עבדה חברה נוספת, צילי דורלכר משדה אליהו.
חלקם של העולים, יוצאי פרס וכורדיסטן, נשארו באזור בית שאן והיו בין ראשוני המתיישבים במושבים ביכורה, רוויה ושדה תרומות.
סיפורה של לאה זורק אור על פעילותם של חברינו בתחום קליטת העלייה, אם כחברים בודדים ואם כקבוצה. המעוניין יוכל למצוא את החומר בחוברת שנמצאת בידי המשפחה וכן בארכיון של טירת צבי. אני מזמינה חברים לכתוב ל"עמודים" ולהוסיף מידע על תקופה זו.
יסכה כוכבא, ארכיון הקיבוץ הדתי יבנה



תגובות לגיליון "עמודים-ניסן" שהוקדש ליובל ה-75 לקיבוץ הדתי:

שלום יונה
זה עתה גמרתי להכניס את חוברת היובל ("עמודים-ניסן" תשס"ה) לאתר האינטרנט. מובן שקראתי כל מילה וקיבלתי שוב טפיחה על השכם בזכות התנועה הזאת שאני שייכת אליה. הגיליון הוא מעניין ונותן תמונה מגוונת על מה שקורה בקיבוצים ובמזכירות הפעילה. תודה!!!
תרשי לי הערה כללית, גם על החוברת וגם על הכינוס והעצרת בחוה"מ פסח: כאמור, נעים להשתייך למשפחה הזאת, אבל המשפחה לא סימנה יעד לעתיד. אני יודעת שכולנו מתלבטים בזה ואין אחידות בתשובות, אם בכלל הן נשאלות. בכל זאת, האם נוכל להישאר עם המסגרת היפה, אבל הלבנה, שבה הסתיימה המסכת שהוקרנה בעצרת? גיליון "עמודים" גם הוא כמעט אינו עוסק בעתיד. יאיר ורפאל נוגעים בשאלה, ואנחנו נשארים עם תחושת המשפחה, שהיא נחמדה ונותנת ביטחון(?) שיש גב, אבל זה לא מספיק.
הערתי כמובן אינה אישית. ככול שיהיו יותר שותפים להרגשה הזאת יש יותר סיכוי שייפתח אופק לעתיד התנועה. הלוואי שנצליח!
דינה אמיר, בארות יצחק

שלום יונה!
עוד לא גמרתי לקרוא את כל הגיליון החגיגי האחרון - מה לעשות? חגים, אורחים, אירועים...
בכל זאת, יש לי הערה, ולא אתפלא אם כבר אמרו לך - אבל אולי לא?
אינני יודעת, ממי הגיע אליך המידע, כי בטירת צבי לא הייתה מעולם רפת? זה ממש לא נכון! אני זוכרת רפת מימי ילדותי בטירת צבי. הרפתן הראשי היה אברהם-צבי וינצלברג (גבעון), המכונה הֶשֶק. האבא (בין השאר) של לוי גבעון, אחד ממארגני הטיולים ביובל של השבוע.
אגב, בשנים הראשונות, גם אמי עבדה ברפת בטירת צבי, אלא שמהר מאוד לקחו אותה לטיפול - ושם נשארה.
הערה שנייה: כנראה, בלהט האירועים וההתרגשות, שכחו להזכיר בעצרת, ש"שיר המעלות" שהושר על ידי המקהלה וזכה לשבחים רבים - הולחן על ידי חבר סעד - אפרים גולן.
שרה המל, סעד

השלמות על ענפים בבית רימון:
המידע המשקי על בית רימון לא הוצג במלואו בגיליון "עמודים-ניסן", ועל כן בא הפירוט שלפניכם:
בעקבות מאמצים לצמצום הוצאות, הקטנת החוב וייצוב הענפים הקיימים בבית רימון, הוחלט, בעזרת התנועה, להעביר את הניהול המשקי של קיבוץ בית רימון לקיבוץ לביא. החל מינואר 2003 אחראי קיבוץ לביא על הנעשה בענפי המשק. הוקמה הנהלה משותפת של בית רימון ולביא, בה מכהן גם נציג התנועה.
להלן פירוט הענפים שהם באחריות המשק:
גד"ש – שותפות עם לביא בהתאם למה שהועבר - 70 דונם זיתים באזור שדה אילן - זיתי מאכל. הכרם בניהולו של מרכז המטעים של קיבוץ לביא.
לול פיטום: ייצור של כ 1,200 טון פטם בשנה, ב-5 לולים. שיווק ל"עוף טוב". בענף עובדים חבר וחצי ולעזרתם עומדים קבלנים חיצוניים וילדי הקיבוץ.
רפת נטופה: רפת משותפת עם קיבוץ גשר וקיבוץ אשדות יעקב איחוד. חלקו של בית רימון בשותפות כ-30%. השותפות בין גשר ובית רימון קיימת משנת 2000, ולפני שנתיים הצטרף קיבוץ אשדות יעקב איחוד.
הרפת מייצרת 8,830,000 ליטר חלב בשנה, בעזרתן של כ-800 פרות חולבות. לצורך הקמת השותפות השקיעו המשקים סכומים נכבדים בבית רימון: בניית סככות, שינוי מבני של מכון החליבה, תוספת מיכלי קירור וכו'.
גידול העגלות מתבצע בקיבוץ גשר, לשם מועברות העגלות בגיל חודשיים וחוזרות הביתה לקראת ההמלטה הראשונה.
את העבודה ברפת מבצעים אך ורק חברים ותושבים של שלושת הקיבוצים ועובדים מהאזור (אין עובדים זרים).
ניהול הרפת על ידי הנהלה משותפת ו-2 נציגים חיצוניים. הצד הכספי חולק בין כולם: הנהלת חשבונות בבית רימון, גזברות באשדות יעקב איחוד ותמחיר בגשר.
תבור: ה"מפעל" של הקיבוץ, הוקם לפני מעל 20 שנה כמפעל לייצור כלים ידניים לחקלאות. היום עוסק בעיקר בייבוא ושיווק כלים ידניים לחקלאות וגינון ביתי בארץ ובחו"ל. מספר כלים מיוצרים לפי התכניות שלנו בטיוואן. המפעל עצמו עוסק בעיקר בשיווק ולוגיסטיקה ופעילות זניחה של הרכבה. במפעל עובדים 3 חברים, והשאר שכירים. למרות המצב של המשק הישראלי מצליח המפעל להשאיר לקיבוץ רווח נאה וקבוע.
כל הענפים האחרים, ענפי שירות/אחזקה/שכירות נשארו באחריות של הקהילה.
טריקס ריכטר, בית רימון

תגובות על גיליון "עמודים-אדר" שהוקדש לנושא "הזִקנה בקיבוץ הדתי":
חברים ב"גיל-עוז" ("מרכז יום לקשיש" במועצה האזורית בקעת בית שאן)
במסגרת התנדבותי בגיל-עוז הגיע לידי חוברת "עמודים" של הקיבוץ הדתי.
מצאתי בחוברת נושאים ובעיקר חומר עשיר על קיבוצים דתיים מאזורנו. קיבלתי תמונה
ברורה על כל יישוב ויישוב ובעיקר על בעיות הזִקנה - איך מתמודדים עם נושא הזִקנה.
חייתי כל חיי בקיבוץ חילוני ובקשר חברי עם גוף דתי ורקמתי יחסי ידידות הדדיים.
החיבורים על היישובים הדתיים חיזקה את הערכתי ואהדתי, לפעמים עד כדי קינאה.
משה זית, כפר רופין

נהניתי לקרוא את החוברת "עמודים", במיוחד שמחתי שהקשישים משתתפים בכתוב, וברצון.
לאה גייגר, נווה איתן

מעניין ורציני - תמשיכו כך.
אסתר בן-דוב, רשפים

שלום לך יונה
נכון שאנחנו לא מכירות אבל זה לא חשוב. אני חברה ותיקה בקב' סעד. אני בת 75. באתי למשק מאורוגוואי אבל במקור נולדתי בגרמניה.
אני רוצה להודות לך כי כל כך נהניתי מ"עמודים" של חודש אדר, כי אני חושבת שמאוד חשוב להתייחס פעם איך ההרגשה של הוותיקים כלפי הצעירים, ונראה לי (זאת ההרגשה שלי) שכולם כתבו בכנות מה הם מרגישים. אני קראתי כל דף (לא תמיד אני קוראת את כל המאמרים). אני חושבת שלא תמיד הצעירים מבינים אותנו. עוד פעם אני רוצה להודות לך.
אינס אריאל, סעד


חסר רכיב