תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

אחינו כל בית ישראל

05/06/2005
עמודים אייר תשס"ה (693) 8
אחינו – "כל בית ישראל"
מכתבי תמיכה לתושבי גוש קטיף

אחינו האהובים בגוש קטיף
אנו תושבי קיבוץ מירב, אנשים נשים וטף, רוצים להודיע לכם בפרוס עלינו חג הפורים, את אהבתנו העמוקה אליכם, את הערכתנו לגבורתכם ומסירות נפשכם.
אנו שואבים מכם כוח בזמנים קשים אלו העוברים על עם ישראל. על אף המרחק הגאוגרפי בינינו, אנו מרגישים קרובים אליכם מתמיד, קשורים אליכם בקשר אמיץ, קשר בל יינתק, בקשר של משפחה.
אנו יודעים שעוברים עליכם ימים לא פשוטים ורוצים לאמץ אתכם אל לִבנו, ולקרוא אִתכם ביחד את הקריאה הנרגשת, המהדהדת מאז ומעולם בקרב עם ישראל: "חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד ערי אלוקינו".
אנו סמוכים ובטוחים שעם ישראל כולו ייצא גם הוא מן המשבר הזה, חזק יותר, מאוחד יותר ומאמין יותר. ונזכה שיתקיים בנו מקרא שכתוב: "ליהודים הייתה אורה ושמחה וששון ויקר".
באהבה,
מבית מירב שבגלבוע
(מכתב זה עם משלוחי מנות ותמונת ילדי מירב וכתובת התמיכה, חולקו לקראת חג הפורים על ידי משפחות ממירב למשפחות בגוש קטיף).

בחול המועד ומייד לאחר חג הפסח, יצאו כ-180 חברים להיפגש, להכיר ולהוקיר את מתיישבי צפון השומרון וגוש קטיף – עם ישראל חי.
לביא

"ויאמר לו בחלומי והנה גפן לפני ובגפן שלושה שריגים והיא כפורחת עלתה ניצה הבשילו אשכולותיה ענבים" (בראשית מ, 10)
הגפן בחומש כבר נושאת את ענבי הסמדר הראשונות. גפן ששריגיה יוצרים סוכת צל לימי הקיץ החמים. היא השוכנת בראש ההר כמו לא מבינה את המהומה סביבה, מה יום מיומיים?
אלפי האנשים מתהלכים ברחובות היישוב המוריקים, זה נד בראשו, ושכנו מרצה בלהט כי היוֹ לא תהיה המחשבה. אחד מוכר סמלים וחברו מעודד את השכן הזקן. על ספסל נחה חבורה מבוגרת שבאו להיות, וחבורת ילדים עליזה נהנית ממשחק שמח.
היינו בחומש בחול המועד. נסענו ליד שומרון, עירם של מלכי ישראל. צפינו על עמק דותן היפיפה ואפילו הבטנו מגבוה על מרחבי הגלבוע שלנו. ובתוך כל היופי קשה לתפוס, קשה להאמין, האומנם חרב ההרס תונף בראש ההר? האם החורבן הזה צופן בתוכו גם בשורה? האם להיסטוריה יש כוח וחזון או שמא החזון רק צופה אל העתיד ומוכן לנתק לצורך כך עבותות עברו?
ובתוך התחושות הקשות שבה ועלתה לעיניי נבואתו הקשה של ירמיהו, נביא החורבן: "אסוף אסיפם נאום ה', אין ענבים בגפן ואין תאנים בתאנה והעלה נבל ואתן להם יעברום. על מה אנחנו יושבים, היאספו ונבוא אל ערי המבצר ונדמה שם כי ה' א-לוהינו הדימנו וישקנו מי ראש כי חטאנו לה'. קווה לשלום ואין טוב לעת מרפא והנה בעתה..." (ירמיהו ח, 13-15). האכן בורחים אנו אל ערי המבצר, מי החוטא ומהו החטא, התיתן הגפן פירותיה גם בקיץ זה?
עדי הולצמן, מעלה גלבוע
חסר רכיב