תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

בתי קברות

03/06/2005
עמודים אייר תשס"ה (693) 8
ארבעה בתי קברות

חיה רייפן, חברת קיבוץ עין הנצי"ב, מורה מקצועית ומחנכת בבית ספר שק"ד
בחרה לעסוק בלימודיה לתואר שני
במחקר על ארבעת בתי העלמין הראשונים של הקיבוץ הדתי
- טירת צבי, שדה אליהו, יבנה ועין הנצי"ב -
חיה רייפן

לא היה אדם שלא התבונן בי בתמיהה כשנוכח לדעת שבחרתי להעמיק, לבדוק ולחקור מרצוני החופשי נושא שיש בו עיסוק בבתי קברות. שכן את העבודה על בתי עלמין בקיבוץ הדתי כתבתי במסגרת סמינר בגאוגרפיה היסטורית במהלך לימודיי לתואר שני באוניברסיטת בר-אילן. אודה כי לרגעים פקפקתי אף אני בהחלטתי זו. אך ככל שהעמקתי ונברתי בחומר, מצאתי עולם ומלואו, בבית העולם. שלא לדבר על ההנאה בחשיפת סיפורים אישיים אוטנטיים ופיקנטיים, שליוו בעבר הכרעות בנוגע לכיתוב על המצבות. עזרו לי בזאת האחראים על בתי העלמין בקיבוצים השונים, מייק נאמן ביבנה, אפרים וישניה בעין הנצי"ב, יגאל קובלינר בשדה אליהו, והגדיל לעשות גבי בן דוד בטירת צבי, שסייע לי באיסוף מקורות ורקע ספרותי, כספרן בבית הספר שק"ד בו אני עובדת.
האמת היא כי מיום בואי לעמק מהעיר הגדולה, הדהים והבהיל אותי מראה האחידות הצרופה של בתי הקברות הקיבוציים. תהיתי לא אחת, מה עומד מאחוריה ומה מגמתה. לכן המחקר בנושא זה, היה מעין הזדמנות פז לשאול, לבחון, לכתת רגליים בבתי העלמין, לבדוק את השינויים שחלו בכל אחד מהם לאורך השנים, ולהשוות את השינויים בין ארבעת בתי העלמין האמורים.

הנחות העבודה:
א. דמיון רב יימצא בין בתי הקברות כיוון שהרקע החברתי, תרבותי, וחלוצי ממנו באו ראשוני המתיישבים הוא זהה. כך גם השתייכותם לאותו זרם התיישבותי דתי ערכי ואידאולוגי.
ב. כל בית קברות בכל מקום שהוא, משמש בבואה לאופי היישוב ופועלו, מאז הקמתו, ומספר את סיפור הנפשות שחיו ופעלו בו.
ג. השינויים שחלו בעיצוב המצבות לאורך השנים ובכיתוב עליהם, משקפים את השינויים החברתיים והערכיים שעברו על היישוב ודייריו.
כיוון שחקרתי בתי קברות, השייכים לזרם הקיבוצי ואפיונם הוא דתי, בחרתי לבחון שלושה רבדים של קונטקסט:
האחד - בית קברות של הקיבוץ הדתי – כבית עלמין יהודי הנאמן לצד ההלכתי, ומוצא דרכים
לפתרונות בתחום ההלכתי;
השני - בית קברות קיבוצי – בית קברות המשקף בחיצוניותו את רוח ערכי הקיבוץ, ובא לידי
ביטוי באחידות מבנה המצבות ובכיתוביהן;
השלישי - בתי הקברות הראשונים של הקיבוץ הדתי – כאתר זיכרון היסטורי קולקטיבי ופרטי של
ראשית ההתיישבות הקיבוצית הדתית.
כדי לא להלעיט את הקורא בפרטי פרטים מייגעים, בחרתי להביא כאן חלקים מן ההשוואה בין בתי הקברות האמורים ולעטר אותם במעט פיקנטריה.

בתי הקברות בהיבט יהודי
כל בתי הקברות של הקיבוץ הדתי שנחקרו הם בראש ובראשונה בתי עלמין יהודיים המשמרים את רוח המסורת, המנהגים וההלכה, אם כי מצאתי בהם שינויים קלים.
מיקום בית הקברות: חכמים תיקנו כי יש להרחיקו כחמישים אמה מהעיר. בשלושה מתוך ארבעת הקיבוצים נמצא בית הקברות כברת דרך מחוץ לתחומי המשק עצמו. לא כן בעין הנצי"ב. כאן מצוי בית העלמין סמוך למתקני המשק, וזאת בשל החופזה בו נבנה, והחשש הביטחוני לו נדרשו בעת כריית הקבר הראשון, עם נפילתו של חבר המשק במלחמת השחרור (אגב, שגיאה בכיתוב שמו של החלל על המצבה נתגלתה לי בעת כתיבת העבודה, וביום זיכרון זה התבשרתי כי אגף ההנצחה תיקן זאת לאחר פנייה מטעם הקיבוץ). מיקומו של בית העלמין במורד גבעה היווה אילוץ ביחס לכיוון הקבורה- ממערב למזרח כנהוג באירופה, ולא כמתבקש בצפון הארץ. על בסיס אותה מסורת נכרו ארבעת הקברים הראשונים בטירת צבי. עד שהעמיד אותם על טעותם רב מטבריה, ומאז פונים כל הקברים לכיוון ירושלים ולא לכיוון דרום.
איסור כהנים להיטמא למת וחובתם לעמוד מרחק ארבע אמות מהקבר, מוקפד בכל בתי הקברות, כשלכל קיבוץ פתרון ייחודי לו. בטירת צבי ובשדה אליהו קבורים הכהנים סמוך לאחת מפאות בית הקברות וכך מאפשרים לקרוביהם לעמוד בסמוך. בעין הנצי"ב, נבנתה חומת בטון נמוכה בכניסה לשטח הקברים, והיא חוצצת בין השביל לקברי הכהנים ומאפשרת לקרוביהם לעמוד בסמוך. ביבנה, נסלל שביל במקביל ובצמוד למקום קבורתם של הכהנים, עליו קו לבן תוחם שמסמל את הגבול אליו יכולות משפחות הכהנים להתקרב. מנהג יפה עשתה קבוצת יבנה כשכיבדה את כהני המקום בחפירת הקבר הראשון בכל חלקה נוספת שהוכשרה לקבורה. בעיתוי זה בטרם נטמא המקום, זכו כהני הקיבוץ לקיים בו מצוות "חסד של אמת". אגב, לבית הקברות ביבנה, בניגוד לשאר, יש תיעוד היסטורי מרשים ומדויק הנקרא "פנקס בית החיים". הוא כתוב בכתב ידו של דוב בן צבי מוזס ז"ל, יו"ר חברה קדישא דאז ויוזם הרעיון, ובו פירוט מאלף של סדרי הקבורה מיום הקמת בית העלמין, וכן בקשות ייחודיות לקבורה במהלך השנים. חבל רק שעם הסתלקותו, נגנז הפנקס.

בתי הקברות בהיבט ערכי-אידאולוגי
בבדיקה השוואתית בין בתי הקברות מן ההיבט הערכי אידיאולוגי התעניינתי עד כמה משקף המקום את רוח החברה שחרטה על דגלה ערכים של שוויון וצניעות כבסיס לחיי חברה. הרי בבית עלמין קיבוצי נקברים באופן מובהק חברים החיים באותו קיבוץ ומאמינים בערכיו, וכן בניהם וקרובי משפחתם. ואכן המראה הכללי של כל בתי הקברות שנבדקו משקפים אחידות, הומוגניות, צניעות ופשטות. אין בנמצא מצבות גדולות ממדים או מצועצעות ולא נראה כיתוב פיוטי או מליצי על המצבות. בבית העלמין בשדה אליהו שוכבות המצבות ובראשן כרית בדומה לבתי הקברות הצבאיים. כיוון שבבית קברות זה הוחלט לקבור את המתים בקברי משפחה, הרי שלרוב נטמעים קברי החיילים בינות לקברים האחרים בלי שיורגש הדבר למרחוק. בית הקברות ביבנה הוא גדול ומרווח אך קבריו השוכבים עשויי בטון ועליהם כרית שיש, נראים סגפניים משהו. דוגמה קיצונית לכך ראיתי על קברה של רוחמה חיות ז"ל: למראשות המצבה בדופן צרה, נרשמה תוספת מוצנעת, "מצבת מעט" לזכרו של אברמל'ה. לשאלתי, התברר כי הכיתוב נרשם בהתאם לצוואת המנוחה, שטיפלה בשואה בילד שאיבד את כל משפחתו ולימים נספה אף הוא. כיוון שנאלצו לשרוף את גופתו, ביקשה רוחמה חיות לכתוב על לוח קברה גם את שמו. הכללים הנוקשים של בית הקברות ביבנה דאז לא התירו שימוש בלוח שיש נוסף, ולכן נרשמו פרטי הילד בצניעות. בכל הקיבוצים שמרו שנים רבות על נוסח כיתוב די אחיד ובו תאריך הלידה והפטירה בעברית, לעִתים תאריך העלייה וכן פסוק מן הכתובים שמעטר את המצבה. ככל שנקף הזמן נעשה התיעוד על המצבות נרחב ומקיף יותר, וביטא את אישיותו ופעלו, תכונותיו ומעשיו של הנפטר. הכול לפי רצון המשפחה. האחרונים לצקת שינויים בכיתוב שעל גבי המצבות היו אנשי שדה אליהו. עד שנת תשמ"ט, היה הנוסח ברוב המצבות אחיד ומסורתי, על בסיס החלטתם של האבות המייסדים –"אנשים שונים לעִתים בחייהם אך הם שווים בפני הקב"ה במותם". השינוי הדרמטי התרחש לאחר מותו של משה אונא ז"ל. הדרישה באה דווקא מצד בניו, שמצאו לנכון לאזכר את פעלו ותרומתו הרבה בחייו. היטיבה לבטא זאת בתו בעלון הקיבוץ, כשעמדה על חשיבות הנצחת מעשיו על לוח קברו, למען הדורות הבאים. לאחר דיונים רבים הוכרעה ההחלטה לאפשר כיתוב אישי על המצבות.
לעומתם, בטירת צבי קיימת גמישות יחסית וניתנת יד חופשית לכל משפחה לכתוב את אשר על לִבה על גבי מצבת יקירם, ללא התערבות הממסד כלל.
ניתן לומר, אם כן, שהתמונה המסתמנת היא שברוב בתי הקברות נשמרת האחידות החיצונית בגלל הדמיון בצורת המצבות וגודלן ומשרה אווירה של אחידות צניעות ושוויון. אך בכיתוב על המצבות ניתן למצוא קשת רחבה של אמירות אישיות, משפחתיות, קיבוציות ולאומיות בהתאם לרצון המשפחות.

בתי הקברות בהיבט של זיכרון והנצחה
ההתבוננות בבתי הקברות של הקיבוצים הדתיים באספקלריה של אתר זיכרון והנצחה להתיישבות הדתית, העלתה בי תהיות, במיוחד לאחר קריאת ספרות בנושא. מתברר כי "ההנצחה היא אמנם דרך לעיצוב זיכרון קולקטיבי של קבוצה, אך זהו כלי שבאמצעותו ניתן לקבוע מה ייזכר ומה יישכח, מה יודגש ומה יימחק. ההנצחה לובשת צורה בהתאם לנסיבות ולנטיות של המנציחים, שהן כשלעצמן אינן תמיד בעלות ערך היסטורי רב. ההנצחה בכל חברה היא מרכיב רב-חשיבות בחיזוק הזהות העצמית ובגיבושה, בחברה מתהווה מקומה מרכזי עוד יותר" (יהודית באומל-תידור, 1997, במבוא למאמרה "אך נזכור את כולם"). עם זאת אי אפשר להתעלם מכך שהכיתוב החרוט על גבי המצבות בבתי העלמין של הקיבוץ הדתי, מתעד את סיפור העלייה של צעירים חלוצים מאירופה ערב השואה, שעזבו את יקיריהם מאחור. לכולם מטען תרבותי ערכי רב, אך הם בחרו בחיי עבודה בתנאים לא קלים, ולקחו חלק פעיל בהגנת הארץ ערב הקמת המדינה ואחריה.
היטיבה לבטא זאת הדסה שפירא, חברת טירת צבי, בחיבור שכתבה ליום הזיכרון הכללי לחברי טירת צבי בתשמ"ט: "אם יש את נפשך לדעת את הסלע ממנו חוצבת, אל בית העלמין סור, וקראת את החרוט במצבות ואז תבין שנות דור ודור. והכתוב הוא מועט המחזיק את המרובה: את תולדות עם ישראל בכללו, את תולדות היישוב שלנו בפרט: והוא מלמד על מי שמת בדרכו ומי שלא בדרכו...מי שנהרג בקרב על טירת צבי והוא בן 28, ואחר בתש"ח, ואיזו אירוניה והוא רק בן ח"י וכבר מת!... השורות שנוספו, היו אנשים שהתהלכו בתוכנו. היום חרוט על מצבותיהם 'ממייסדי טירת צבי ומבוניה', 'מנוטעי כרמיה', 'מעובדי אדמתה', 'אנשי תורה ועבודה'".
ואמנם, בקיבוצים השונים ליקטתי מילות הנצחה מגוונות מן המצבות. דוגמה להתייחסות לגוון הלאומי: "שותפים נאמנים לחזון, לדרך ולהגשמת חיי תורה ועבודה בא"י", חרוט על מצבה בטירת צבי, ו"ממייסדי קבוצת אמונים" בעין הנצי"ב, או, "איש התנועה הציונית הדתית, איש תורה ועבודה". ובשדה אליהו מצאתי: "מגואלי אדמת עמק בית שאן, אבי רעיון ההתיישבות הגושית הדתית"...
דוגמה להתייחסות להיבטים דתיים של חברי הקיבוצים היו: "עסק במסירות בצורכי ציבור ובגמילות חסדים", או "איש חזון ומעש גדול בתורה ובמידות ירא שמים ואוהב הבריות".
מצאתי ביבנה שורת קברים שהעידו בכיתובן על אלמנות כפר עציון שחיו כאן לאחר ששכלו את בני זוגן, או אוד מוצל מאש ששרדה מן השואה ועל קברה חרוט: "קשים ומרודים היו רוב ימיה, ידעה שכול ונדודים בשואה, אך הרבתה צדקה וחסד".
על רבים מן הקברים תוספת של "מצבת מעט" לזכר קורבנות השואה, המספרת על גדיעת משפחות, ובכל אחד מבתי העלמין שבדקתי מצאתי אתר מיוחד ואנדרטה לזכר בני משפחות החברים שנספו בשואה, עדות לחורבן של עולם הילדות שאבד לראשוני המתיישבים באירופה.

זהו כתב צופן רב-רובדי
הסיור ברחבי בתי העלמין הראשונים של הקיבוץ הדתי מעיד כי מדובר בחברה של חלוצים דתיים חדורי רצון לסייע בבניין הארץ בתנאים קשים. חברה המשלבת תורה ועבודה. לדאבון לב, זו גם חברה שריבוי מצבות החיילים שנפלו בה, מעידים על תרומה רבה לביטחון המדינה, אך גם לסיפור של עצב ושכול להורים ולקיבוץ. כדברי מוקי צור במאמרו על בית הקברות בכינרת: "זהו מעין כתב צופן רב-רובדי - רובד אחד מביע מסרים הנובעים ממערכות ודעות, והרובד הסמוי יותר המתייחס לסוגי המצבות והכתובות, רומז על דרמות, תרחישים וסיפורים הנותנים ביטוי לתקופה ולבטיה".

עין הנצי"ב

חסר רכיב