תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

לדור הביניים

06/05/2005
עמודים ניסן תשס"ה 0692) 7
דברים לדור הביניים

כוס רביעית
ויט שכמו

הפעם נפנה את הזרקור לדור הביניים. שנים רבות נושא הוא בעול הקבוצה. מעט מסתנוור מן האור הרב שאינו רגיל בו... בדרך כלל שגרת יומו אפורה, חרוצה, עקבית ואין בה מקום לכותרות. אולי זו הכותרת האמיתית. לשמור על השִגרה...
כשנולד, פרסמו "מזל טוב"! למי? להורים? לא! לקבוצה!!
משחר ילדותו ינק אידאולוגיה קיבוצית.
נכון, הוא לא הביא את האבנים לגלבוע ולא את המים לירדן. אלו היו כאן לפניו. הוא עוד הספיק לגור באוהל (אולי זו הסיבה שאיננו סוגר היטב את הדלת...) ובאמת קיבל שמנת ובננה, אם יהיו, טרם טעמו המבוגרים. באמת "ילדי שמנת".
הקיבוץ הצעיר העניק לו את המיטב. מלכה האס במו ידיה הכינה אותו לבשלות אינטלקטואלית. צביה בש לימדה אותו קרוא וכתוב. רות דרור לימדה היסטוריה וגאוגרפיה, ובעיקר חינכה. אליעזר גולדמן לימד אותו בבית הספר. יהודה פיפרנו היה מדריך קבוצת הילדים. שלמה גולדשמיד לימד אותו כיצד מחפשים את העבר, כיצד מצרפים שברי חרסים ואיך יש להביט אל העתיד. חיים טאובמן הרביץ בו תורה.
בן י"ח הלך לשרת את המולדת. בכל חופשה, חש הביתה, לעזור בכל ענף נחוץ. כשהשתחרר חיכו לו משימות אין-ספור. הדרכה, צורך דחוף בידיים עובדות, פעילות בוועדות, בערבי תרבות, שיעורי עזר לילדים מתקשים, ועוד ועוד. והוא, עמס על שכמו הצעיר עול כבד. יחד עם חברי גרעין, בוגרי אולפן, בני זוג שנקלטו, החל מרכז הכובד לעבור מדור המייסדים הנערץ, הנחוש והיגע, לדור השני.
הדור השלישי, ההולך ותופש תאוצה, נולד כבר בסביבה מרופדת יותר, בשפע יחסי ובפתיחות גדולה.
בפני דור זה מוצעות דרכים רבות. לא בהכרח קיבוץ. קיום מצוות? שאלה. העוזב – לא עוד בוגד.
דור הביניים הוא הדור שאין באמתחתו עלילות גבורה, אך הוא ביסס את הקיים ושיפרו, נשא ונושא בעול הקבוצה, מחויב להורים הקשישים ותומך בבנים. אט אט מרפה את הרסן. רואה את דור הנכדים לוקח אחריות ומשימות ומשנה, אגב כך, את מראה הקבוצה ומארג החיים.
דור הביניים מהווה נדבך יציב לדור המייסדים, שתש כוחו, וסלע איתן לדור השלישי המתלבט, המתקשה להחליט, החשוף כל כך לגודש המידע ולאין ספור הדרכים והאפשרויות.
מה מכל זאת הייתי מנחילה לבניי? היֵה אדם! את האלוקים ירא. גור בארץ הזאת ואם טוב מלפניך, היֵה קיבוצניק...

יהודית אמיר, שדה אליהו
חסר רכיב