תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

עלייה לקרקע

05/05/2005
עמודים ניסן תשס"ה (692) 7
וַיָגָּר שָם... במתי מעט
הקיבוצים שעלו על הקרקע עד ערב מלחמת העצמאות (תש"ח, 1948):
טירת צבי – הקבוצה הראשונה של הקיבוץ הדתי שזכתה להתיישבות קבע על אדמת לאום.
עלתה כיישוב "חומה ומגדל" בעמק בית שאן הדרומי, בשנת תרצ"ז - 1937;
קבוצת יבנה (ב-1929 הקימו ליד פתח תקווה את קבוצת ההכשרה הראשונה - "רודגס" - שראשיתה בגרמניה) – נחשבת ל"אם הקבוצות דתיות". עלתה להתיישבות באדמות יִּבְנֶה, בשנת ת"ש - 1940;
שדה אליהו ("קבוצת אריה") – התיישבות בעמק בית שאן, תרצ"ט - 1939;
בארות יצחק ("רמת השומרון") – התיישבות בנגב המערבי מול עזה, תש"ג - 1943;
כפר עציון ("קבוצת אברהם") – התיישבות בהרי חברון (גוש עציון), תש"ג - 1943;
עין הנצי"ב ("אמונים") – התיישבות בעמק בית שאן, תש"ו - 1946;
("עלומים") סעד - קבוצת בני-עקיבא הראשונה. התיישבה בנגב המערבי קרוב לבארות יצחק, תש"ז - 1947;
שלוחות – התיישבות בעמק בית שאן, תש"ח - 1948;
מכורה – התיישבות בכפר יעבץ, תש"ח - 1948;
משואות יצחק – התיישבות בהרי חברון (גוש עציון), תש"ה - 1945;
ביריה – פלמ"ח דתי שהתיישב בהר כנען סמוך לצפת, תש"ו - 1946;
(קבוצת נתיבות) כפר דרום – מערבה מבארות יצחק סמוך לדיר-אל-בלח;
עין צורים – התיישבות בהרי חברון (גוש עציון), תש"ז - 1947.
וָרָב - כמו שנאמר רבבה כצמח השדה נתתיך
הרכב הקיבוצים ליום 1.10.1947 – חשוון תש"ח:
קבוצה חברים, אורחים, מועמדים גרעינים אחרים זמניים בהכשרה נוער ילדים הורים סך הכול נפשות
קבוצה בהתיישבות





.
יבנה 174 17 25 8 112 9 345
טירת צבי 149 1 6 38 105 2 301
שדה אליהו 117 28 - - 63 - 208
בארות יצחק 132 - 1 23 62 7 225
כפר עציון 160 - 4 - 55 4 223
עין הנצי"ב 100 14 3 - 28 2 147
עלומים (סעד) 106 - 2 6 16 1 131
שלוחות 76 - - - 8 2 86
משואות יצחק 105 - 4 - 9 - 118
עין צורים 49 - - - - - 49
קבוצה עצמאית לפני התיישבות





.
מכורה 55 - - - 5 - 60
תחיה 63 - - - 9 1 73
ביריה 30 - - - - - 30
נתיבות (כפר דרום) 39 - - - - - 39
שחר 49 - - - - - 49
סך הכול: 1404 60 45 75 472 28 2084
וָאֶעֱבוֹר עָלַיִךְ ואראך מתבוססת בדמייך
ואומר לך בדמיך חיי ואומר לך בדמיך חיי
המערכה של הקיבוץ הדתי במלחמת העצמאות
מלחמת העצמאות ארכה, כידוע, כשנה וחצי (29.11.47 – 20.7.49). לאורך כל התקופה הזאת נמצאו נקודות הקיבוץ הדתי בקו הקדמי או מעבר לו.
עם פרוץ המאורעות, בסתיו תש"ח, מצאו את עצמן כולן במצור מתהדק והולך:
בעמק בית שאן:
הגישה אל יישובי גוש בית שאן הייתה אפשרית רק בדרכי עפר העוקפות את העיירה הערבית.
בנגב:
באותה עת נחסמו הדרכים ממרכז הארץ אל הנגב.
בגוש עציון:
קשה מכולם היה מצבו של גוש עציון. הכביש היחיד מירושלים לגוש חצה את בית לחם ללא אפשרות עקיפה, והתחבורה התנהלה בשיירות שהותקפו בקביעות. שיירה שיצאה בחנוכה הותקפה, ועשרה חברים נפלו בהגנתה. המצור המתהדק הביא להחלטה לפנות את הילדים והאמהות לירושלים תחת אבטחה בריטית. בג' שבט נערכה התקפה גדולה ומתואמת, על כל יישובי הגוש ועל המשלטים שביניהם. ההתקפה נהדפה. יומיים אחר כך נפלו הל"ה, בניסיון כושל אחרון לחבור אל הגוש ברגל. עברו כחודשיים ובט"ז אדר ב' הצליחה שיירה גדולה לפרוץ ולהגיע, אך בדרכה חזרה נחסמה ליד נבי דניאל ורבים מאנשיה נהרגו.
בעמק בית שאן:
בו' אדר (16.2) הדפו חברי טירת צבי התקפה גדולה של "צבא ההצלה" של קאוקג'י. כמה שבועות אחרי כן בלמו חברי עין הנצי"ב כנופייה גדולה שנערכה להתקפה עליהם.
באביב התהפך הגלגל. כוחות ההגנה פתחו בהתקפה והצליחו להרחיב את השליטה היהודית בכל הגזרות. בשלב הזה של המלחמה נכבשה בית שאן ונפתחה הדרך אל קיבוצי דרום העמק.
בנגב:
הכפרים לאורך הכביש הפנימי לנגב נכבשו והמצור הוסר מעליו. רק כפר דרום שנשארה נצורה, הותקפה על ידי "האחים המוסלמים" והדפה את ההתקפה תוך גרימת אבֵדות כבדות לתוקפים.
בגוש עציון:
גוש עציון נותר מנותק, כשהקשר אליו מתקיים באמצעות מטוס קל. לנוכח המצב החמור הועלתה הצעה לפנות את בעלי המשפחות, ולהשאיר את האזור כמתחם צבאי מבוצר. חברי כפר עציון דחו את הרעיון.
המנדט הבריטי הסתיים אמנם ב-15 במאי, אך כוחות הלגיון הערבי, שהיו תחת פיקוד בריטי, נכנסו לארץ עוד קודם. ב- 4 במאי החלה ההתקפה הגדולה על גוש עציון. התוקפים, חיילי הלגיון, מצוידים בשריוניות נושאות תותח ומתוגברים באלפי ערבים מקומיים שנזעקו מכפריהם, התקדמו בלחימה ממשלט למשלט, אך נהדפו על ידי המגינים, שספגו אבדות כבדות. ואז באה ההתקפה האחרונה (12/13.5). כוחות הלגיון הצליחו לבתר את הגוש ולחדור לתוך כפר עציון. אחרוני המגינים שהניפו דגל לבן לכניעה, נטבחו במקום (82 חברים). למחרת נכנעו יתר יישובי הגוש ונלקחו לשבי, בחסות הצלב האדום. באותו יום קמה מדינת ישראל.
בנגב: גם בחזית הדרום החלה הפלישה למעשה, עוד לפני תום המנדט הרשמי. כוחות של "האחים המוסלמים", שהופיעו בעזה לפני הצבא המצרי, חזרו ותקפו את כפר דרום בפעם השנייה, ושוב נבלמו תוך שהם סופגים אבדות כבדות (13.5). הצבא המצרי עצמו הגיע לכפר דרום, התקיף אותה, נהדף והמשיך להתקדם במהירות צפונה, כשהוא מניח לפי שעה את היישובים מאחריו ומסתפק בהפגזות תותחים רציפות על כפר דרום, בארות יצחק וסעד. ילדי בארות יצחק פונו אל העורף. באזור יבנה: בסוף מאי הצליח צה"ל לבלום את המצרים סמוך לאשדוד ("עד הלום") וסביבה התנהלו קרבות מרים, במאמץ למנוע את המשך התקדמותו צפונה. כעת הגיע תורה של יבנה. הילדים והאמהות פונו מהקבוצה, בעוד המשק עצמו הופגז והופצץ מן האוויר (24.5).
בנגב:
כעת פנו המצרים שוב אל היישובים שנותרו מאחור ותקפו בכוחות גדולים גם את בארות יצחק, פעמיים(26.5, 2.6). שתי ההתקפות נהדפו לפני שהגיעו עד גדרות המשק.
ב-11 ביוני הוכרזה הפסקת לחימה לארבעה שבועות, אך למרות ההפוגה, נמשך המצור על הנגב. הימים השקטים נוצלו על ידי צה"ל להתארגנות מחדש. גם היישובים הלוחמים התארגנו והוסיפו ביצורים. בתקופה זו נאלץ צה"ל להשלים עם העובדה שלא יוכל לתגבר את כפר דרום והורה לחבריו להתפנות (8.7). הם יצאו בהסתננות רגלית בין עמדות המצרים.
ההפוגה הראשונה והתיישבות חדשה: בעצם ימי ההפוגה הצליח הקיבוץ הדתי להעלות על הקרקע שתי נקודות חדשות: שלוחות בעמק בית שאן (11.6) ומכורה בכפר יעב"ץ שבשרון, מול טול כרם (29.6).
עם חידוש הקרבות, בתום ההפוגה (9.7), הותקפו באש שתי הנקודות החדשות על ידי הצבא העיראקי שחנה מולן, אך לא נגרמו נזקים של ממש.
בנגב:
הבאה בתור הייתה שוב בארות יצחק. בח' תמוז - 15.7. עלה גדוד חי"ר מצרי, מתוגבר בשריון ארטילריה ומטוסים, על הנקודה. המצרים הצליחו לפרוץ לתוך המחנה ולכבוש כמה בתים, אך נהדפו מתוכו על ידי החברים הלוחמים, בסיוע מאוחר של כוחות צה"ל שבאזור. 17 חברים נפלו בקרב ו-15 נפצעו.
ב- 18.7.48 נכנסה לתוקפה ההפוגה השנייה.
בעמק בית שאן:
"בעשרת ימי הקרבות שבין הפוגה להפוגה, השתתפו מספר גדול של חברי משקינו בעמק בית שאן בהגנה ובהדיפת התקפות האויב על משלטי צבאנו בגלבוע, העומדים על משמר עמק חרוד-בית שאן. בקרבות אלו נפל חבר עין הנצי"ב... ונפצעו חברים אחדים מיתר משקינו. ביום כ"ה בתמוז הפרו העיראקים את ההפוגה בהשתלטותם על מספר משלטים החולשים על הסביבה בקרבת משקינו: טירת צבי, שדה אליהו ואשרפייה (שלוחות). בקרב שהתפתח נפל חבר אחד משדה אליהו וכמה חברים נפצעו קל".
ההפוגה השנייה: בפרוס ההפוגה השנייה נמצא הקיבוץ הדתי חבול ומרוסק. ארבע נקודות נמחקו מעל המפה (גוש עציון וכפר דרום) והחמישית (בארות יצחק) נהרסה ללא תקנה. שש חבורות פליטים, חברות וילדי הקיבוצים המפונים, התגודדו בתנאים לא-תנאים במקומות שונים בעורף. שרידי חברי גוש עציון בשבי בעבר הירדן וקיבוצי הנגב מנותקים מן המרכז.
באותו זמן התחדשו קרבות מקומיים בעמק בית שאן, בעת תפיסת נקודות שולטות לקביעת הגבול באזור זה.
בסוכות תש"ט (10. 16/17) נפרץ סוף סוף המצור על הנגב ("מבצע יואב"), ובאותה עת התקדם צה"ל לעבר בית לחם והר חברון במטרה להרחיב את הפרוזדור לירושלים ובתקווה לחזור אל גוש עציון ("מבצע אל ההר"), אך מבצע זה נעצר מסיבות מדיניות ולא הגיע להשלמתו.
מחצית מקיבוצי התנועה נמחקו; 125 חברים נפלו בקרבות והותירו 40 אלמנות ו-70 יתומים: מלחמת העצמאות הסתיימה בניצחון גדול למדינת ישראל, אך תנועת הקיבוץ הדתי נותרה חבולה ומדממת. מחצית הקבוצות נמחקו מעל המפה. 125 חברים נפלו בקרבות ןהותירו 40 אלמנות ו-70 יתומים. לא היה עוד מגזר בחברה הארץ ישראלית שהוכה כל כך קשה. מכלל האוכלוסייה היהודית נפלו 1%, מכלל התנועה הקיבוצית נפלו 1.1%, מהקיבוץ הדתי - 8% !!
ביום המחרת, היה עליהם לקום בבוקר ולהתחיל כמעט מבראשית...
וְהִיא שֶעָמְדָה לַאֲבוֹתֵינוּ
ההתיישבות של "יום המחר":
לביא – עלו להתיישבות בגליל התחתון בשנת תש"ט - 1949;
בארות יצחק – התיישבו מחדש בשפלת לוד (אחרי יישוב זמני בווילהלמה) בשנת תשי"ב - 1952;
ניר עציון – התיישבו בהרי הכרמל, תש"י - 1949, הפכו למושב שיתופי;
משואות יצחק – התיישבו מחדש באזור אשקלון, תש"ט - 1949, הפכו למושב שיתופי;
כפר דרום – התיישבו מחדש באזור יבנה, תש"ט - 1949, הפכו למושב שיתופי "בני דרום";
עין צורים – התיישבו מחדש באזור שפיר, תש"ט - 1949;
עלומים – עלו להתיישבות בגוש סעד בנגב המערבי, תשכ"ו - 1966;
כפר עציון – עלו מחדש להר חברון לאחר "מלחמת ששת הימים" והתיישבו בנקודה המקורית שהייתה, תשכ"ז - 1967;
מעלה גלבוע – היאחזות נח"ל על הרי הגלבוע משנת תשכ"ג - 1963.
הפכו לקיבוץ בשנת תשכ"ז - 1967;
ראש צורים – עלו מחדש להר חברון (גוש עציון) בנקודה בה ישבה עין צורים בזמנו. עלו להתיישבות בשנת תשכ"ט - 1969;
מגדל עוז – עלו להתיישבות בגוש עציון שבהרי חברון, בשנת תשל"ח - 1978;
בית רימון – היאחזות נח"ל במרומי הרי הגליל התחתון (גוש לביא) משנת תשל"ז - 1977, בשנת תשל"ט - 1979 הפכו לקיבוץ;
מירב – תחילת היישוב בהיאחזות נח"ל "מלכישוע" על הר מלכישוע בגלבוע.
בתשמ"ב - 1982, אוזרחה ההיאחזות והפכה לקיבוץ. בתשמ"ז - 1987, עברה הקבוצה
למקום קבע סמוך וקיבלה את שמה "מירב".

נחום ברוכי, בארות יצחק
חסר רכיב