תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

ארבעה בנים

03/05/2005
עמודים ניסן תשס"ה (692) 7
כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה בָנִים דִּבְּרָה תּוֹרָה

כנגד ארבעה בני קיבוץ דִּברה תורה:
אחד - משמר
אחד - מחדש
אחד - אדיש
ואחד - שאינו יודע הפרטה מה היא.

חכם מה הוא אומר? – מה התורה אשר יסדו ראשוני הקיבוץ?
אף אתה אמור לו כהלכות ה"זרם השיתופי":
'תן כפי שתרצה וקבל כפי יכולתך...'
מחדש מה הוא אומר? – מה העבודה הזאת לכם? (ולא לו)
ולפי שהכניס את עצמו לכלל התק"ם, עָקַר ועִקֵּר.
אף אתה הכהה את שיניו וילך לרופא השיניים על חשבון תקציבו האישי...
תם מה הוא אומר? – מה זאת?! זה קיבוץ זה?!
ואמרת אליו: בחֹזק יד הוציאונו מקיבוצנו הישן והטוב ואל המנוחה והנחלה לא באנו עד עתה.
ושאינו יודע הפרטה, אתְ פתח לו והראה לו מעגלים מעגלים, פנימיים וחיצוניים, כמו שנאמר:
עוגה, עוגה, עוגה
במעגל נחוגה
נסתובבה כל היום
עד אשר נמצא מקום...

עוזי פז, עין הנצי"ב


כנגד ארבעה חברים עובדים בקיבוץ דִּברה תורה:
אחד - חכם
אחד - רשע
אחד - תם
ואחד - שאינו יודע לשאול.
חכם מה הוא אומר? "תפסתי את הפרינציפ, אלבש בגדי עבודה כחולים, אחזיק ביד מפתח צינורות (לא כבד מדיי), ואוכל ליהנות בקיבוץ מכל העולמות".
אף אתה אמור לו: "בהתחלה זה אולי עובד, אבל בסוף כולם יידעו את האמת".
רשע מה הוא אומר? "אני כבר תרמתי מספיק, אני לא פראייר של אף אחד... שיעבדו הם...".
אף אתה הקהה את שיניו ואמור לו: "לצערנו, בעלי עור עבה אמנם מצליחים ושורדים..."
תם מה הוא אומר? "האמנתי שכל אחד תורם כפי יכולתו ומקבל לפי צרכיו...".
ואמרת אליו: "שכח מזה, אחרי מאה שנות קיבוץ, חשבת שזה יעבוד"?...
ושאינו יודע לשאול - את פתח לו, שנאמר: "האחריות לפרנסה, מוטלת קודם כול על החבר עצמו". וכעת הוא כבר יודע לשאול...
אברהם פולובין, בארות יצחק

כנגד ארבעה בנים דִּברה תורה:
אחד - חכם
אחד - רשע
אחד - תם
ואחד - שאינו יודע לשאול.

הפמיניסטיות שבינינו קופצות ושואלות: ואיה הבנות בהגדה? וכי לא בזכות נשים נגאלו ישראל?
כך מצינו למשל בילקוט שמעוני (תהִלים רמז תשצ"ה):"דרש רבי עקיבא 'בזכות נשים צדקניות יצאו ישראל ממצרים'". ובספר אבודרהם, ברכת המצוות ומשפטיהם:"בזכות נשים צדקניות שבאותו הדור נגאלו ישראל ממצרים, שנא' (תהִלים סח, ב) 'מוציא אסירים בכושרות. אל תקרי בכושרות אלא בכשרות, בזכות נשים כשרות'".
אך מה נעשה שהתורה נוקטת לשון זכר ואומרת (שמות יג, 14): "והיה כי ישאלך בנך מחר לאמר מה זאת"?...

בנות ישראל היקרות,
אל תיפול רוחכן בגין האפליה הזאת, כביכול. כשהתורה נוקטת לשון זכר, היא מתכוונת גם לנו, הנשים. וכי יעלה על הדעת שהאיסור: "לא תרצח", חל על גברים בלבד, מפני שהוא מנוסח בלשון זכר?
אדרבא, ניתן למצוא בתנ"ך דוגמאות מייצגות לארבע נשים:
חכמה
רשעה
תמה
ושאינה יודעת לשאול

האישה החכמה מתקוע הערימה על דוד; אביגיל טובת השכל הצילה את דוד מעוון שפיכות דמים; האישה החכמה מאבל הצילה בחכמתה את אנשי עירה, "עיר ואם בישראל".
גם אישה רשעה אינה חסרה לנו, בדמות עתליה המרשעת (דבהי"ב כד, 7);
תמה יש גם כן, שכן כך קורא הדוֹד לרעייתו, היא כנסת ישראל: "יונתי תמתי" (שה"ש ה, 2); וכנגד הבן שאינו יודע לשאול, מצאנו בת חכמה, היא עכסה בת כלב, שידעה להסית את בעלה "לשאול מאת אביה שדה". גם בת שבע אם שלמה השכילה להביא לסילוקו של אדוניה יריב בנה, בטכסיס מעורר התפעלות, בהציגה "שאלה קטנה": "ותאמר 'שאלה אחת קטנה אנכי שואלת' מאתך..." (מל"א ב, 20). השאלה הקטנה והתמימה, לכאורה, שימשה תירוץ לשלמה להיפטר מאויב מסוכן.
האם נחה דעתכן, בנות?
חג כשר ושמח!
רחל רייך, עין הנצי"ב


אל מדריך התיכון בטיול:

כנגד ארבעה חניכים דיברה תורה
אחד – חכם
אחד – רשע
אחד – תם
ואחד - שאינו יודע לשאול

חכם מה הוא אומר: "מהו הנתיב אותו בחרת עבורנו? באילו פרחים עתידין אנו לחזות? מאיזו תקופה אלו המחצבים"? ואף אתה קטעהו ואמור לו כהלכות מטיילין נודניקין: "לך נא חפש בן עוזרר סוככני נדיר לצד שבטוט מצויץ, ועדכנני לעת ערב".
רשע מה הוא אומר: "מים להשתכשך אַיִן, האטרקציות רחוקות עדיין, נוף מָשְמִים ואוכל על הפנים. אנה נעלמו טיולי החטיבה, מרניני הלב והגאווה? מה הטיול הקלוקל הזה לכם"? לכם ולא לו. ולפי שהוציא עצמו מן התיכון, אל נא תקווה שלא יופיע יותר לטיולים (כי יופיע גם יופיע), אלא אף אתה הקהה את שיניו (יבשהו), ואמור לו: "חבל על כי לא ידעתי כי רב-טייל הינך, בפעם הבאה ארגון הטיול על שכמך, ובינתיים הסר מנפשך דאבה, כי רשאי אתה להצטרף לחטיבה".
תם מה הוא אומר: "מה זאת? סלע צהוב זוהר קטן מתנועע שם למטה, לצד הכינרת"! ואמרת אליו: "אין זה סלע כי אם האוטובוס שלנו, ואף קטן איננו כי אם רחוק, ועל שום שאנו במדבר יהודה אין זו כינרת כי אם ים המלח, וכשנגיע שמה, כדאי הוא מוחך, שתיתן לו מנוחה".
ושאינו יודע לשאול, על אף שאל השקט הזה ייחלת, את פתח לו, והצג בפניו את נפלאות הבריאה הנפרשת לרגליו בטיול. הוא ימשיך בשקט שלו, יהנהן בראשו, אך אין זה כי מתעניין הוא (אף לא כי אינו יודע לשאול). ראשו נע לצלילי המוסיקה הבוקעים מהאוזניות שלאוזניו, המוסתרות על ידי שולי כובעו. רק הקפד כי על אף רחפנותו, רגליו תישארנה נעוצות בקרקע, ולא יעופף אל אחד התהומות, כי את שאינו יודע לשאול- אין להשיב.

אריאל רונן, בארות יצחק

חסר רכיב