תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

דברי המייסדים

03/05/2005
עמודים ניסן תשס"ה 0692) 7
ראשוני הקבה"ד על מחשבת הקיבוץ הדתי

וְכָל-הַמַּרְבֶּה לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם
הֲרֵי זֶה מְשֻבָּח;

מַעֲשֶה בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻעַ וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה וְרַבִּי עֲקִיבָא וְרַבִּי טַרְפוֹן
שֶהָיוּ מְסֻבִּין בִּבְנֵי בְּרָק וְהָיוּ מְסַפְּרִים בִּיצִיאַת מִצְרַיִם כָּל-אוֹתוֹ הַלַּיְלָה
עַד שֶבָּאוּ תַלְמִידֵיהֶם וְאָמְרוּ לָהֶם
רַבּוֹתֵינוּ הִגִּיעַ זְמַן קְרִיאַת שְמַע שֶל שַחְרִית

אָמַר
שלום קרניאל (חבר כפר עציון. נפל ב"שיירת העשרה", תש"ח, 1947): "...ארבעה הם יסודות תפיסתנו הקיבוצית. אנו רואים בצורה הקיבוצית:
א. התא החלוצי ליצירת חיי תורה ועבודה שלמים... אם רוצים אנו לקיים את התורה בשלמותה... במציאות הנוכחית, אזי יש לחפש אחרי מקום מתאים לקיום התורה במלואה, וזהו ארץ ישראל. ואחרי יצירה חברותית מתאימה - וזוהי הצורה הקיבוצית.
ב. מכשיר התנועה לליכוד הכוחות ולפעולה מאוחדת... בשאפנו לביסוסו ולחיזוקו של הפועל המזרחי בארץ עלינו ליצור רשת גדולה של קיבוצים ועל ידי זה נחזק את מפעלנו בארץ.
ג. מכשיר דתי לאומי... צריך להוכיח גם לאחרים כי משטר התורה ניתן להתגשם, וכי על ידיו אפשר ליצור חברה הרמונית, בריאה וצודקת... הקיבוץ הוא מסגרת החיים שתאפשר יצירת תאים דתיים שיוכלו לשמש מופת ודוגמה לאחרים.
ד. מכשיר חברותי ליצירת חברה המיוסדת על צדק ויושר... ליצור חברה מתוקנת ומשופרת, דבר זה ייתכן רק בקיבוץ. קיבוץ ישלול מאת היחיד את האפשרות לשלוט על יחיד שני ולנצלו, ועל כן יאפשר יצירת חיי צדק ויושר... בקיבוץ עובר הרכוש מן היחיד אל הציבור ובאופן זה בטל במידה מרובה היצר הרכושני" ("אוהלנו", תרצ"ה).

אָמַר
משה אונא (חבר שדה אליהו. נפטר בשנת 1989): "הנני רוצה להניח כדבר מוסכם את שלושת היסודות הקובעים את רעיון תנועתנו: היסוד הסוציאליסטי, היסוד הציוני-הלאומי והיסוד הדתי... דוגלים אנו בסוציאליזם דתי המתבסס, מחד-גיסא, על ההכרה בצורך של תיקון מהפכני של החברה ועל ראיית הדברים מבחינה היסטורית, ומאידך, על תפיסתנו הדתית ועל התעמקותנו בתורה ובחוקים הסוציאליים הכתובים בה" ("יסודות ותפקידים", תש"ב).

אָמַר
צוריאל אדמנית (חבר קבוצת יבנה. נפטר בשנת 1973): "...אם באמת ציונים דתיים אנחנו, הרי ממילא נהפכת גם השאלה הסוציאלית לשאלה דתית, בערך שווה לכל מבחן דתי אחר. ואין צורך לומר שאין לנו אפשרות להתחבר עם יהודים שומרי מצוות, אשר רואים במדינת ישראל גלות ישראל, כמו שראו פעם את גלות בבל או גלות אדום . יסודותינו הסוציאליסטיים, כפי שבאים לביטוי במשקינו השיתופיים, הם בעינינו גופי הלכות כהלכות אורח חיים ויורה דעה.
תפיסה זו שוללת כל ניסיון של קיום התורה המוגבל מראש לאותו חלק בציבור המכונה 'דתי' בלבד...
התנגדנו לשחרור בנות דתיות משירות הצבא בהנמקה שהן דתיות. מבלי להיכנס לוויכוח על השאלה אם יש לגייס בנות לצבא - בתור דתית, אין להשיג לבת זכויות מיוחדות..."
(הרצאה במועצת הקיבוץ הדתי בכפר דרום, תשי"ז)

אָמַר
מאיר אור (חבר טירת צבי, נפטר בשנת 1975): "אין ספק שאם נתחיל כיום ליצור דמות מסוימת לחג העצמאות, תתקדש דמות זו במשך הדורות ותתחבר למסורת ישראל...
האם יהיה בנו הכוח להחליט על צעד בלתי רגיל זה ולהתמיד בו מדי שנה בשנה, מבלי להתחשב אם החג יוחג במקומות אחרים? בקבלנו את צורת החג המוצעת אנו מקבלים על עצמנו עול ואחריות כלפי עצם האפשרות של חידוש המסורת העממית...
...ידוע לי שמה שלא נחליט השנה, כשכולנו מלאים עדיין חוויית השחרור, ספק אם נחליט בתקופה מאוחרת יותר... למעשה, נדמה לי שאין ברירה. אנו יכולים להיות היוזמים...
...שאלת הברכות על קידוש והלל תלויה כנראה בהחלטת עצרת רבנים, ויש לפקפק אם החלטה כזאת תבוא בדורנו...
יש לחשוב על ביטול ההגבלות החלות בימי הספירה..." ("בטירה" ניסן תש"ט).

אָמַר
שמחה פרידמן (חבר טירת צבי, נפטר ב-1990): "...הבעיה היא כפולה. ראשית, האם אמונת ישראל סובלת קיומם של תחומי ריבונות נפרדים לשתי סמכויות. שנית, האם ניתנים אלה להבהרה שתאפשר להם קיום יחדיו, או שאין מקום לשני מאורות גדולים מבלי שאחד ימעט עצמו לטובת חברו...
...סיכום: נראה לי שהדיון עד כה מצדיק את המסקנות הבאות...
א. אמונת חכמים ודעת תורה הם עניינים שטיבם, היקפם ותוקפם, נתונים לחילוקי דעות ביהדות המאמינה.
ב. מאחר שהעמדות השונות שהצגתי לא הוכרעו... אין לפסול אף אחת מהן.
ג. אף אליבא דאלה שהשקפתם נוטה לכיוון הפונדמנטליסטי, אין מקום ליותר מאשר שכנוע אינטלקטואלי של הזולת בצדקת גישתם, התובעת ליישם עצות של רבנים במילי דעלמא, בהכרעות קונקרטיות, כאילו היו הנחיות אופרטיביות. איני רואה כל הצדקה לניסיון אכיפה...
... אם ינהלו את הוויכוח מתוך יושר אינטלקטואלי, ללא פסילת הזולת, יהיה בו משום מחלוקת לשם שמים שסופה להתקיים" (מתוך הרצאה: "אמונת חכמים במישור החברתי ובבעיות ציבור, אתגר רעיוני או הנחיה אופרטיבית", כנס לביא תשל"ה).

אָמַר
אברהם (רודי) הרץ (חבר קבוצת יבנה, נפטר ב-1997): "... כציונים דתיים היה מחובתנו לשתף את עצמנו בגופנו, במצווה הגדולה והמרכזית שהזמן גרמה – בבניין הארץ. תוך כדי כך חשבנו לבנות את הציבור הדתי החדש, המושתת על עקרונות הצדק החברתי והעבודה הפרודוקטיבית. שחרור האדם כאיש ואישה מעול הדאגה המתמדת של מלחמת הקיום האישי היה צעד נוסף ועקבי להפעלת הכוחות למשימה הגדולה... אינני חושב שיש עוד ציבור כמונו בארץ שכה מעט עסק והתעמק באידיאולוגיה שלו במשך תקופה כה ארוכה. דיברנו מעט, כתבנו מעט... לא מפני שלא היה לנו מה להוסיף ולא היה צורך לחדש, אלא מפני שהמציאות תבעה ממנו כה הרבה, שלא הספקנו להיפנות לשטח החשוב הזה.
על רקע התמורות הגדולות בעולם, בעם ובתנועה, על הקיבוץ הדתי להתכונן לתקופה חדשה במפעלו. כשם שבתקופה הקודמת הכריעה מידת ההשתתפות במאמץ החלוצי, ככה יכריע להבא הביסוס החברתי והרעיוני של מפעלנו. עלינו לתת לנוער המתחנך במסגרתנו והמצטרף לקיבוץ הדתי, את ההכרה שהוא בונה את הציבור הדתי הלוחם, אשר הוא החלוץ של התחייה הדתית העתידה לבוא" (הקיבוץ לאור התמורות, תשי"ב).

אָמַר
דב רפל (חבר קבוצת יבנה, נפטר בשנת תשס"ד-2004): "...את תפקידיו, מקומו החברתי וסמכותו של הרב בקבוצה אפשר לסכם בקצרה בארבעה סעיפים:
א. המורה הוראה... תפקידו בסעיף זה הוא טכני בלבד... באשר החבר אינו יודע איך למצוא את ההלכה והרב כן יודע.
ב. כמורה... כיום ברור, צרכיו התרבותיים-תורניים של ציבור בן מאות מבוגרים, כן יירבו, אין לספק על ידי מתנדבים, נחוץ לכך אדם מיוחד.
ג. כשומר ערכי הקיבוץ... התפקידים החברתיים של הרב, שחשיבותם גדולה מהתפקידים התורניים הלכתיים, ושהם הקובעים את ההבדל שבין רב מחוץ לקבוצה ובין רב בקבוצה, שהם גם מקנים לו את סמכויותיו ואת מקומו בחברה זו... ערכים אלה הולכים ומִטשטשים מתוך שאין איש ומוסד שיעמוד על משמרתם ויגן עליהם מפני יחידים ומוסדות, המִטשטשים אותם מדעת ושלא מדעת..." ("ידיעות יבנה" תש"ט).

אָמַר
יהודה בר"ט (חבר קיבוץ סעד, נפטר בשנת תשס"ד-2004): "...סיפוק הפרט ייתכן בקבוצה במידה שהוא סיפוק הכלל המחולק שווה בשווה לפרטים מהם מורכב הכלל. הוא יושג על ידי צעדים של הכלל לקראת התפתחות והתבססות של המשק וכתוצאה מהן העלאת הרמה לחבריו... הקבוצה היא משא אידיאולוגי שאנשים נושאים אותו על שכמם על מנת להגיע למטרתם. נושאי המשא הרוצים להזדקף כבר באמצע הדרך פורקים מעליהם את המשא וחדלים מהיות שותפים לנושאי הרעיון וממילא רק מכבידים על הנותרים" ("עלונים", אדר-ניסן תש"ט).
נחום ברוכי, בארות יצחק
חסר רכיב