תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

מח' החינוך

03/05/2005
עמודים ניסן תשס"ה (692) 7
מערכת החינוך הבלתי פורמלי
מַגִּיד "יקראו ההגדה בקול רם בחשק ובשמחה רבה"


מערכת החינוך
הבלתי פורמלי
בקיבוצינו

ציפי סטרשנוב, מחלקת חינוך

מערכת החינוך הבלתי פורמלי בקיבוץ, הִנה מערכת ייחודית ושונה מכל המסגרות של החינוך הבלתי פורמלי הקיימות מחוץ לקיבוץ, כגון: מתנסי"ם, חוגים וכד', על אף שיש גם דמיון ביניהם.
המערכת עברה גלגולים רבים במהלך השנים. המהפך העיקרי בא בעקבות המעבר מלינה משותפת בבתי הילדים ללינה משפחתית בבתי ההורים. בתקופה שבה התקיימה הלינה המשותפת, חלק גדול מתפקיד המטפלת היה מוקדש לטיפול בצרכיו הפיסיים הבסיסיים של הילד. עם המעבר ללינה משפחתית, כשהצורך לטפל בדברים הפיסיים ירד בד בבד עם חיפוש אחר משמעות ותכנים לעבודת המטפלת, חל שינוי גדול בתפיסת תפקיד המטפלת ואף חיפשו לקרוא לה בשם אחר, כמו: "מדריכה", "מחנכת" וכו'. אך ליתר דיוק, תפקידה היום הוא "מחנכת בחינוך הבלתי פורמלי", אך אין מדייקים בכך ואין עדיין שם אחיד בקיבוצים למקצוע חשוב ורגיש כזה.
אחד הדברים שמייחדים אותנו לעומת מסגרות אחרות דומות שאינן קיבוץ, היא השאיפה שהילד שלנו בבגרותו, ימשיך את דרכו בקיבוץ. עניין זה תופס מקום נכבד בתוך מערכת החינוך הבלתי פורמלי שיוצרת בבית הילדים מסגרת המהווה מעין "מיני קיבוץ". במסגרת זו סופג הילד ערכים בסיסיים של תרומת היחיד לחברה כמובנת מאליה, ורוכש מיומנויות חברתיות בסיסיות שיעזרו לו להמשיך בעתיד לקיים אורח חיים קיבוצי.

צריך לזכור שמערכת חיים קיבוצית היא משהו יוצא דופן ושונה לחלוטין מכל הקיים סביבנו, ולכן לא מובן מאליו הוא שבנינו יבחרו בקיבוץ לולא אותו דגש הניתן לכך במערכת החינוך הבלתי פורמלי. מטרת המערכת היא ליצור מסגרת משמעותית מותאמת מבחינת צרכיו ההתפתחותיים והפסיכו-פדגוגיים של הילד, בה יוכל לפתח ולהתפתח בתחומים שונים, כמו:
- פיתוח אינטליגנציה רגשית
- אימון במיומנויות חברתיות שונות, כגון: שיתוף פעולה, אחריות, יוזמה, קבלת השונה, כבוד לזולת, ניהול עצמי, ועוד.
- חיזוק הקשר של הילד לקיבוץ.
- חינוך למצוות.
- טיפוח דימוי עצמי חיובי.
- חינוך לעבודה
- פיתוח כשרונות ויצירתיות

כמובן שכדי שהמערכת תצליח ליישם אתגרים אלו, נדרשת מקצועיות רבה מצוות החינוך.
היום, בעידן של שינויים, גם מערכת זו עוברת שינויים, ובעיקר בקיבוצים שעברו או עוברים תהליך של שינוי.
בקיבוצים שבהם קיים שכר דיפרנציאלי והפרטה מלאה, קיימת שונות. בקצה האחד קיים קיבוץ שבו לא נשאר שריד לאותה מערכת חינוך, ועד לקיבוץ שבו מתקיימת המערכת פחות או יותר במלואה. בתווך – אלו הקיבוצים האחרים.
בקיבוצים שבהם יש תמחור של שעות עבודה גם במגזר השירותים ונדרשים לקיצוץ, נתקלים בקושי גדול מאוד, איך לשמֵר את המערכת בעידן של קיצוצים מבלי לפגוע בה מבחינה ערכית ואיכותית. לשם כך נעשים ניסיונות שונים להגדיל את מספר הילדים בקבוצה (מעבר לתלתונים), פיצול יום העבודה של המדריכים, ועוד. כל זה נעשה עם המון מחשבה כיצד לקיים את המערכת בצורה האופטימלית למרות האילוצים.
בקיבוצים שטרם עברו שינויים, המערכת נשארה במתכונתה המקורית. ועם זאת יש התמודדות בלתי פוסקת איך להמשיך לפתח ולטפח מערכות אלו. הקושי העיקרי הוא הזרמת כוח אדם מתאים למערכת.

ישנם קשיים באיתור מדריכים מתאימים, שיתמידו לאורך מספר שנים.
הקשיים הבולטים הם:
1. איך ליצור "יוקרה" לתפקיד המטפל/המדריך בקרב הציבור?
2. איך להפוך תפקיד זה, שהִנו כה תובעני ומורכב, לאטרקטיבי לאנשים מתאימים?
3. איך למנוע או להאט את השחיקה?
4. כוח מקצועי - למרות כל ההשקעה בהתמקצעות הצוות החינוכי, עדיין יש קושי להתמיד בעבודה זו לאורך שנים.
קושי נוסף הוא להתמודד מול אותה עמדה הקיימת בקרב חלק ממזכירויות הקיבוצים וחברי הקיבוץ, שאינם מכירים באיכות, ובייחודיות ובחשיבותה של מערכת החינוך הבלתי פורמלי בקיבוץ, ורואים בה פריבילגיה יקרה מאוד, חסרת הצדקה.
מערכת החינוך הבלתי פורמלית הִנה מערכת המתפתחת ומתחדשת כל הזמן, ומנסה לתת מענה לשינויים הסובבים אותנו עם כניסת תרבות הרייטינג, אינטרנט, וכו'.
עם כניסתו ויישומו של דו"ח דברת, שבו ישהו הילדים בבית הספר עד השעה 16:00, נכנס איום חדש על מערכת החינוך הבלתי פורמלי – נגיסה בשעות הפעילות היקרות שיש לנו לעבודה עם חברת הילדים.
אני עובדת בימים אלה על הכנת "תכנית מגירה", בבסיסה קיים הרצון לשמור על תפיסה ערכית שעליה נשענת המערכת, תוך כדי התאמתה למערכת האילוצים החדשה, לכשתיושם.

מי ייתן שנמשיך לעמול ולהשקיע בנכס היקר לנו ביותר – ילדינו - ולראות ברכה בעמלנו
חסר רכיב