תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

יוד גימל

13/01/2005
עמודים שבט תשס"ה (690) 5
עת לעשות
והפעם:
יוד-גימלים ב"בית אלעזרקי" בנתניה;
יוד-גימלים ושין-שיניות ב"בית נעם" בקריית אונו;

המקום: "בית הילד" – בית אלעזרקי בנתניה
פנימייה דתית לבנים ובנות מגיל ינקות ועד סוף כיתה י"ב
שוהים בה כ-120 ילדים, מהם כ-50 בפנימיית יום
קיימת כבר מעל 20 שנה
צוות: מנהל - מר יהודה כהן, כבר 15 שנה.
הוא גר במקום עם משפחתו וכך גם הרכזים שבמקום
הצוות כולו מסור מאוד לעבודתו, ובנוסף לצוות שעובד בשכר,
נמצאות במקום שלושים בנות שירות לאומי ושני בנים בשנת י"ג, מהקיבוץ הדתי.
היוד-גימלים: ידידיה צרפתי - יוד-גימל משדה אליהו
למד בישיבה התיכונית במירון. סיים מגמת תכנות מכונות בעזרת מחשב.
אֵלון קניג – יוד-גימל מטירת צבי
סיים לימודי תיכון בבית ספר שק"ד בשדה אליהו, במגמת א"י וספרות.
בשנה הבאה יתגייסו שניהם לצבא, בעז"ה.
בחירת מסלול ה-י"ג של ידידיה ואֵלון: היה ברור לשניהם שהם לא בכיוון של מכינות קדם-צבאיות ולא בכיוון של מסלול ישיר לצה"ל. הם יעשו שנת שירות לפני הצבא. קדמו להם בבית אלעזרקי איל דרור משדה אליהו ויובל רוטשילד מעין צורים שהיו הבנים הראשונים פה בשנת שירות. ידידיה ידע שהוא רוצה לתרום שנה בעבודה עם ילדים. הוא קיבל המלצה חמה על המקום מאמו של איל, ואלון עשה את הבחירה כשבדק מספר מקומות לשנת י"ג והמקום מצא חן בעיניו. בדיוק השבוע יבואו חבר'ה מכיתה י"ב של בית ספר שק"ד לבדוק י"ג לשנה הבאה... במסע החיפושים וההתלבטויות, התרשמו ידידיה ואלון מיפי המקום וטיפוחו ומהטיפול המסור בילדים.
להיות מדריך (י"ג) בבית אלעזרקי: סך הילדים בפנימייה מחולקים ל-16 קבוצות ולכל קבוצה יש שלושה מדריכים. אלון מדריך קבוצה של עשרה בנים בכיתות ג'–ו' וידידיה מדריך קבוצה של תשעה בנים בכיתות ז'–ט'. לכל אחת מהקבוצות יש גם שתי מדריכות מבנות השירות הלאומי.
המדריכים נמצאים עם הילדים מרגע השכמתם בבוקר ועד לכתם לישון, מלבד שעות בית הספר. הם מקימים את הילדים ב-6:15 בבוקר, אוכלים אתם ארוחת בוקר ומלווים אותם עד צאתם לבית הספר. הקטנים נוסעים בהסעות מאורגנות ותלמידי החטיבה ומעלה בתחבורה ציבורית.
בשובם מבתי הספר, אוכלים אתם צהריים ומלווים אותם בשיעורי בית, בארוחת ארבע שכוללת פעילות קצרה, ולפעמים פעילות גדולה יותר בערב. הם מכינים אתם בגדים לקראת יום המחר, ואת מערכת השעות לבית הספר. הם צמודים אליהם כל הזמן.
הילדים שאנחנו מדריכים ומטפלים בהם: הילדים באים ממשפחות חלשות או הרוסות. משפחות שיש בהן או בסביבתן פשיעה, שתייה, סמים. הורים ששלחו את ילדיהם או שהילדים הוצאו בצו בית משפט משום שהמשפחה במצב חירום. יש ביניהם משפחות שלמות, אחים ואחיות. רובם מאזור נתניה. לאלון וידידיה יש קשר גם עם ההורים שלהם, במידת האפשר. אחת לשבועיים נשארים הילדים לשבת, ויש ילדים שלא יוצאים לשבתות כי אין להם לאן.
הנתינה: "עד לפני שנה", אומרים אלון וידידיה, "לא היו מדריכים לבנים. זה חשוב שיהיו גם בנים מדריכים. זה התחליף הכי קרוב להורים. אנחנו עושים את הכי קרוב שאפשר בקשר עם הילדים. משחקים אתם, הולכים אתם לרופא בשעת הצורך. צוחקים אתם, כועסים אתם, הכול. הם מחבקים, הם כועסים. אין מישהו אחר שיטפל בהם. "הערב למשל יש לנו אסיפת הורים בבית הספר. אנחנו נכנסים לכל מורה לשיחה ולקבלת מידע על הילד. לפעמים מוזמנים במיוחד.
"אנחנו תורמים לילדים וזו גם תרומה לנו, לדעת שיש ילדים רבים במצבים כאלה. לדעת על החיים, מה קורה מחוץ לקיבוץ שלנו. זו הפעם הראשונה שיצאנו מהקיבוץ להכיר את המציאות סביבנו".
מה תגידו על שנת יוד-גימל: ברור לנו היום שצריך לעשות י"ג.
מה התייחסותכם למצב בארץ, "סירוב פקודה", "התנתקות"?
ידידיה: "זה בעייתי, לא יודע אם צריך לסרב פקודה אבל לא הייתי הולך לפנות. אני נגד ההתנתקות".
אֵלון: "אין לי כל כך דעה בעניין. בכל מקרה אסור לסרב פקודה. בעניין ההתנתקות לא יודע..."

-------------------------------------------------------------------------------------------------------
המקום: "בית נעם" בקריית אונו

נא להכיר: "בית נעם" – מעון לאנשים מגיל 21 בעלי פיגור ונכויות ברמות שונות. כ-70 חניכים מגיעים לכאן מדי יום, משעה 8:00 בבוקר ועד שעות אחר הצהריים, כמעט כל ימות השנה, כולל שבתונים במקום. רוב החניכים גרים בבית ההורים ומגיעים ממקומות שונים בארץ. מיעוטם חיים בהוסטלים או בבתים מוגנים שנבנו עבורם על ידי "בית נעם".
מקימי "בית נעם", לפני 18 שנה היו הורים שילדיהם נזקקו לבית כזה.
מנהל המקום הוא מר איקי בר-חיים, גם הוא "הורה".
"בית נעם" ייחודי בהיותו מאפשר לחניכיו המוגבלים להימצא במסגרת פעילה שכוללת קידום התפתחותי, תעסוקה, טיפול פרה-רפואי, בריכה, ועוד. הוא ייחודי גם בצוות המסור וגישתו הייחודית.
צוות: הרבה אנשי מקצוע בתחום הפסיכולוגיה, פיזיוטרפיה, חינוך מיוחד, עובדים מסורים מאוד, מתנדבים (גם מחו"ל) והעיקר – בנות שירות לאומי ובנות הקיבוץ הדתי – בשנת י"ג ובשנת ש"ש.
הכירו נא:
לבונה עטיה – שין-שינית מכפר עציון. סיימה לימודי תיכון באולפנת "שבי רחל" בנווה דניאל, בוגרת מגמת דרמה. שירתה שנתיים בשירות לאומי.
תמר כוכבא – יוד-גימלית ממגדל עוז. סיימה לימודי תיכון באולפנת "נווה חנה" במגמת פיסיקה והיסטוריה.
טל גרינברג – שין-שינית ממגדל עוז. סיימה לימודי תיכון באולפנת "שבי רחל" בנווה דניאל. בוגרת המגמה לאמנות. שירתה שנתיים בשירות לאומי.
צליל גז – יוד-גימלית מטירת צבי. סיימה לימודי תיכון בבית ספר שק"ד שדה אליהו. בוגרת המגמה ללימודי ארץ ישראל.
גילת שטאל – יוד-גימלית מעין הנצי"ב. סיימה לימודי תיכון בשק"ד שד"א.
אחינעם אֵלון – שירות לאומי שנה ראשונה מטירת צבי, למדה לימודי תיכון באולפנית בטבריה. בוגרת המגמה ללימודי ארץ ישראל.
חמוטל אֵלון – שין-שינית מטירת צבי, אחות של אחינעם. אחרי שנתיים של שירות לאומי (לא נוכחת בפגישה).

מה הביא אתכן לכאן?
תמר: "נראה לי שקייטנות איל"ן שעשינו בקיבוץ. בתיכון עבדתי עם ילדים בפיגור, זה לא הרתיע אותי".
אחינעם: "בטח שהיה חשש בהתחלה. הריר שנזל מפי החניכים ודברים כאלה. גם פחדתי שאפול לעבודה טכנית. לשמחתי ב'בית נעם' נותנים מקום לכל עובדת, הראש מאוד פתוח לשמוע הצעות ורעיונות שלנו".
לבונה: "לי היה כבר ניסיון משנה ראשונה בשירות לאומי, בעבודתי ב'בית אורי' בעפולה, עם אוכלוסייה בפיגור. יש פה פתיחות מאוד גדולה לשמוע דעות חדשות. לכל חניך המקום שלו. השיטה פה מאוד ייחודית".
גילת: "מאוד מעריכים את הדעות שלנו דווקא משום שאנחנו חדשות ואין לנו סטיגמות של שנים".
טל: "אני כבר שנה שנייה פה. יש המון קסם במקום הזה. אתה מרגיש שאוהבים אותך ומעריכים את מה שאתה עושה. זה ממש ממלא אותך. אתה כל הזמן מקבל מאנשים".

מילת הקשר: רוב החניכים ב"בית נעם" לא מסוגלים לדבר ולכן מתקשרים באמצעות תקשורת חלופית – לוחות תקשורת, מכשירי פלט-קולי וכדו'.
"אנחנו בעצם הפה שלהם, העיניים שלהם, החברים שלהם", הן אומרות. "אנחנו וכל אנשי הצוות בבית, היחידים שנמצאים אתם בקשר באמת, והם משתפים אותנו והם מפרגנים לנו".
אחינעם: "אתה מרגיש משהו כמו נקודות אור מהם, כמו תשדורת של אור".
גילת: "זה שחניכים מקבלים אותנו ב'בוקר טוב', ו'מה שלומך', זה משהו".

קשר ואחריות לכלל ולפרט: החניכים משתייכים לכיתות. כיתה מונה כ-12 חניכים ולכל כיתה כ-6-8 אנשי צוות קבועים. העבודה כוללת סיעוד, ליווי ועונה על כל צרכי החניכים. הבנות צמודות לכיתות במהלך כל היום ולכל אחת מהן אחריות אישית כלפי חניך מסוים.
אחינעם: "אתמול הלכתי עם החניך שלי למכולת וקנינו 'מקופלת'. המשכנו לפארק. זו שעה שאמורה להיות כייף להם ולנו".
כל חניך בבית נעם שייך לכיתה קבועה אבל יש לו גם מערכת פרטנית, והוא משתתף בקבוצות מעורבות במפגשים שנושאיהם חברות, קבוצת רגשות, מוסיקה, ועוד. שלא תחשבו, יש ביניהם גם "אהבות".
הקשר מתקיים גם עם הורי החניכים. צוות הכיתה שכולל את הבנות, עורך ביקורי בית אצל החניך בביתו, נפגש עם ההורים, מכיר את סביבת החניך, מאיזה רקע והורים הוא מגיע.

ערך מוסף מההתנדבות ב'בית נעם':
טל: "הערך של סבלנות והקשבה. הערך של הלמידה כל הזמן".
גילת: "לתת לכל אדם את הכבוד המגיע לו".
אחינעם: "כבוד – זאת ממש המילה. הסתכלות על האנשים קודם כול כבני אדם. לראות אותם. גם ברחוב אני כבר לא רואה את כיסא הגלגלים אלא את האדם שבו".
תמר: "לא לקחת הכול כמובן מאליו. תמיד יש מה ללמוד. אם אתה מקבל שיש קשת של דברים, אתה לא מפספס".
לבונה: "אני יוצאת עם הערכה, כל פעם מחדש, של הדברים הקטנים של החיים, כמו שתמר אמרה".

בואו בהמוניכם!
לכל מי שבודק שנת שירות י"ג, או ש"ש, בואו לכאן בהמוניכם. יש צורך ברבים כמונו, ובעיקר חשוב להעביר את המסר שבנים בשנת שירות, מאוד מאוד רצויים ונחוצים כאן.
חסר רכיב