תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

דן אניקסטר ז"ל

24/10/2004
לזכרם - תשרי-חשוון תשס"ה (687) 2-1
דן אניקסטר ז"ל

נולד: ב' בסיוון תשכ"ה - 2.6.65
נפטר: א' באלול תשס"ד - 18.8.04
קב' יבנה
ניצחו אראלים את המצוקים. בשקט, מתוך חיוּת מלאה, מתוך אמונה עמוקה שעוד יתגבר על קשיי הנשימה של הימים האחרונים, כשם שהתגבר על קשיי ההליכה בחודשים האחרונים – הלך מאתנו דן. מלח הארץ. סלע איתן של ערכים – נשבר הבוקר, ואבד לנצח. כולנו ידענו, ולא העזנו לומר. כולנו קיווינו, ולא הפסקנו להאמין. כולנו עומדים מופתעים, המומים, ובוכים.
לא פעם אמרת דן: בלי לעשות, בלי לעבוד – אין טעם לחיוֹת. ואכן, זכית וּתמול שלשום עוד עבדת במוסך אשר אהבת, וכשאתה יושב על הכיסא המיוחד שהתקנת כדי להתגבר על מגבלות הגוף – נתת הוראות כיצד לתקן את הקומביין, גערת במפעילי הסלפ ששוב לא נזהרו ולא שמרו, ויצאת לשדה לקצור. לפני זמן קצר, באחד על אחד, ברגע של קושי להרים כלי במוסך, או שמא היה זה כשהתקשית לשרוך את נעליך, התבדחת ואמרת לחבר-חניך: אני חושב שאם אמות, זה יהיה כנראה מסרטן.
איש של תוכו כבורו, היית דן. אמיתי עד לכאב. חבר עד הסוף. שונא זיופים ומצדיע לערכים. טבעית הייתה בעיניך הדרישה הטוטאלית של "בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך" – ויישמת אותה בכל תחום: במשפחה, בקיבוץ, בעבודה ובצבא. בלי הנחות, תבעת מעצמך, ותבעת מאתנו. לך זה היה טבעי, לנו היה קשה לעמוד בנורמות שהִצבת.
והתמונות רצות:
שתי דקות לארבע, דן מזנק עם הטוסטוס מהמוסך לפעוטונים, מרכיב על הטוסטוס לפחות שניים מילדיו, דוהר הביתה, וחוזר למוסך. והיום - הטוסטוס ליד הבית, מיותם. מי ייקח את הטוסטוס וירכיב את בר לראות אם עומדים בתכנית מילוי בור התחמיץ? שלשום עוד הגיע דן בעזרת הטוסטוס למוסך, והיום הוא עומד ליד הבית, מיותם.
אסיפת החברים, דן מצביע, מבקש את רשות הדיבור, ומביא הסבר אמיתי לשורש ההצעה המשוּנָה העומדת לדיון: צריך לחזור להלנה בבתי הילדים – הוא אומר בפעם האלף לקול צחוקם של החברים – ודן ממשיך: ואז לא יעלו חברים רעיונות מוזרים לחידושים שערורייתיים, אבל בינתיים, עד שנחזור לעצמנו, אני מציע שלא ניסחף.
שבת בבוקר, כל המשפחה הרחבה מתכנסת בדירת ההורים, והטונים עולים. גיבוש מתוך ויכוח. תוכחה גלויה ואהבה מסותרה. שלמה ודן מוכיחים אחד לשני שהוא לא קיבוצניק, לא ציוני, ובכלל לא. צילה ויהושע, יצקתם בבני המשפחה את החריפוּת והערכיוּת, את החריצות והנכונוּת, את הסערוֹת ואת ההשלמוֹת. קשה יהיה לכם ולנו בשבת בבוקר: "איך נשיר את שיר ה'" והשולחן ריק?
בית הנשיא, יום העצמאות האחרון, בשם כל מפקדי צה"ל, דן מביא את הרוח החלוצית, המתגייסת, המוכנה לכל קריאה. מול מנהיגים מהססים ומתמרנים פוליטית מציב דן את אמונתו בצדקת הדרך, ומכריז: הישענו עלינו, הטילו עלינו, אנחנו נביא אתכם בידע ובכשרון, באומץ וביושר, לכל יעד הגון שתסמנו עבורנו.

ועוד תמונות:
המוסך, יום חמישי בערב, התכנסות 'מיטיבי הלסת'. מבחוץ זו נראית אכילה לשמה, אבל בפנים מועברת סדרת חינוך. דיונים נוקבים על ערכי הקיבוץ וצביון מדינת ישראל, ודן - ראש המדברים: נואם ומטיף, שואג ומשכנע. חגיגה גדולה הייתה שם כשדן היה בן שלושים, ולא העלינו בדעתנו שאפילו לשנת הארבעים הוא לא יגיע.
ביקור חיילים מטעם ועדת צעירים. דן אחראי על קביעת המסלול, ועל תיאום לוחות הזמנים עם המפקדים והחיילים שבשטח. כשריונר ותיק וּבָּכִיר, הוא מכיר את כולם, בכל הגזרות ובכל הַפִּקוּדִים, ואין מי שמסרב לבקשתו להשאיר מט"ק בצומת, מחוץ לשדה האש, כדי שהסוואנה העמוסה כל טוּב תפגוש עוד בן יבנה. איזו אכזבה הנחיל לדן אותו חייל שכאשר נשאל: מה לפרוס, בשרי או חלבי? השיב: אני מעדיף חלבי.

ותמונה אחרונה מהימים האחרונים בחדר האוכל. דן מתקשה להוריד כלים מהשולחן
לחדר שטיפה. ניגש אליו אחד מהצעירים, ושואל: דן, אולי אוריד לך את הכלים? ודן משיב: נראה לך? אולי אוריד לך את המכנסיים?

ראש חודש אלול היום, שסימנו "אני לדודי ודודי לי". רחל, הייתי עמך ועם דן בתחילת דרככם המשותפת, בבית הספר המשותף של הקיבוץ הדתי בדרום, ועכשיו אני יחד עמך בשעת פרידה. אֵיני יכול שלא להיפרד מדן בהתפעלות בקול רם מהחברוּת הנפלאה שלכם. מתחילת כיתה י'; לאורך שנים של בניית משפחה ערכית, תורמת, יפה ואוהבת; שנות לידתם וגידולם של רז, מנור, מיתר, בר ועומר; ועד החודשים האחרונים שבהן האירה המחלה את מערכת היחסים המיוחדת שביניכם בעוצמה מיוחדת, ונתקיימה בכם הברכה: "אהבה ואחווה ושלום ורעוּת".
רחל, רגילים היינו לחתום כל מודעה שנתלתה בכיתה במשפט: "כל עוד הנר דולק – אפשר לתקן". בפעם הראשונה, אנו ניצבים היום בפני העובדה שהנר כבה, ואי אפשר יותר לתקן. כל עוד הנר דלק – נר ה' נשמת אדם – נלחמנו כולנו, ובעיקר דן, לתקן. עתה לא נותר לנו כי אם להמשיך בדרכו, ולהיות ראויים לה.
רחל והילדים, יהושע וצילה, יאיר, שלמה, מיכל וכל המשפחה, כולנו, בית קבוצת יבנה כולו, נפרד יחד עמכם מבננו וחברנו האהוב. כולנו, בית קבוצת יבנה כולו, בוכה עמכם ומחבק אתכם בשעה קשה זו, וכולנו נהיה יחד עמכם במציאת הכוחות לבנייה מחודשת. "בלע המוות לנצח, ומחה ה' אלוקים דמעה מעל כל פנים, וחרפת עמו יסיר מעל כל הארץ, כי ה' דיבר".

נחמיה רפל
חסר רכיב