תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

מכתבים למערכת

05/10/2004
עמודים תשרי - חשוון תשס"ה (687) 2-1
מכתב גלוי ליונה גודמן וחבריו
(נכתב כתגובה למכתבו של יונה גודמן לחברי הקיבוץ הדתי - "הצופה" כ"ו באב תשס"ד).

"אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא: תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם" (ברכות סד).
- יונה, כמחנך ודאי ידוע לך שאנו חיים בעולם מורכב. החיים אינם שחור או לבן, ולפיכך סולם הערכים צריך להיות רחב ומאוזן.
- ברור לך יונה, כך אתה כותב, שגם אם יונתן בשיא יחזור בו מהחלטתו בעניין המינוי הרי ראש הממשלה ימנה אדם אחר לתפקיד. ואני מבין מכך שחזרתו של יונתן מהסכמתו לא תעצור את המינוי וראוי שבתפקיד זה ישמש האדם המתאים ביותר. אני לא מכיר מועמד מתאים יותר (אולי אתה מכיר...אז למה לא תציע?).
- יונה, דווקא אתה שזכית לשמש בשליחות ציבורית, וודאי יודע להעריך ולכבד את הצורך בהיענות לשליחות ממלכתית, וודאי אם היא תואמת את סולם הערכים שלך.
- אנו בקיבוץ הדתי נמשיך לחנך לערכי "תורה ועבודה" "התיישבות ושיתופיות". אפשר וצריך לעשות זאת גם בנגב ובגליל. הצורך לשמור על חוסננו הלאומי מחייב אותנו לחשוב היכן כדאי לעשות זאת והיכן לא.
- לצערי אתה מערבב, יונה, בין שליחות לפעילות ציבורית שאכן נעשות מטעם הקיבוץ ואף במימונו (מאות בני נוער בשנת שירות ובשליחות ציונית בגולה, עובדות סוציאליות בעיירת הפיתוח הסמוכה, פעילות בחבר העמים וכד'), ובין עבודת חוץ שנעשית באישור הקיבוץ אך לא מטעמו (מנהל סניף באגרקסקו, מנכ"ל משרד החקלאות, מהנדס ברשות הניקוז וכד').
- אנו גאים בכך שהצלחנו להתגבר על מגרעות החיים השיתופיים, ולאפשר לחברינו חופש מחשבתי ויצירתי. לפיכך לא היינו מונעים מחברנו לשמש כמזכיר של תפוח או פדואל ולא נמנע גם מחבר שירצה בכך לפעול למניעת ההתנתקות.
- לא נרצה להיות אפוטרופוסים על דעותיהם של חברינו.
- ודאי תשמח לשמוע שמהמשכורת של "מנהלת הסיוע למפונים" (וגם משכרה של העובדת הסוציאלית) אנו מממנים השבוע סיור היכרות והזדהות לבני התשחורת שלנו עם המתיישבים בחבל עזה. בטח גם לא חשבת על כך ששלושת האוטובוסים שיצאו "לשרשרת ההתנתקות" מומנו אף הם משכר של זה ושל אחרים.
- אנו אוסף של אנשים שסולם הערכים שלו מעט שונה משלך. צדק חברתי קודם אצלנו לקדושת האדמה, משימתיות איננה רק התיישבות, קדושת החיים קודמת לקדושת האדמה, ומעל לכול אנו מנסים לחתור ולגשר למען הסכמה לאומית.
- הלוואי שתבוא לדון אתנו על "חזון הקיבוץ הדתי". אני משוכנע שאם אכן תצטרף, אתה עם חבריך, נוכל להקים "קונצרן רב-זרועי" של צדק חברתי, הסכמה לאומית, התיישבות, ועוד.
- אני מקווה שתמצא את הדרך לנזוף בעמיתך לסולם הערכים, על שמצא לנכון לקרוא ולהודיע מעל דפי "מעט מן האור" כי אף אם תתקבל החלטת ההתנתקות ברוב מוצק "לא נראה בה החלטה לגיטימית ולא נכבד אותה".
- לא נשתוק ולא נרפה עד שתפסיקו לאיים (בפה) וגם לפגוע (בלב) בחברנו, במשפחתו ובשמה הטוב והראוי של קהילתנו.
- בעת הזאת מוטלת עליך ועל חבריך להנהגת הציונות הדתית, החובה למנוע את מלחמת האחים המתקרבת.
- רק הבוחן כליות ולב הוא שיעמיד כל אחד מאתנו למשפט. תנו ליונתן למלא את שליחותו הממלכתית ולהצליח, למען עם ישראל.
- בב"ח לתו"ע.

שאול גינזברג, חבר קיבוץ שדה אליהו
שתיקת הכבשים
לצערי, גם מינויו של יונתן בשיא לראש מנהלת הגירוש לא הצליח להוציא את ציבורנו משלוותו. בכל מקרה, אין לכל נושא ההינתקות מספיק הד בציבורנו – לא ביבנה ולא בתנועה בכלל, אם אני מתייחס לעיתונות הכתובה "קול השבוע" (יבנה) ו"עמודים".
אין אני רוצה לדון בגוף התכנית, רק אומר שלעקור יישובים שהוקמו כחוק בברכת ממשלת ישראל, ללא הסכם שלום אמיתי וללא ביטול האמנה הפלשתינאית הקוראת להשמדת ישראל, ולמסרם לידי המרצחים, זהו במקרה הטוב טמטום השכל ואטימות הלב ועל כן לדעתי הדבר לא יתבצע.
במאמר קצר זה אני מבקש להתייחס לדרך להשגת המטרה על ידי השלטון, קרי ראש הממשלה וממשלתו, וחוסר ההתייחסות שלנו – קרי קבוצת יבנה.
בהקשר לשני מקרים שהתרחשו לאחרונה ציפיתי שהם יקפיצו לפחות חלק מציבורנו.
מקרה ראשון: החלטת בית המשפט העליון בעניין הסרט "ג'נין, ג'נין".
מקרה שני: התרמית והעוול של ראש הממשלה ושותפיו בעניין משאל הליכוד.
מקרה ראשון: את הסרט "ג'נין ג'נין" כתב ערבי ישראל, מוחמד באכרי, לאחר הקרב במבצע "חומת מגן", שבו נהרגו 13 מחיילינו, ביניהם שמואל וייס הי"ד, בנה של צפורה ונכדה של חברתנו חנה כהנא.
הסרט הוא למעשה כתב שטנה נוראי נגד חיילי צה"ל. הורי החיילים הלוחמים וחבריהם ביקשו לאסור את הקרנת הסרט. בית המשפט העליון בהרכב ארבעה שופטים החליט פה אחד להתיר.
יש לציין שבית המשפט כדברו לא דן האם הכתוב בהצגה הוא שקר או אמת, אלא דן בעדיפויות של סולם ערכים, וקבע שחופש הביטוי נעלה יותר מאי פגיעה בכבודם של חיילי צה"ל, אלמנות, יתומים והורים שכולים. ואני חוזר – מדובר פה בכתב שטנה וביזוי של חיילי צה"ל שמסרו נפשם כדי שאנחנו וגם כבוד השופטים יוכלו לחיות בביתם ללא טרור.
כל זה קורה ואצלנו דממה, שקט. אין זכר לתגובה, לא ב"עמודים" ולא "השבוע בבית". האם הכאב של האחרים לא נוגע לנו??? האם בית המשפט לא חצה גבולות??
מקרה שני: בהסכמת ראש הממשלה, נערך משאל סופר-דמוקרטי בין חברי הליכוד - בעד או נגד ההינתקות. ראש הממשלה, שהתחייב קבל עולם לקבל עליו מוסרית את דין המשאל, לא עמד בהתחייבותו, לא קיבל את דין ההחלטה הדמוקרטית ולא כיבד את התחייבותו המוסרית – כלשונו הוא.
תקראו לזה איך שתקראו, מדובר פה בתרמית מכוונת מצד ראש השלטון, ושימוש בכוח בנושא כל כך טעון.
הייתי בטוח שבמחנה שלנו תהיה תגובה – אם לא סערה. ולא חשוב מה דעתך על ההינתקות.
איפה!!! כמו במקרה הראשון דממה כמעט מוחלטת.
מחנכים, הנהגת הקבוצה, אבירי הדמוקרטיה שבתוכנו, סתם אזרחים, הרי רק בחג השבועות האחרון עסקנו-דיברנו בצדק חברתי, ופה לפנינו עוול חברתי זועק כלפי ציבור שנמצא שלוש שנים תחת אש, וביניהם גם בנים שלנו. ציבור שמפגין התנהגות מופתית ומולו שלטון כוחני הפועל בדרך לא דמוקרטית, ואנחנו כולנו שותקים.
מה פשר השתיקה – פחד? אדישות? רצון לא להיות מזוהים? – טפלונים. הולכים לגרש יהודים מבתיהם כאשר בצד השני של המשוואה אין שלום, לא מבטלים אמנה הדוגלת ברצח יהודים, כלום, גורנישט. וכל זה במרמה. ואנחנו על אף היותנו חברה ערכית, שותקים – שתיקת הכבשים. כיצד קבוצת יבנה או הקיבוץ הדתי היו נוהגים, מגיבים, אם כלפינו היה השלטון נוהג כך?
הגיע הזמן שנתעשת ולא משנה אם אנחנו בעד או נגד ההינתקות.
רפי פלק, קבוצת יבנה


קהילת הנוער הדתית קד"ם במלכישוע.
ליונה ברמן שלום וברכה
המון תודה והערכה על הכתבה ב"עמודים", שעסקה בקהילת הנוער הדתית קד"ם במלכישוע.
השקעת הרבה מזמנך על מנת ליצור כתבה רצינית, בוחנת, מעמיקה ומאוד מפרגנת, וההדים עליה רבים וחיוביים.
לשמחתנו הרבה, את הכתבה שלך פרסמו עיתונים נוספים. "הדף הירוק", "קו למושב", "מצב הרוח", הערוץ הראשון של הטלוויזיה ואף צוות התכנית "טבע הדברים", הגיעו למלכישוע בעקבות כתבתך.
הכתבה מסייעת לנו בחשיפה של עבודה משמעותית שנעשית על ידי צוות מסור ומיוחד.
תודה שחיזקת אותם ואותנו.
בהערכה רבה

אפרת פולק ד"ר אתי גונן
רכזת קד"ם מנכ"ל מלכישוע


מהתנהגות ילדינו בסמינר ט'
לציפי סטרשנוב, מח' חינוך, שלום!
שמחנו לקרוא את הדיווח שלך ב"עמודים" האחרון ועוד יותר שמחנו לקרוא את הביקורת הפנימית שאת עורכת עם עצמך, מה שאינו מקובל במחוזותינו. שכן בדרך כלל נהוג לדווח על הטוב, לקשט את המכוער ולכתור כתרים לפעולותינו בבחינת "אם אין אני לי - מי לי"?
תחזקנה ידייך.
לגבי מסקנתך מהתנהגות ילדינו בסמינר ט', אינני מסכים עמך. נער שאינו מתנהג כראוי צריך לחזור הביתה כבר ביום הראשון ולא להמתין לסיכום הסמינר. אינני רוצה משגיחים ומלווים מכל קיבוץ בסמינר. איננו עושים זאת בסמינר בני-עקיבא ובשום סמינר אחר. הנער, ובעיקר המנהיגים העתידיים, צריך לדעת מלכתחילה מה אופי הסמינר, הדרישות ממנו ואופי התנהגותו, ואנו כאחראים לא צריכים להתבייש מניפוי הלא-מתאימים מייד, ובאופן מסיבי אם אין ברירה, גם אם זה לא תואם את ציפיותינו.
המשיכי לעשות חיל.
אבי ששון, יבנה



חסר רכיב