תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

שנתון הקיבוצים

05/10/2004
עמודים תשרי - חשוון תשס"ה (687) 2-1
ראי: שנתון התנועה הקיבוצית

אלי סומר

ביזמה מבורכת יצא לאור לפני מספר שבועות שנתון התנועה הקיבוצית
בעריכת דניאל יפה מאגף הכלכלה בתק"צ
בחוברת ארבעה פרקים והיא מעוצבת בקפידה ובצבעים מאירי עיניים: אומדני אוכלוסייה; אומדני פעילות; שימוש בקרקעות; ותהליכי שינוי

אוכלוסייה:
השנתון מציג סיכומי אוכלוסייה מפורטים, ורוב התייחסותו לכלל קיבוצי התק"צ (התנועה הקיבוצית). בולט למשל אחוז גבוה יותר של קשישים בתנועה הקיבוצית לעומת חלקם בכלל אוכלוסיית מדינת ישראל. אמנם נכון שהאוכלוסייה הבוגרת בקיבוצים משמעותית, אבל יש משום טעות לוגית להשוות נתון זה עם כלל אוכלוסיית המדינה הכוללת מגזרים מרובֵּי צעירים, כמו הציבור החרדי, למשל, או הציבור הערבי והבדווי.
האוכלוסייה הקבועה בקיבוצי הקיבוץ הדתי – משמע, מספר נפשות, כולל תושבים - גדלה בשנים 1997 עד 2002 בשיעור של כ-10%. לעומת זאת, פחתה האוכלוסייה הקבועה המקבילה בתק"צ בכ-10%.
קיבוצי הקיבוץ הדתי הם כ-6% מכלל הקיבוצים בארץ, וכ-7.6% מכלל האוכלוסייה בקיבוצים. כ-65% מכלל אוכלוסיית הקיבוץ הדתי זו האוכלוסייה הבוגרת, לעומת 55% בתק"צ. בני הקיבוצים הם כ-46% מכלל אוכלוסיית הקיבוץ הדתי, לעומת 42% בתק"צ.
ממוצע ילדים לשנתון: בתק"צ – 5 ילדים בקיבוץ, בקיבוץ הדתי - 8. נתון זה מעיד על החולשה הנוכחית בטיפוח הדור הבא...

בתחום החקלאות:
השנתון מביא נתונים מעניינים שמצביעים על כך שכשליש מערך התפוקות החקלאיות מיוצרות בקיבוצים, 40% מתפוקות ענפי החי ו-28% מערך תפוקות הצומח. אבל גם מתעלם משום מה מהשחיקה הקשה ברווחיות מגזר זה.

בתחום התעשייה:
מכירות וייצוא המפעלים הקיבוציים מהווים כ-7% מכלל תפוקות התעשייה במדינה, כאשר בתחום הפלסטיקה חלקו של המגזר הקיבוצי הינו מעל ל-50% (גם בזכות "סייפן" בסעד ו"פלציב" בעין הנצי"ב, כמובן...). ואולם, נתוני רווח נקי של 6 השנים האחרונות מעידים על רווח תפעולי קטן, ורווח נקי - מזערי.
חלקו של המִגזר הקיבוצי בתוצר הלאומי דומה לחלקו באוכלוסייה. נתון זה מעיד על מצבו הירוד כמגזר, מאחר שאוכלוסיית הקיבוצים חזקה ומשכילה, לכאורה, יותר מאשר כלל אוכלוסיית המדינה.

הכנסה חודשית ממוצעת:
מן הטבלה שבחוברת על ההכנסה החודשית הממוצעת של משקי הבית בקיבוצים משנת 2002, ניתן ללמוד שהם ממוקמים בעשירון הרביעי בהתאם למיון נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, היינו – 8,669₪ לחודש, שזה הרבה "מתחת לממוצע הארצי" שעמד על 11,361₪. ויותר מכך, ברבים מהקיבוצים עומדת ההוצאה למשק בית לחודש, כולל עבודה, על כ-14,000 ₪. כלומר, רווחי התאגידים של הקיבוץ אינם כאלו המסוגלים לסגור על הפער הגדול הזה, וזו מציאות מדאיגה, ויותר מכך.
השנתון מציג בעיקר נתוני הכנסות ולא נתוני רווח שהם קשים להגדרה ולהשגה, מכאן שספק אם ניתן להפיק ממנו תועלות ממשיות, מעבר לקבלת אומדנים.
הצגת "העודף המשקי לחבר" משקף את חומרת המצב בשטח: הממוצע עומד על כ-60,000₪ לחבר לשנה. פילוח ממוצע זה מצביע על כך שמתוך 260 קיבוצים שנסקרו, ב-140 מהם, כלומר מחציתם ויותר, ההכנסה השנתית לחבר בהם היא פחות מ-50,000 ₪ לשנה...
ב-21% מהם ההכנסה היא עד 75,000₪, כלומר, 6,250₪ לחודש.
ב-12% מהם ההכנסה היא עד 100,000₪, כלומר, 8,300 לחודש.
ורק ב-13% ההכנסה היא מעל ל-125,000₪ - 10,400 לחודש.

פרק על השינויים:
נכון לשנת 2002, כמחצית מהקיבוצים פעלו בשיטת "רשת ביטחון", כ-10% אימצו את "המודל המשולב", בעוד שכ-35% מתמידים במודל השיתופי המסורתי.
רוב רובם של הקיבוצים עברו למבנה של תיאגוד, כ-40% באופן מעשי, ועוד כ-31% להלכה.
ב-38% מהקיבוצים יש יו"ר חיצוני וב-31% יו"ר פנימי. ב-27% מהקיבוצים אין כלל יושב ראש.

עומק המשבר:
למרות מורכבותם של רבים מנתוני חוברת זו, היא מאפשרת הצצה להתנהלות הקיבוצים, ומעידה על עומק המשבר הכלכלי, ושמא גם המשבר הערכי בו הם נתונים.
בקיבוץ הדתי, בשלב זה, אין איסוף שיטתי של הנתונים הכלכליים.
אגף המשק בתנועה מקבל את מאזני הקיבוצים. ברוב המקרים מדובר בחומר "היסטורי" שנערך לתכלית מוגדרת, וספק אם ניתן לשאוב ממנו נתונים שעשויים לסייע בהתנהלות השוטפת. מאידך, עיון במאזנים מאפשר ניתוח יסודי פרטני כאשר נדרש.
לימוד נתוני תזרים המזומנים, הוצאות קיום לרבות עלויות העבודה, בחלויות השנתיות, בהשקעות הפיסיות, בהשקעות הון – תוך התמקדות בהפרשות לביטחון סוציאלי - בהתפתחות ההון העצמי, מאפשרים הבנה טובה במצב משקינו.
נוסיף לכך שביזמת הצוות הכלכלי בקיבוץ הדתי, מתבצעת בימים אלו עבודה למיפוי גורמי סיכון בשני קיבוצים שנבחרו לפיילוט.

לסיכום:
הייתי מוותר ברצון על תמונת השער, תבליט קיר בסגנון "הראליזם הסוציאליסטי" שהיה מקובל משום מה במחוזותיהם בשנות ה-50, אות התפעלות מנפלאות השיטה הרודנית ששלטה בבריה"מ...

חסר רכיב