תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

מכתבים למערכת

02/09/2004
עמודים אלול תשס"ד (686) 12
מכתבים למערכת
לציבור הקוראים שלום
גיליון "עמודים" - מנחם אב שיצא לפני כחמישה שבועות, הגיח לאוויר בעצם ימי הסערה שפרצה בעקבות מינויו של יונתן בשיא לתפקידו בנושא ההינתקות של יישובי גוש קטיף.
מכתבים רבים, יחסית, הגיעו לבית הקיבוץ הדתי בתל-אביב, חלקם – מתוך כוונה להתפרסם ב"עמודים".
מכיוון שהעיתון שלנו הוא ירחון, מטבעו הוא "מחמיץ" לא פעם את הידיעות ה"חמות" מהמכבש.
על כן, תוכלו לקרוא את הדברים באתר האינטרנט של הקיבוץ הדתי www.kdati.org.il

בברכה, העורכת
ושוב על תרומת אברים
ושוב על תרומת איברים
הנושא עולה לכותרות עוד ועוד, לאחרונה עלה כשפורסמה דעתו של הרב אליהו, האוסר לתרום איברים. ישנן שתי סיבות לכאורה להתנגדותו זאת: 1. חוסר אמון ברופאים הנגועים באינטרסים אישיים של הצלחה ופרסום, ואינם מחויבים לנורמות ההלכתיות. 2. קביעת רגע המוות – הרופאים לא קיבלו על עצמם לקיים באופן מסודר את הבדיקות הנצרכות על פי ההלכה כדי לאשר את עובדת מותו של האדם.
גם הרב אבינר, שפרסם את דעתו בעבר בעד חתימה על כרטיס אדי, ואף נושא בעצמו כרטיס זה, מארגן כעת עצומה של רבנים, הקוראים להתנגד לחתימה, כנראה כדי ליצור לחץ על הרופאים ועל משרד הבריאות לצורך בנוכחות של רב ובאישורו ברגע קביעת המוות.
יחד עם זאת, מכיוון שממילא ניתן היום לחתום על הכרטיס ולהוסיף שהתרומה תהיה רק באישור איש דת המקובל על המשפחה, לא מובן מדוע יש התעוררות חדשה בנושא. מכיוון שברור שיש בכך הצלת חיים באופן המובהק ביותר, ויש אפשרות לעגן זאת באישורו של רב, כך יש לנהוג. חתימה על הכרטיס היא בבחינת הצהרה שהאדם מבין את חשיבות תרומת האיברים ומוכן לתרום. בכל מקרה צריך את הסכמת המשפחה לתרומה בפועל, גם אם הנפטר חתם על הכרטיס, אלא שיותר קל לשכנעם ברצונו בכך, אם חתם. אם המשפחה עומדת על דרישתה לשתף רב בתהליך, נראה כי החשש לנאמנות הרופאים ולהתעלמותם מהבדיקות מתבטל, ומצווה להמשיך ולחתום על כרטיס אדי בתנאים האמורים.

הרב שמואל סלוטקי
עין הנצי"ב
מכתב מלביא מאת בנות השירות הלאומי
ב"עמודים" האחרון, בחודש אב, התפרסמה כתבה בנושא בנות השירות הלאומי בקיבוץ הדתי. לצערנו, למרות שריאיינו אותנו במהלך הכנת הכתבה, מצאו לנכון האחראים לכך לפרסם בכתבה רק את דבריה של שרה, כמשרתת בקיבוץ לביא, דברים אשר אינם מייצגים אותנו ואת הלך הרוח, המחשבה והתחושות שליוו אותנו במהלך שנת השירות שלנו בקיבוץ לביא.
ברצוננו להבהיר כי במהלך השנה התייחסנו ברצינות ובאחריות לעבודתנו, חשנו כי אנו תורמות לחברת הילדים ולמשפחות שונות בקיבוץ ונשכרות מהן. זכינו להכיר "אנשים טובים באמצע הדרך", אשר עזרו לנו להשתלב בעבודה ובחברה ולהבין את המערך המיוחד של החיים בקיבוץ, השונה מזה שבעיר.
נהנינו לשרת בקיבוץ, להיות חלק מהמשפחות אשר אימצו אותנו בחום, ולקבל תמיכה מהמקשרות במקום.
בהזדמנות זאת אנו רוצות להודות לחברי קיבוץ לביא, לכל מי שליוו אותנו, תמכו בנו ועזרו לנו במשך השנה, לכל מי שטרח לתת לנו תחושה של חמימות וביתיות גם כשהיינו רחוקות ממשפחותינו ומתנצלות על אי הנעימות שנגרמה, שלא מתוך כוונה שלנו.

בברכה,
בנות השירות הלאומי
קיבוץ לביא
מכתב ליונה גודמן
("הצפה" שבת פרשת "ראה", כ"ז מנחם-אב תשס"ד)
מכתבך אל חברי הקיבוץ הדתי נכתב בהרבה אהבה והערכה, ועל כך תודה לך. הערכתך בולטת בעצם העובדה שאתה מפנה את מכתבך לחברי הקיבוץ הדתי, ואינך פונה במכתבך לחברי מושבי הפועל המזרחי או אל קהילות הדתיים הלאומיים בפתח תקווה, בחיפה ובירושלים.
אנסה לענות לך על מכתבך, תוך בירור ערכי הקיבוץ הדתי.
ערכי הקבוץ הדתי
במכתבך אתה מציין כי "שני ערכים הצגתם - התיישבות ושיתופיות", וכאן מתחילה הבעיה. בכל תנועה רעיונית יש לסדר הערכים חשיבות ראשונה במעלה. החשיבות מתגלית כאשר שני ערכים באים לידי התנגשות. במצב כזה, הערך החשוב יותר מכריע. על פי הבנתי, סדר הערכים של הקיבוץ הדתי הוא הפוך לסדר אותו כתבת.
תנועת הקיבוץ הדתי נבנתה על ההבנה בצורך להקים חברה שונה. ראשוני החלוצים הדתיים, כפי שהכרתי אותם בקבוצת יבנה, רצו להקים חברה דתית, לייסד קהילה החיה מעמל כפיה, חברה הדואגת גם לפחות חזקים מהבחינה הכלכלית, אשר נמצאים בתוכה. לאחר ייצוב חברה כזו, היא תוכל לתמוך גם במטרות חשובות אחרות, על פי מידת יכולתה. בין המטרות המשניות ניתן למנות את ההתיישבות בארץ ישראל ובייחוד באזורי הספר, תמיכה בנזקקים שמחוץ לקבוצה והיענות לצורכי כלל עם ישראל. אל יישוב ארץ ישראל התייחסו ראשוני הקיבוץ הדתי כצורך לאומי, כצו השעה. על פי הבנתי, מקומו של ערך זה לא נקבע בראש הסולם הערכי של הקיבוץ הדתי.
המשבר בקיבוץ הדתי
כפי שבטח ידוע לך, תנועת ההתיישבות הקיבוצית נמצאת כיום במשבר עמוק. מתוך כשלוש מאות קיבוצים לפני כעשרים שנה, נשארו פחות מעשרה אחוזים (!) קיבוצים שיתופיים. כל השאר נמצאים בשלבים שונים של הפרטה ואיבוד האימון בין החברים. לצערי, לא פסח משבר זה גם על הקיבוצים הדתיים.
על פי הבנתי, ההתמוטטות אירעה בגלל שבר רעיוני. ובקצרה, הקיבוצים טעו בהעמדת סולם הערכים הקיבוצי הנכון, ובמקום לדרג בראש את ערך השותפות ואחריו את ערך השוויון, דירגו הפוך את שני הערכים המרכזיים האלו. בגלל הבלבול בסדר הערכים נשבר האמון שבין החברים.
הקיבוץ הדתי עמד בפני אתגר קשה נוסף, אשר איים לפלג את התנועה, מיד לאחר מלחמת ששת הימים. במועצה המיוחדת שהתכנסה הציעו מספר חברים לתמוך ברעיון של התיישבות ביהודה שומרון וחבל עזה. היו אלה דווקא מייסדי הקיבוץ הדתי אשר עמדו על כך שבנושא זה לא תתקבל החלטה של התנועה. הם הבינו כי החלטה - פירושה פיצול הקיבוצים בנושא שאינו מרכזי להמשך קיומם, החלטה שעלולה למוטט את המשך השיתופיות.
מכתבך הגלוי
כאשר אתה בא כיום עם בקשתך לתגובת הקיבוץ הדתי, אתה טועה לדעתי בשני נושאים. הקיבוץ הדתי אינו יכול, גם כיום, להחליט בנושא כל כך שנוי במחלוקת, נושא כל כך רגיש כמו ההתיישבות בכל חבלי ארץ ישראל. זה יביא לפילוג מיותר. אפילו ליציאה בהכרזה כנגד ממשלת ישראל בנושא פירוק יישובים, שהוקמו כחוק על אדמות מדינה, לטובת תהליך מדיני וביטחוני, לא בטוח שניתן לאחד את רוב חברי הקבוצות הדתיות.
אני מזכיר לך כי הקמת הקיבוצים הדתיים עצמם התאפשרה בגלל שהקמתם באה מתוך הסכמה לאומית. אפילו הקמת קיבוצי גוש עציון המחודש, לאחר מלחמת ששת הימים, התאפשרה רק מתוך השלמה של מקבלי ההחלטות, עם הרצון הכנה לחדש יישובים שהוחרבו במלחמת העצמאות.
יש להכיר בעובדה כי עדיין רבים הם בעם ש(עדיין) אינם מבינים את חשיבות המשך ההתיישבות היהודית הממלכתית בארץ ישראל, אל מול סיכויי ההתפייסות עם שכנינו.
בנוסף, נראה שגם אינך מודע לעומק השבר בתוך הקיבוץ הדתי עצמו, אשר נגרם עם הפגיעה בערך השותפות. לצערי, בגלל משבר זה אין הנהגת הקיבוץ הדתי מביעה את דעתה הנחרצת אפילו בסוגיית נושא חשוב זה, של הפגיעה בשותפות, ונאלצת להסכים להכללתם של קיבוצים דתיים מופרטים במעגל החיצוני בקיבוץ הדתי. כתבת נכון כי "תנועה אידיאולוגית רלוונטית מחויבת להביע דעה ערכית ומוסרית נוכח סוגיות הנוגעות לערכי היסוד של קיומה". לצערי, נוכח הבעיות שהצגתי, נכון עשו נבחרי התנועה כאשר לא רצו להתערב בנושא כל כך שנוי במחלוקת ביטחונית, פוליטית ומדינית.
ולסיום, אדגיש כי במכוון לא הבאתי את גישתי לנושא ההתיישבות ביהודה, בשומרון ובחבל עזה, מכיוון שאינה שייכת לדיון זה. נמנעתי גם מלהתייחס לנושא הנסיגה מחבל עזה ופירוק יישובים שהוקמו על חולות נודדים - התוכנית המוצעת על ידי ראש הממשלה, מר אריאל שרון.
שני אלה מחייבים התייחסות נפרדת.
יואב איתן, קב' יבנה yoave@kv-yavne.co.il




חסר רכיב