תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

מעלה גלבוע

02/09/2004
עמודים אלול תשס"ד (686) 12
30 שנה למעלה גלבוע
יונה ברמן

הרבה תסכול, כאב, כעסים ודאגה היו מנת חלקם של יושבי ההר. גם האוויר הצלול והנוף המדהים במרומי הרי הגלבוע לא הצליחו לייצב במשך שנים רבות את אוכלוסיית הקיבוץ. החודש, כשמציינים במעלה גלבוע את יום ההולדת ה-30, אפשר לחוש ברוח טובה יותר ובאופטימיות זהירה ששורה במקום. תפוסת הבתים מלאה, הישיבה פותחת את מחזור תלמידיה ה-י"ב והחיוך חוזר לפניהם של חברי המקום ותושביו

לפני כשנה וחצי חוו חברי מעלה גלבוע משבר קשה. עוד אחד בשרשרת המשברים שהיו נחלת המקום שנים רבות, דלדלו מאוד את אוכלוסיית הקיבוץ ופגעו ברקמה האנושית הטובה במקום. הפעם היטלטלו החברים כשנודעו להם התוצאות הכלכליות לאותה שנה, שהעידו על הפסדים כואבים ומסוכנים בעשייה המשקית.
"הרהורים מאסיפת ליל אמש", כתבה חברה בעלון הקיבוץ, "הייתי חייבת לצאת מהבית לטבע, לחפש את 'האיזון' ולחזור אליו. כל כך הרבה דיברנו – דיברנו על 'חומר' – משכורת, מיסים, אחוזים, פנסיה, שעות נוספות... זה עשה לי לא טוב... באסיפה נשמע הרבה תסכול, כעס וחשש, והיו גם 'מרגיעים' –הקושי זמני ומצבנו לא כל כך נורא... טוב שדיברנו. אולי צריך יותר לשמוע ולהשמיע ולהשתדל לחיות בבריאות ושמחה עם מה שיש. ואם אין – אז לצמצם פעולות, לקצץ ולחסוך, מתוך אחריות לעתידנו, לעתיד ילדינו ולעתיד היישוב כולו. לבחון מחדש יום יום את תהליך השינוי שעשינו, חובות הפרט והמשפחה מול צורכי הקהילה".

ההיסטוריה המטלטלת
היאחזות הנח"ל מעלה גלבוע עלתה בשנת 1963 וראשונים לאייש אותה היו הנח"לאים של גרעין "נטעים-דרום" של בני-עקיבא (היום בני 60).
ב-1968 – אוזרחה ההיאחזות בידי חברי גרעינים של בני-עקיבא.
ב-1970 – פרץ המשבר הראשון וחברים רבים עזבו. כך עד 1973.
ב-1974 – בעקבות שבר חברתי החלה עזיבת המשפחות שנותרו במקום. המשפחות חוברו לקיבוצים ותיקים כמו, עין צורים, יבנה ושדה אליהו, או התפזרו למקומות שונים בארץ.
למקום עלו חברי גרעין "יחדיו" של בני-עקיבא וחברו לרווקים שנשארו "שין-שינים" וחברי גרעין, לחידוש היישוב על ההר. תוך שנה הצטרפו חברי הגרעין האמריקאי "מוריה-הראל", בוגרי גרעינים וש"ש של הקיבוץ הדתי. גרעין אנגלי של בני-עקיבא שהגיע באמצע שנות ה-80 לא נקלט במקום, וחבריו עזבו.
בתקופת הזוהר היו במעלה גלבוע 55 משפחות, סך-הכול קרוב ל-100 מועמדים וחברים. אלא שהמספרים שוב ירדו וב - 1997 נרשם שפל חדש בתולדות הקיבוץ, כשנשארו בו 25 משפחות ובתים רבים במקום נראו חשוכים לעת ערב.
צדוק ליפשיץ, מוותיקי הקיבוץ, הוא מזכיר הפנים במקום, לצד היותו לולן: "היינו קיבוץ מאוד שמרן. 'שדה אליהו פלוס'... כל צעד דרסטי לכאן או לכאן הבריח מהמקום את הצד האחר. כשנעשו הפרטות קלות - עזבו אדוקי הקיבוץ. כשלא שינינו מספיק באורחות חיינו – עזבו חברים מהצד האחר של המפה".
בפברואר 98', בנקודת שפל קשה מאוד של הקיבוץ, ביצעו מוסדות התנועה בדובנוב 7 מהלך של התערבות, שהביא בסופו של דבר לכניסת ניהול חיצוני למעלה גלבוע והשתנות ארגונית מהקצה אל הקצה. "קראנו לזה 'גיליוטינה'", מחייך צדוק.
חברת "דרך ערך" נכנסה לנהל את המקום. תוך שלושה חודשים בוצעה הפרטה כמעט מלאה. ננקטו צעדים להתייעלות מסיבית מאוד של כל מערך השירותים ולהתנהלות ריאלית לפי היכולת הכלכלית ולא לפי הצרכים. הוצאות הקיום ירדו מיד ב-¾ מיליון ₪, סכום אדיר ליישוב קטן! סגרו פעילויות שלא הייתה להן זכות קיום. את תחום המשק ניהלו אנשי החברה, ואילו את ניהול הקהילה העבירו לידיו של צדוק לאחר שנתיים. כך התנהלו הדברים במשך חמש שנים. "אני חושב", אומר צדוק, "שמידת הצלחתם נמדדת בעובדה שהם חוללו את השינוי, ואנחנו נשארנו בחיים".
כך התנהלו חמש שנים עם חברת "דרך ערך" עד ל... משבר הבא.

לא היה כבר כסף לקנות אספקה למרכולית
באפריל 2003, לפני שנה וחצי, התמנתה הנהלה חדשה במעלה גלבוע בראשותו של יונתן בשיא (שדה אליהו - יו"ר ההנהלה, ישראל נדיבי (כפר מחולה) – מרכז משק במשרה חלקית, דובי מילר (מעלה גלבוע) גזבר וצדוק ליפשיץ ממשיך כמזכיר פנים. חברת "דרך ערך", שחוללה שינוי משמעותי מאוד במעלה גלבוע "הלכה הביתה" כשנודעו תוצאות הסיכום הכלכלי לשנת 2003. הפסדים וגירעונות קשים דרדרו את הקיבוץ למשבר כלכלי חריף. לא היה מהיכן לשלם חובות לבנקים, היו חובות של תשעה חודשים לחברת חשמל, שכמעט סגרה את השאלטר, חובות למשקי בית שאן. אפשר לומר שלא היה כסף לקנות אוכל.

שלושה ניסים גלויים
בצומת המשברי הזה התנדב יונתן בשיא, חבר שדה אליהו ואבא של אחת המתיישבות בהר, לתת מזמנו ומיכולותיו והוא מונה ליו"ר הנהלה חדש של היישוב, תוך שהוא מגייס את קיבוצו למתן הלוואה כספית רצינית. ישראל נדיבי ודובי מילר חברו אל יונתן. צדוק המשיך בתפקידו הקשה כמזכיר פנים ובדובנוב 7 בתל אביב שמרו אנשי המשק, מחלקת החברה ומזכ"ל התנועה על קשר מתמיד וקרוב, כדי לא לתת לעסק ליפול.
זהו אחד מהניסים הגלויים בשרשרת הניסים שעברו על היישוב.
בדף שהוציאה ההנהלה החדשה לחברי מעלה גלבוע ותושביו באפריל 2004, בסיום שנת עבודתם הראשונה, מונים יונתן, ישראל ודובי, אנשי המשק, את סיכום שנת המשק והפעילות הכלכלית: "שיפור גדול בתוצאות הכלכליות, וחשוב מכך – הקטנת הסיכון על הקהילה, מהפעילות הכלכלית שלנו... רכשנו מכסה של 250 אלף ליטר חלב תמורת 300 אלף ₪; החוב לספקים ולחברת החשמל נסגר; החוב לחברים נסגר כמעט כולו וכן לבנק המזרחי, והחוב במשקי בית שאן ירד, אבל צריך לרדת עוד... הדבר התאפשר לאחר מהלך קיצוצים בתקורות הניהול, הלוואה מקיבוץ שדה אליהו, תוצאות עסקיות של השנה האחרונה ופיצוי כספי עבור 'גדר ההפרדה' שנבנתה על שטחי מעלה גלבוע וחתכה ממנה שטחים נרחבים..."
הניתוח הכואב ביותר נעשה בגד"ש וגבה מחירים אנושיים וכאב. דרכי גישה ביישוב נסללו, כולל מגרשי חנייה. ארבע משפחות ראשונות עברו לבתיהן החדשים בהרחבה ושודרג מערך הרכב. בדיווחה מצביעה ההנהלה על נושאים רבים הנמצאים בתהליך, כמו: הסכם החכרת מבנים של הקיבוץ לישיבה, טורבינות רוח, ייעוד מבנים מתפנים, פעולה של ענפי שירות משותפים למעלה גלבוע ולקיבוצים מהסביבה, ועוד.
בסיכום הנייר כתבו: "צדוק כתב לפני 9 חודשים – 'ושוב התקדרו שמינו' ועל כך נוכל לומר לעצמנו: 'העננים התפזרו ושחר חדש מפציע'".

הישיבה במעלה גלבוע היא, בלי ספק, הנס הגלוי השני
"נס גלוי ממש היא הקמת ישיבת הקיבוץ הדתי בקרבנו עם כל המשתמע מכך", כתבה נעמה יעיר בעלון. ישיבה שמביאה בכנפיה אנשים טובים אל ההר, אווירה של לימוד תורה והעמקה, תפילה וחיזוק האמונה. מורדי שטיין, חבר ותיק שעבר לתושבות ובנפשו הוא עדיין איש קיבוץ, אומר: "זכות גדולה יש לנו שהישיבה פה. בזכות הישיבה שרדנו. זה מכניס ליישוב המון. משפחות נקלטו פה, כולל הרב בני ועדי הולצמן שהגיעו דרך הישיבה וחיים אתנו כבר 5-6 שנים, ובני הוא רב היישוב".
"בשנת תשס"ה הנפתחת בימים אלה, תהיה ישיבת הקיבוץ הדתי במעלה גלבוע בתפוסה מלאה", אומר מוטי תורן, חבר קיבוץ שלוחות, מנהלן הישיבה, הרוח המובילה בה כבר חמש שנים. למחזור החדש יגיעו מעל 60 תלמידים, פלוס תלמידי שנה ב' לפני צבא ותלמידי "שילוב" באמצע השירות הצבאי. יש גם 12 משפחות "כולל" ורווקים, סך הכול 25 "כוללניקים". "שמו של המקום ושמה של הישיבה יצאו למרחקים", אומר מוטי, "הבוגרים שמצטרפים לישיבה הם לאו דווקא מבוגרי הישיבה, וצריך להבין שמחכות משפחות כוללניקיות נוספות שאין לנו מקום לקלוט אותן. זוהי נקודה שמשיקה ליישוב ולישיבה כאחת.
צמיחת הישיבה, מצוקת דיור וצרכים חינוכיים, הביאו לבקשה של ישיבת מעלה גלבוע להתרחב ולהעתיק את בית המדרש, הכיתות והמשרדים לאזור המרגוע (בעבר) של קיבוץ מעלה גלבוע. מדובר על פתרון למספר שנים עד לבנייתו של הקמפוס המתוכנן בעז"ה. התכנית מתבצעת כבר ותקוות הישיבה לחנוך את המקום המשופץ והמורחב בעשרת ימי תשובה תשס"ה. בעקבות השיפוץ ומעבר הישיבה יתפנו מבנים לטובת הקיבוץ.

"הגרעין הקשה" שדבק בהר
זהו בלי ספק הנס השלישי. הקיבוצניקים המצוינים של מעלה גלבוע לא ויתרו ולא נתנו למקום ליפול. אותם אנשים שורדים, רובם חברי הקיבוץ ומיעוטם שעברו לתושבות. גם אלה שעברו לתושבות מעידים על עצמם שבנפשם נשארו קיבוצניקים. הם שרדו את המשברים החברתיים, הכלכליים והביטחוניים.
אלה ששרדו מעידים על מחירים שהם משלמים בנושא השתנות הקיבוץ. זה כואב אבל אין שאלה לגבי נחיצותו החד-משמעית של המהלך.
מורדי שטיין מונה את הניסים בסדר משלו: נס ראשון זה האנשים ששרדו פה. השני – הזכות הגדולה שהישיבה ביישוב. השלישי – ההחלטה החשובה שנעשתה לפני חמש שנים – לאפשר מסלולי חיים נוספים בקיבוץ, מה שפתח את השורות ויצר אפשרויות חדשות. זה כבר לא "issue", הוא אומר. אנשים למדו לקחת אחריות על החיים שלהם, גם אם יש עדיין כאלה שמתקשים למצוא מקום עבודה. והרביעי – שיונתן בשיא בא והביא אתו את ישראל נדיבי ודובי הגזבר. "זה הביא להרבה אופטימיות".

עובדות בקיצור

כרטיס ביקור – קיץ 2004:
אוכלוסייה: שכבת גיל:

חברים - 42 55-40
תושבים – 57 35-21
ילדי חברים – 38 18-1
ילדי תושבים – 54
חיילים בסדיר: 18 (ילדי חברים) 22-18
5 (ילדי תושבים)
בנות קיבוץ בש"ל – 5 19-18
שנת י"ג – 4 19-18
צעירים(מסלול בנים) – 28 28-22
מתנדבות ש"ל – 2 19-18
תלמידי ישיבה – 100 -/+ 23-18
סך-הכול: 348 נפש

מושגים במעלה גלבוע
פנסיה לחברים: ב-1995, ב"דקה התשעים" פתחו תכנית פנסיה. מייד אחרי ההפרטה העמוקה החלו להפריש 5% באופן קבוע ומשתדלים לעמוד בזה. יש מסלול קיבוצי שקשור לוותק, ויש מסלול שני, מול המעביד, לפי ערך משרה היום.
תשתיות: התכנון הבסיסי של המקום לא מותאם לגילאים מתבגרים ולהסעת עגלות ילדים. מטפלים היום בכבישי גישה לכל בית.
יש ניסיונות לשיתוף פעולה בין-יישובי בנושאי הנהלת חשבונות, תרבות, מרפאה, שחלקם יישאו אופי של מרכזי רווח.
בנייה בשכונת "נופי גלבוע": נבנו ארבע יחידות והן מאוישות. בניית היחידה החמישית מסתיימת. 16 מגרשים נוספים מוכנים ומחכים למשפחות שירכשו אותם ויתחילו לבנות.
הביקוש המבורך של משפחות להשתקע במעלה גלבוע והגידול בתלמידי הישיבה בשנה האחרונה, הביא את הנהלת הישיבה לכדי החלטה שיש לבנות מבנה מגורים נוסף של חמש דירות לישיבניקים.
תעסוקה ופרנסה: נושא מטריד וקשה. יש משפחות שבאות למטרות קליטה ונרתעות ברגע האחרון, בגלל הקושי למצוא עבודה באזור.
רפת הקיבוץ: עוגן יציב ורווחי במערך המשקי של הקיבוץ. הרפת חברה במועדון "העדרים הנקיים". הפרה 6492, מלכת העדר, העונה לשם "פליקס ", נמצאת במקום השני בארץ אחרי "גינה", הפרה מקיבוץ צאלים.
שיכון: אין היום דירות ריקות. ההנחה לגבי דיור החברים היא ש-2/3 מחברי הקיבוץ יהיו מסודרים בדיור סופי, אם בבנייה ואם באיחוד דירות קטנות, ויהיו חברים שהקיבוץ יצטרך לעזור להם.
"תחנת רכבת": לחברי הקיבוץ ולתושביו הקבועים הייתה תחושה של "תחנת רכבת" ביישוב. משפחות באו והלכו, בעיקר מתוך משפחות הישיבה. עם קליטת שבע משפחות חדשות ליישוב ועוד שלוש לישיבה, מגיע היישוב בסוף הקיץ לתפוסת שיא. יש אורות בכל הבתים והאנשים שבים לחייך.
"תכנית מושקו": חלום נועז של מיודענו משה מושקוביץ. תכנית להגדלה מסיבית של התיישבות מעלה גלבוע והקפצה במספר תלמידי הישיבה. התכנית נבדקת.
גדר הביטחון: פעילה מזה חודשיים עם מערכת התראה אלקטרונית. מעלה גלבוע תקבל פיצוי מוגדל ותחושת הביטחון חוזרת לשכון בהר.
"סרגל השותפות": זו המערכת שמשמרת אורח חיים על בסיס ערכי הקיבוץ – ערבות הדדית, חינוך, בריאות, פנסיה. מערכת המיסוי על החברים היא גבוהה מאוד ומטרתה - צמצום פערים בין החברים החיים בהפרטה עמוקה עם שכר דיפרנציאלי. כל אחד מחברי הקיבוץ מכניס מס על פי גובה הכנסתו, ומהמסים הללו דואג הקיבוץ לתחומי החינוך, התרבות, פנסיה, ביטוח בריאות, עזרה לצעירים בלימודיהם הגבוהים, וקופה שקיימת לעזרה הדדית - להשלמת הכנסה לאלה שחסרים.
צדוק: "קשה לנו להסביר את זה לקבוצת יבנה, אבל בעיניי זו מערכת לא פחות קיבוצניקית, כשאנשים שהכנסתם גבוהה משאירים 70% ממנה מתוך רצון והכרה בערך הזה".
חברי הקהילה: משלמים שכר דירה ומסי קהילה. הם חברים בוועדות חינוך, קליטה, שמירה. שותפים מלאים מלבד שותפי העסק וחובות הקיבוץ.
"מעלה גלבוע בשביל הרוח": סלוגן. נקלטו אנשי רוח שמתפרנסים מהרוח. יהדות עם הודו, יהדות עם ברסלאוו. פעמיים בשבוע מתמלא המועדון עם אנשים מפה ומהסביבה שבאים לחוג "ימימה". אולי יקום במקום איזה מרכז רוחני...
החינוך הבלתי פורמלי: עלויות גבוהות ומיעוט ילדים בגילאי א'-ה' יוצר קושי לקיים מסגרות חינוכיות גדולות ויפות כמו בעבר. גם תעסוקת הילדים וחינוכם לעבודה נפגע. קליטת משפחות נותנת תקווה לשיקום המערכת היפה שהייתה בעבר.
קליטת דור המשך: הוקם מחדש צוות צעירים. בשנים האחרונות הייתה במקום שכבה צעירה של בני המקום, פעילים ואידאליסטים. היום יש שהצעירים לא חוזרים, גם בגלל קושי למצוא מקורות פרנסה וגם משום הזנחת הנושא בעקבות קשיים שהציפו את המקום. תקוותם לשקם ולייצב התהליך של קליטת הבנים.
יזמויות "בלתי ממוסדות": של נשים ואנשים טובים בקהילה: ספרייה, יוזמות בתחום איכות הסביבה, צוות מנויים, הפעלת מערכת חוגים, וכמובן, "עזר מגלבוע" – צוות לעזרה הדדית (לא עזרה בכסף).

ומה בעתיד?
צדוק: "אני רוצה שנפתח שוב את מסלול הקבלה לחברות כדי להגדיל את האגודה. אני רוצה שהקיבוץ יהיה הדבר הדומיננטי ושנמשיך את הקשר לתנועה ולערכיה".
יונתן בשיא: "אנחנו חיים את אותו העמק, את אותם הקשיים, את אותה רוח. אני חושב שאם מעלה גלבוע תוכל לפרוח כפי שהיא היום ויותר מכך, ונוכל להתחיל לבנות בשנה הבאה את הבתים הראשונים, בסיוע המשק, כדי לקלוט משפחות צעירות. זה יגרום לקורת רוח גם 'למעלה' וגם 'למטה' ".
לני קפלן: "מה שאני רואה בעוד חמש שנים זו קהילה מתפקדת. אנחנו רואים היום סימנים ראשונים לעצירת 'תחנת הרכבת'. זו השנה הראשונה שהקליטה היא לא רק דרך הישיבה. מטרתנו היום להגדיל את המסה הקריטית של האוכלוסייה במקום. חשוב לנו מאוד הקשר עם התנועה, ויחד עם זה, כשאנחנו מדברים על הישרדות, אנחנו מזיזים את השאלות האלה הצידה. אני מאמין ומקווה שכשנגיע לאיזשהו שלב, נוכל לחזור לשאלת הקיבוץ".

-------------------------------------------------------------------------------------------------------
"מהו החזון שלך? מהו החלום שלך?"
התבקשתי לבוא ולדבר בקיבוץ לביא. ופתאום הייתי צריך להגדיר, גם לעצמי, מה הוא חלומי? מה החזון שלי? ומה בעצם ההבדל ביניהם? עלעלתי במילון אבן-שושן, וההגדרות היו דומות לחלוטין. התייעצות משפחתית העלתה נוסחה שמצאה חן בעיניי מאוד והחלטתי לאמץ אותה.
חלום – משהו חלומי, אוטופי, רחוק, ובמידה רבה אינו בר השגה.
חזון – הוא החלום כשהוא מחובר למציאות, אפשר להשיג אותו, והוא בטווח ראייה - במרחק חזותי.
רבים מחבריי בתנועת הקיבוץ הדתי עדיין נאחזים בחלום, חלום שמתאים למעטים, אבל לא יכול לעמוד במבחן המציאות ברוב הקיבוצים. אני מציע לידידיי בקיבוצים שמשמרים את החלום לקבל בהסכמה ובהבנה, ולא באילוץ, את אותם שינויים שמתבצעים בקיבוצים שרוצים להפוך את החלום לחזון.
חזון ששומר על אותם ערכים שחשובים באמת לי ולרבים כמוני, חזון שמאפשר את המשך צמיחתם (ולמעשה הישרדותם) של קיבוצים, שבמסגרת אותו "חלום" ספציפי ונוקשה אין להם עתיד.
"החלום שלי הוא לקום כל בוקר ביבנה" - זהו ציטוט מדברים שאמרתי בשיח חברים שהתקיים לפני כשמונה שנים בקבוצת יבנה והופיע בביטאון התנועה. אבל, כבר אז החלטתי לוותר על "החלום הקיבוצי" כדי שאוכל לחיות בביתי שעל הגלבוע. לפני כחמש שנים, החליט קיבוץ מעלה גלבוע "לוותר" על החלום ולבצע את השינויים הנדרשים, שאיפשרו לחבריו לפתוח דף חדש ולהתחיל במציאות שאיתה ייבנה חזון ותיבנה קהילה חדשה.
קהילה עם הרבה משפחות חדשות שהשתלבו מהר מאוד בחיים המשותפים, שמיישמת ערבות הדדית ותמיכה חברית יוצאת דופן. קהילה שדוגלת בערכי תורה ועבודה ומממשת אידיאל של התיישבות דתית על הגלבוע וציבור שמעורב במשימות לאומיות. קיבוץ שבו דור צעיר שיש לו גאוות יחידה, ואהבה רבה למקום וליושביו (כיוון שמדובר במציאות ולא בחלום, ישנם כמובן קשיים, אך כאן אנו גולשים לכתבה נפרדת).
בחזון שלי יש מקום לקיבוצים שעל אף תנאי החיים השונים שבהם, הם עדיין הרבה מאוד "קיבוץ", והם מבטיחים את המשכיות התנועה בתנאי החיים המשתנים.
לני קפלן, מעלה גלבוע

"במעלה ובמורד"
סרט של ארבעה בוגרי י"ב מהמגמה לתקשורת בבית ספר שק"ד
במאי: רונן גנגר, מעלה גלבוע
צלם: שי לייטנר, שלוחות
עורכת: חגית פרום, שדה אליהו
אורך הסרט: 10.5 דקות

רונן גנגר, בוגר כיתה י"ב, בן משק מעלה גלבוע. כשעמד בפני השאלה מה יהיה נושא הסרט שלו במגמה לתקשורת, הציע לשותפיו שיעשו סרט על השינויים בקיבוצו, שאת מהלכם חווה מאז היותו בן 12.
לצורך הסרט חיפש רונן דמויות מרכזיות בהווה ובעבר. הוא רצה לדעת מה דעתם על השינויים ואיך הם מתמודדים עם זה.
ומה דעתו של רונן עצמו?
"אני חושב שהיום יותר טוב מאשר בקיבוץ של פעם. פחות מתערבים לך בחיים, ומצד שני, מה שלא טוב זה שאנשים נשארים בבתיהם יותר ויותר. קשה יותר להרים פעילויות תרבות וזה פחות כייפי. חושבים יותר מה עושים ועל מה מוותרים בגלל העניין הכספי".
ומדברי צדוק ליפשיץ בסרטו של רונן: "אני צופה באופטימיות לעבר עשר השנים הבאות. נתפתח ליישוב בעל שלושה מוקדים – האגודה השיתופית החקלאית; ישיבת הקיבוץ הדתי שמתחילה עכשיו את שנתה ה-12; והמוקד השלישי – תיירות".
חסר רכיב