תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

קיץ בקיבוץ

02/09/2004
עמודים אלול תשס"ד (686) 12
קב' שלוחות - קיץ בקיבוץ
מבצע "קיץ בקיבוץ"

האם נעצרתם פעם להביט בקן נמלים עמלות וחרוצות כולו רוחש תנועה ועבודה בלתי פוסקת?
רק כך תוכלו לדמיין את מה שקורה בקיץ בקיבוץ שלוחות, כבר שמונה שנים רצופות
השנה שהו בקייטנה בקיבוץ 177 קייטנים מבחוץ, בוגרי כיתות ד' עד ט', לתקופה של 23 ימים והם חוזרים ובאים קיץ אחר קיץ

אות הפתיחה ניתנת בשלוחות בחודש יוני, כשהתיכוניסטים וצביקה וקסמן, האיש הלוגיסטי של הקייטנה, מתחילים בהכנת 'המחנה'. כל השנה צביקה הוא רפתן, אבל בחודשי יוני-יולי הוא עוזב את הרפת לטובת הקייטנה. כך עושה גם שאול וייס שעוזב את הפרדס לכל חודש יולי ומשמש מדריך וחובש צמוד בקייטנה. טוביה בא מהמטע, פרידה באה מהלול, עפרה מהבישול, ובעיקר – הנוער - התיכוניסטים מכיתות י' עד י"ב של שלוחות, שמרימים את העסק כולו, גם בהכנה וגם בהדרכה בקייטנה. הם עושים את זה בכייף. ויש עוד רבים וטובים. "מנצחים על התזמורת" דבורה ליס וקני גולדמן, חברי שלוחות.

"זו התגייסות של כל הקיבוץ", אומרת דבורה ליס שסיימה החודש קדנציה בת ארבע שנים כמזכירת הפנים של הקיבוץ, וחוזרת למקצועה – מורה להוראת האמנות במגמת האמנות בבית ספר שק"ד. למרות תפקידה המרכזי בקיבוץ במשך ארבע השנים האחרונות, היה ברור שלקראת חודש יולי מתפזרים חלקי עבודתה כמזכירה ועוברים לאחריות חברים שונים כדי שהיא תהיה כל כולה בקייטנה.
קני גולדמן, גם הוא מורה לאמנות בבית ספר שק"ד, מסיים מדי שנה את שנת הלימודים בבית הספר ומתגייס מיידית לקייטנה.

"קמפ-מושבה" בשלוחות
האפשרות לקיים קייטנה לילדים מבחוץ עלתה כמין בדיחה בין דבורה לקני, שניהם חו"לניקים שעלו מארה"ב לקיבוץ שלוחות במסגרת הגרעין האמריקאי "כיסופים-ישורון" של בני-עקיבא. כילדים בילו קני ודבורה כל קיץ במחנה-מושבה בארה"ב, אחר כך עבדו כמדריכים ואחראים, והזיכרונות האלה מלווים אותם, עם המון חוויות מעצבות, המון היכרויות, רחוק מהבית ומההורים.
האם יוכלו לעשות מחנה דמוי "קמפ-מושבה" שהיה להם בארה"ב? קני ודבורה החליטו לנסות, וכך לפני שמונה שנים עשו את הצעד הראשון, ומאז, שנה אחר שנה, הם מנהלים קייטנת קיץ בשלוחות, לילדים שבאים ממקומות שונים בארץ וחלק אף מחו"ל. ממחזור ראשון של 25 קייטנים הם צמחו עד היום לקייטנה של 177 ילדים, מתוכם 36 מחו"ל, והביקוש עולה על ההיצע. ללא פרסום ובשיטת "חבר מביא חבר", הם מגיעים וכל שנה יותר. רבים מהם חוזרים שנה אחר שנה ויש כבר מדריכים מבוגרי הקייטנות האלה.

לוגיסטיקה
אם חשבתם ש"האירוח הכפרי" של שלוחות פותר את נושא שיכון הקייטנים – טעיתם. גם ענף האירוח הכפרי מלא בתקופה זו באורחים ונופשים. אז איפה מתגוררים העשרות הרבות של הילדים? אנשי שלוחות מפנים לצורך זה את מגורי החיילים וגם חלק ממועדוני הילדים.
לאט לאט ובאופן הדרגתי נבנו הדברים. לול ישן הפך למחסן ציוד שלהם. הם רוכשים ציוד, כולל 177 מיטות דו-קומתיות. בעזרת נוער התיכון הם מכשירים עוד ועוד משטחי פעילויות לקייטנים: משטח חול למשחקי כדורעף, אזור למשחקי ההוקי, אזור לצפייה בסרטי ערב. "בתמורה", אומרת דבורה, "אנחנו משתדלים לכוון חלק מרווחי הקייטנה לשדרוג בתי הילדים וחדרי החיילים שנענים למבצע, ומכוונים לרכישת ציודים שונים שיקלו עליהם במהלך השוטף של השנה".

הקייטנים
התכנית המוצעת לקייטנים מתוכננת עד לפרטים האחרונים ביותר. לוח הפעילויות מוכן ומפורט מראש והימים מלאי פעילות מבוקר עד לילה, כולל תכניות השבת שגם במהלכה מתקיימות פעילויות של שיעורים, תפילה, משחקים וכו'. התכנית המוצעת כוללת אמנות, ספורט, טיולים, בריכה – הכול באווירה דתית ואחראית. יש בקיבוץ פינות חי, אולם ספורט בשדה אליהו ויציאה לאטרקציות. הילדים מגיעים לקייטנה בשלוחות בהסעה מאורגנת, כולל "משאית הגזר" שיוצאת לאסוף את המזוודות והאופניים שלהם. 177 אופניים ל-177 קייטנים. מי שאין לו – שוכרים עבורו.
"הילדים יוצרים ביניהם קשרים ושומרים על קשר כל הזמן, כמו שאנחנו היינו", אומרת דבורה. גם בין ההורים נוצרים קשרים. דבורה אומרת שהילדים שמגיעים אליהם הם משפחות שעלו מארצות המערב, פלח מאוד מסוים של האורתודוקסיה המודרנית, אנשים איכותיים שלא רוצים שהילד יבלה את כל הקיץ מול הטלוויזיה, שמוכנים שהחינוך יהיה מעורב, בנים ובנות, ועל כל זה מוכנים לשלם כסף".

הקיבוץ
דבורה וקני שיזמו, הקימו ועובדים בזה מידי קיץ, רואים בקייטנה עסק לכל דבר. לא אידאולוגיה. מבחינתם ומבחינת כל מי שנדבק בחיידק המלהיב הזה, זהו ענף קיץ רווחי שמכניס כסף לקיבוץ, ומפעיל קייטנה כייפית ואיכותית, דתית וקיבוצית. הם בנו תכנית "מחנה-מושבה" ואימצו לתוכה את כל היפה והטוב שנותנים בתי הילדים בקיבוץ. הם רוצים לגדול עוד, כדאי להם.
כל הקיבוץ מגויס לזה. הצוות עובד מבוקר עד אחרי חצות, יום יום, ימי חול ושבת. הכובסת מכבסת טונות של שקי כביסה ענקיים, המבשלת טורחת להכין אוכל מיוחד וטעים. בסעודות השבת בצהריים מקיימים תור ראשון ותור שני, וחברים רבים באים לעזור לצוות הקייטנה. הגרעין האמריקאי של דבורה וקני מרגיש כאילו זה פרויקט שלו וכל אחד תורם מזמנו, מלמד ועוזר.
לקיבוץ זה עושה המון. החברים חווים את הקייטנה כהצלחה וכמקור לגאווה ואין שום נימה של תלונה על עומס, רעש וכו'. זה מדהים. "בשבילי", אומרת דבורה, "גם העניין שאנחנו לא יודעים להעריך כמה עולים הדברים העצומים שמקבלים הילדים בחינוך הבלתי פורמלי בבתי הילדים, וכאן – מול עינינו רואים שהורים מבחוץ מוכנים לשלם על זה הרבה. זה שיעור חשוב מאוד לחברים שלנו".
חסר רכיב