תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

לשמור על הבית

02/09/2004
עמודים אלול תשס"ד (686) 12
לשמור על הבית - אלי ברמו
לשמור על הבית
אלי ברמן

תנועת הקיבוץ הדתי ב"עין הסערה"
יונתן בשיא, שדה אליהו, נתן את הסכמתו להיות שותף פעיל בתהליך ההינתקות - אם יהיה -
שאלת ההינתקות עצמה מחדדת עמדות ותובעת, לכאורה, נקיטת עמדה תנועתית
האם לתנועה כשלנו, אידאולוגית ומגשימה, אין עמדה או שהיא בוחרת באי נקיטת עמדה?
ובכלל, האם לעת הזאת, בימים הרי גורל אלה, מחויבת התנועה להרים דגל פוליטי?


במאמרו: "החברים מאסו בישיבה על הגדר" ("הארץ", ט' באב) עוסק העיתונאי יאיר שלג בפרשת יונתן בשיא – פרשה שהסעירה את המדינה – ולא פחות מזה את תנועת הקיבוץ הדתי.
הקיבוץ הדתי, קובע שלג בצורה החלטית, אינו שונה מכלל הציונות הדתית, כלומר, יש בקרב אנשיו רוב חד-משמעי לימין – על פי תוצאות הבחירות האחרונות שהצביעו על תמיכת חברי הקיבוץ הדתי במפלגות הימין בשיעור של 80%.
הנייטרליות המדינית, ממשיך שלג, כה טבועה בקיבוץ הדתי עד שראשיו ביקשו לשמר אותה אפילו נוכח פרשת בשיא.
יוחנן בן יעקב, כפר עציון, מצוטט במאמר כטוען ש"אסור לתנועת התיישבות ערכית להשלים עם מעשה של עקירת יישובים. צריכה לבוא התנגדות ברורה, ואין בכך כדי להביאה לידי פילוג".
ממשיך שלג ואומר, שדרישה כזאת כבר הועלתה בשבועות האחרונים אבל עד כה המשיכה מזכירות הקיבוץ הדתי לשמור על עמדה זהירה. המקסימום שהרשתה לעצמה במהלך הוויכוח בסוגיית בשיא הייתה הודעת תמיכה חברית – לא פוליטית ואפילו לא ערכית – באנשי גוש קטיף. סביר להניח, ממשיך שלג, שזה איננו סוף פסוק והוויכוח עוד יימשך.
ברקע, אזהרתו של אמנון שפירא, חבר טירת צבי, שהימנעות מנקיטת עמדה תגרום לתנועה הידרדרות נוספת במעמדה בציונות הדתית: "להערכתי, אם נביע עמדה ערכית בנושא זה לא נגרום לפילוג בתוכנו, אבל נשמור על מעמדנו בציונות הדתית".
דעתה של טובה אילן, עין צורים, בכתבתו של שלג שונה: "ברור שבמצב הנוכחי התבטאות נגד עקירת יישובים היא לא רק אמירה ערכית אלא גם פוליטית ולכן אתנגד לה, לא מפני שאני חלילה בעד עקירת יישובים אלא מפני שהכול תלוי בצרכים של הקיום היהודי. למען ההישרדות והקיום היהודי אהיה מוכנה לעזוב גם את עין צורים, אפילו מהיום למחר".
נחום ברוכי, בארות יצחק, מזכ"ל הקיבוץ הדתי לשעבר, התייחס לסוגיה כואבת וקריטית זו בעיתון "מקור ראשון":
"תנועת הקיבוץ הדתי היא תנועה קטנה ואידאליסטית, העושה את דרכה הציונית-דתית-מעשית בשקט ובצניעות. ועתה נמצאת היא, שלא בטובתה, בעין הסערה הלאומית-ציבורית.
שלא בטובתה, מפני שאחד מעקרונות החיים של הקיבוץ הדתי הוא סובלנות והימנעות ממחלוקת פנימית קורעת. לא שאין ויכוחים פנימיים, חילוקי דעות יש ותמיד היו, ובתחומים רבים, כמו בכל מגזר פלורליסטי בחברה הישראלית. אלא שחכמת החיים והמתינות שהתגבשה עוד בדורות הראשונים, גורסת שחשוב יותר לשמור על שלום הבית ושלמות הקיבוץ מאשר להזין את התקשורת בהצהרות מילוליות. הזיכרון הקולקטיבי לא יוכל לשכוח תנועה קיבוצית מפוארת שהתגייסה לכל משימת ביטחון, העפלה והתיישבות, אך התרסקה בוויכוח אידאולוגי, פוליטי. לקיבוץ הדתי זה לא יקרה (בע"ה) כי בו כל חבר רשאי להביע דעה ולהשתייך לכל מחנה פוליטי שיחפוץ, אך דובריו הרשמיים לא יוציאו אמירות שאינן בתחום המוסכם על הרוב. דרך זו מקובלת על מנהיגי התנועה מאז, והם נאמנים לה למרות הדרישות והקריאות המופנות אליהם מבית ומחוץ, בכל פעם שמישהו 'יודע' שדעתו שלו היא המייצגת האוטנטית את הרוב".
"ברוח זו", ממשיך נחום, "גילה מזכיר התנועה את דעתו... שלא להביע עמדה בשם תנועת הקיבוץ הדתי, מתוך כבוד הדדי לעמדות השונות המצויות בקרבנו, גם כאשר אלו מנוגדות ולעיתים אף קשות ומכעיסות... הוויכוח המהותי יתקיים ובו ייטול כל אחד מאתנו חלק, ויחד עם זאת נהיה אנו הראשונים אשר נקפיד על גבולותיו, שאם לא כן נהיה אנו האחראים גם לתוצאותיו.
"'מדיניות פרסום' זו עמדה למבחן עוד בטרם יצאה לאור. שני חברי הקיבוץ הדתי, שניהם רבי מוניטין וזכויות, הביעו כל אחד את דעתו על פי דרכו. האחד במעשה אחראי והשני במלל שערורייתי. אין צורך לחזור על הדברים, אחרי שהתקשורת כבר הגזימה בכך בלי די. אציין רק, שהתבונה הקהילתית בשני הקיבוצים ידעה לצמצם את הנזקים הפנימיים. גם אני מביע כאן דעה פרטית, שאינה מתיימרת לייצג איש מלבדי.
"חוקרי סוציולוגיה כבר שמו לב לדמיון במאפייני ציבור מתיישבי יש"ע והקיבוצים הדתיים. מסתבר שגם ב'מדיניות הפרסום' יש דמיון. בעוד שההנהגה מציגה את הקו המוסכם והברור של מאבק חסר פשרות, עולים מקווי הטלפון הפרטיים קולות אחרים, של אנשים מודאגים. מתברר, מה שלא ממש מפתיע, שיש גם כאלו שחושבים אחרת ורבים חוששים שמא, חלילה, המאבק לא יצליח. ומה יהיה אז? כל מי שיושב ליד טלפון בהתיישבות הוותיקה יכול לאשר את העובדה, שכמעט בכל יום מגיעות מספר פניות, 'רק לברר' למקרה, שלא נדע... תארו לכם שמקבל השיחה, נגיד בשדה אליהו, הפגין אמש מול ביתו של יונתן בשיא - מה יענה לשואל...
"הכנת פתרונות כלליים ואישיים, תכנון יישובים למעוניינים, קליטה ביישובים קיימים, הסדרי פיצויים (לא מילה גסה), תעסוקה, חינוך, בריאות, כל אלו אינם באים מעצמם, מישהו חייב לחשוב מראש, לתכנן, לתאם, לדון ולהתווכח וגם להיאבק למען האינטרסים של 'העקורים'. עליו להיות בעל כישורים ארגוניים, בעל הבנה לרגשות ואהדה לאנשים ('אמפטיה למתיישבים'). המישהו הזה הוא יונתן בשיא.
אאחל ליונתן שיעשה את תפקידו ללא מורא וללא משוא פנים, ושבסופו של דבר, מי יודע, אולי לא ייעשה בה שימוש" ("מקור ראשון", י"ב מנחם-אב תשס"ד).

שאלתי את נחום: האם לנקוט עמדה פוליטית, כתנועה?
נחום: "ראשית, אני כופר בקביעה 'הבטוחה' שהקיבוץ הדתי היום יותר ימני מבעבר. כל אחד 'יודע' שכולם בדעתו. הפירוש שלי לנטייה הסטטיסטית לטובת המפד"ל בתוצאות הבחירות האחרונות, הוא, שהיא נובעת מהעדר חלופה ציונית דתית. החברים הדואגים לעתיד החינוך הדתי נותרו עם אפשרות אחת בלבד. ולהזכירך, אנחנו, מזכירות הקיבוץ הדתי, יצאנו בקמפיין אגרסיבי לטובתה, בהתאם לכל ההחלטות הקודמות שלנו. התאמצנו לשכנע את חברינו שהמפד"ל היא מגן ההתיישבות החקלאית כולה, ולא רק ביש"ע. כלומר, היו סיבות מספיק טובות לתמוך במפד"ל למרות עמדותיה הימניות.
"שנית, 'פרשת יונתן-אמנון' מוכיחה שוב, לאן אנו עלולים להגיע אם לא נשמור על האיזון הקדוש. אוי ואבוי לנו אם נתמוך במשהו שיש לו משמעות פוליטית, נוטה לימין או לשמאל, ויימצאו בתוכנו חברים שלא יוכלו לחיות עם זה בשלום, וגם יסיקו מסקנות. עצם העובדה שבתוך שדה אליהו נשמעו קולות שקראו ליונתן לעזוב, מוכיחה עד כמה זה עדיין נכון.
אוסיף ואומר לכל החוששים למעמדנו בציונות הדתית, שמעולם לא היה לנו מעמד מכובד בתוכה. תמיד אהבו להתפאר בנו כסמל, אבל מאז ומקדם נחשבנו לכבשה השחורה (היום אני יכול להוכיח את זה במסמכי ארכיון...).
ולסיכום, אל תתרשם כל כך מהנחרצות של חלק מאנשינו. אם נישאר מה שהיינו תמיד, ימשיכו להתייחס אלינו כמיוחדים (לטובה) אבל, אם ניסחף עם הרוח המצויה, נתנדף, ורק ההיסטוריונים יזכרו שהיינו פעם".

גדעון ישראלי, עין הנצי"ב, אינו חושש מפילוג, גם כאשר ינקוט הקיבוץ הדתי בעמדה פוליטית ברורה. "יש להבדיל", מדגיש גדעון, "בין החלטות עקרוניות אידאולוגיות שהקיבוץ הדתי חייב לנקוט בהן עמדה ובין החלטות פוליטיות נטו, שבהן אל לו לנקוט עמדה".
אני מתקשה להבחין בין השתיים, וגדעון מוסיף ומסביר:
"לא צריך להמליץ עבור מי להצביע, אך מאידך, חייב הקיבוץ הדתי להביע דעה חיובית שיש להתיישב בכל חלקי ארץ ישראל. אם יש לחשוש מפילוג בכלל, זה לא על נושאים אלה", מרגיע גדעון. "מה יש? ידוע שאני מתנגד למהלכי השינוי בקיבוצי ולמרות שדעתי לעתים אינה דעת הרוב, אני נלחם עליה ולא עוזב".

אני שואל את גדעון: ומה באשר ליונתן?
"יונתן פגע בערך העליון של החברות. זהו מהלך שפוגע אנושות בשכניו, במשפחתו ובשותפיו"! קובע גדעון.

דני לזר, סעד, נמצא בקצה השני של הסקאלה הפוליטית, ולמרות דעותיו המוצקות הוא נגד קבלת החלטה פוליטית בקיבוץ הדתי: "זה יקרע את הקהילות שלנו מבפנים... בתקופת רבין ז"ל, היינו קרובים מאוד לרגע זה, כשהיו חברים שרצו להפוך את דעתם לדעת הקיבוץ, וב"ה, זה נמנע".

גרשון שפט מעין צורים, חבר כנסת לשעבר מטעם "התחייה", מרכז לשעבר של הוועדה המדינית-רעיונית של הקיבוץ הדתי, וחבר הוועדה היום: "הקיבוץ הדתי כתנועה אינו צריך להביע דעתו בסוגיה פוליטית. זה יפגע בחוסנו הפנימי ולמרות איכותו, משקלו היחסי אינו רב, לצערי".
ובעניין יונתן: "אני רואה זאת כתקרית חד-פעמית שלא תוסיף ולא תגרע, אם כי לא הייתי בעד זה שייקח את התפקיד. כל עוד יש מאבק על עצם ההחלטה לא צריך להכין את הכלים לביצועה.
זה משול בעיניי לאדם שבית משפט מחוזי גזר עליו עונש מוות, ועוד לפני הערעור לעליון כבר מכינים לו קבר הגון. צעדו של יונתן מחליש את מאבק המתיישבים.
"אמנון שפירא עבר את הגבול כאשר השווה את העניין לשואה. התבטאות קיצונית זו מסיטה את הדיון מעצם התוכן לסמטאות לא רצויות, כפי שאכן קרה, וטוב שהשניים התפייסו".

גם שורקה שטרן, לביא, בת להורים יוצאי הלח"י ומקורבת מאוד לרוחם הלאומית, מתנגדת לכך שהקיבוץ הדתי יביע עמדה פוליטית: "צריך לשמור על הסטטוס-קוו הקיים בתנועה, אבל לאפשר לכל חבר לפעול כראות עיניו בתחום זה, בגבולות מסוימים.
"יונתן חצה קווים אדומים, לא בגלל שנקט עמדה פוליטית אלא כשקיבל תפקיד שעלול לגרום לקרע בתנועה - זאת בניגוד לחברים שפועלים בתפקידים שהם אולי שנויים במחלוקת, כמו חבר קיבוץ שלנו שמנהל רפת בגוש קטיף או מזכיר יישוב בעל אופי קיצוני ביש"ע.
"לא הגבתי פומבית לאמנון בגלל עיסוקיי כמזכירה בסוגיות מקומיות בוועדות – לא פוליטיות. אך חשוב שיודגש כי גם אמנון שפירא חצה מאוד את הקווים האדומים בהתבטאויותיו שמקומן לא יכירן בעם ישראל".

אבשלום דולב, טירת צבי, גם הוא בין הסבורים שאל לו לקיבוץ הדתי כתנועה לקבל הכרעות פוליטיות: "התנועה שלנו נוסדה למען רעיון חברתי ולא פוליטי.
זוהי יצירה שיתופית שחייבת להתנהל בקונצנזוס סביר, ויש להימנע מלעסוק בסוגיות שמאיימות על השותפות בינינו – כדין כל שותפים שבעולם".
אבשלום חושב שלא היה מקבל על עצמו את התפקיד שקיבל יונתן כי יש בו ערעור של רמת השותפות התנועתית, ועם זאת, הוא מתנגד בתוקף לביטויים החריפים של חבר קבוצתו אמנון שפירא שאין יודעים להיכן הם מוליכים...

בסקר קצר זה שאינו אמור להיות מדעי, ניכר שהכותרת של שלג לפיה החברים מאסו בישיבה על הגדר ודורשים להביע עמדה תנועתית פוליטית ברורה, אינה אלא של מעטים שבמעטים במחנה שלמרות הליכתו ימינה הוא מבקש לשמור על שלמות ביתו.

בארות יצחק

חסר רכיב