תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

סע וטייל

12/07/2004
עמודים תמוז תשס"ד (684) 10
סע וטייל בעקבות היובל
75 שנה לקיבוץ הדתי

טיול החודש - אל ערש ההתיישבות שלנו, אל עמק בית שאן
כזכור, הכול התחיל ברודגס. והנה, 7 שנים אחרי עלייתם, מרגישים החברים שמישהו במוסדות לא מספר להם את האמת ובעוד קבוצות צעירות זוכות להתיישבות, התור מדלג עליהם שוב ושוב.

"בית יהודה": "גמרנו אומר ליצור עובדה ולעלות על אדמת בית שאן, כדי שנהיה קרובים לאדמה שתירכש עבורנו. מצאנו יהודי אחד, קסטנר שמו, שהיה לו שטח אדמה בקרבת בית שאן העיר, שהסכים שאנו נעבד את אדמתו באופן זמני". באביב תרצ"ו (36') מתנחלים 12 חברים מרודגס בבניין ערבי, מכשירים אותו למגורים ואפילו נותנים לו שם, "בית יהודה", ע"ש אבי בעל הקרקע. חיים שטורמן מבטיח נשק בתנאי שיקבלו מהמוסדות אישור שהם יישוב. ואז, "...ביום א' (19.4) בשעה 6, ברגע שרצינו לשבת לאכול ארוחת ערב, הופיע השומר היהודי של רוקח והודיע לנו שעלינו לעזוב תיכף ומיד את המקום, מפני המהומות שהיו ביפו (פרוץ מאורעות תרצ"ו). השארנו את כל החפצים בבית, סגרנו את הדלתות ומיהרנו לבית אלפא".
עוברת שנה ורבע עד להזדמנות הבאה.

טירת צבי: קיץ תרצ"ז, ימי "חומה ומגדל": "...אנו רוצים רק לציין שגם בתקופה הרת פעולות כשנה האחרונה לא היה מפעל שידמה לעלייתנו זו. אין אף נקודה מהנקודות החדשות שתהיה כל כך מרוחקת ומנותקת מהיישוב היהודי כמונו אנו. לכולן יש קשר עם היישוב, מי על ידי רכבת (העמק), מי על ידי כביש ... תל עמל נמצאת 3 ק"מ מבית אלפא, השדה (שדה נחום) על ידי הרכבת קשורה עם כל הארץ, ...אנו רחוקים מנקודות יישוב עבריות קרוב לשתי עשרות ק"מ, בלי תחבורה מתאימה, ובחורף בלי תחבורה לגמרי. הנוף של הסביבה זרוע אוהלי קידר חשכים ועד כמה שהעין מגיעה לא נראה שום יישוב יהודי".
"מיום העלייה התחילו לבקר אותנו שייח'ים ומכובדים של שבטי הסביבה. סידרנו סוכה מחוץ לחומה לקבל את פניהם מתוך כבוד וכיבוד... בייחוד עשתה עליהם רושם טוב מה שאנחנו זהירים במצוות ועי"ז נינצל אולי בעזה"ש מכמה פגיעות שלא ניצלו הנקודות האחרות".
באו גם אורחים מכל שדרות הציבור והממשל. אבל, "יש לציין בצער שחסרו אנשי המזרחי, הרבנות וכו', שכנראה טרדות מרובות מנעו מהם את ההשתתפות, אבל בטוחים אנו שליבם ונפשם היו עמנו ..."

צריך לחשוב על העתיד – גוש התיישבותי: מועצת "החבר" דנה ביישום רעיון הגוש: "... על ידי גוש משלנו נוכל ליצור ולפתח בתוכנו את הכוחות היישוביים המשקיים והאדמיניסטרטיביים אשר טמונים וגלומים בתוכנו, ושאינם באים לגילוי ופעולה, משום שאין לנו שדה פעולה בשבילם, ואמרנו גם שלא נמלא את תפקידנו, תפקיד בוני הארץ ומיישביה, אם לא נפתח את הכוחות האלה ... רצינו להגיע לוועד גוש שידאג לענייני הגוש שלנו מן המסד עד הטפחות. נדגים בכך לבנינו ולשכנינו את חלקנו ואת יכולתנו בבניין מלא של ארצנו ולא נהיה סמוכים לשולחנם של אחרים בכל דבר קטן וגדול..."
שדה אליהו: באביב תרצ"ט (39') מתגשם רעיון הגוש, עם התיישבות שדה אליהו: "...ביום שישי הודיע הקצין הבריטי לסרג'נט הגפירים ממעוז חיים על כוונתו לבקר ביישובים החדשים בדרום העמק. "קבוצת אריה" עלתה זה עתה על אדמת ערידא ללא אישור ממשלתי, ונחשבה כ"סניף" של טירת צבי. הסמל היהודי מיהר למעוז כדי לאותת את ההודעה לטירת צבי, אך למרות כל ניסיונותיו לא קיבל תגובה. עם שחר יום השבת התייצב במשטרת בית שאן כדי להילוות אל הקצין, אך הלה חשש מפני המוקשים ושלח את היהודי לפניו... החברים בערידא החביאו את הנשק מתחת מזרון, עליו שכבה חברה שראשה חבוש, והביקור עבר בשלום. ביציאה, פגשו נוטר שענה, כפי שתודרך, שהוא שייך לטירת צבי. הבריטי פקד עליו להצטרף לנסיעה אך הלה השיב שאינו נוסע בשבת ויגיע מיד ברגל. בבואם לטירת צבי מצאו שער נעול ושומר המסרב להכניס את הרכב. נכנסו ברגל ומצאו את חדר הנוטרים נעול והסרג'נט המקומי בבית הכנסת, וכשהתייצב, נמצא שאינו מגולח וגם נעליו לא צוחצחו. מה לעשות, שבת... לשאלת הסמל כיצד לא קלטו את הודעתו המוקדמת השיבו "קלטנו, אך לא חשבנו שצריך לחלל שבת כדי להשיב..." מסתבר שהמתיישבים הדתיים קשים לעיכול גם לשלטונות ואפילו לשכנים היהודים.
עין הנצי"ב: חלף עשור מימי "בית יהודה" ועד להשלמת הגוש. 10 שנים של מאבק רצוף על מקומנו בעמק. "לפני תשע שנים עלתה טירת צבי, בימי מאורעות הדמים. לפני שבע שנים עלתה שדה אליהו, בימי הספר הלבן. היום עלתה 'קבוצת אמונים' (עין הנצי"ב) בימי הצהרת בווין".
"בני עליית הנוער הדתי מגרמניה, לפני תשע שנים ראו את פסיעותיהם הראשונות במשעולי רודגס ובשדות הפלחה של שדה יעקב. משגמרו את ההכשרה, נענו לשליחות חלוצית ביישוב. הלכו לכיבוש העבודה העברית בכרמי השומרון, סללו כבישים בעמק זבולון. אחר כך ישבו שבע שנים בצריפי מחנה העבודה שבין חולות נחלת יהודה... בפרוס העלייה על הקרקע הוכיחה הקבוצה את בגרותה, נשכחו הוויכוחים שהסעירו פעם בדיונים לקראת ההתיישבות, אם לצאת כגוף שלישי לבית שאן או לא. הטענה של קנאי היצירה הכיבושית שהדבר יגרע ממפעלה החלוצי של הקבוצה, הצריכה להיות כובשת לראשונה ולא משלימה..."
תש"ח - מלחמת העצמאות פינתה את העמק מתושביו הערבים, ואז...
שלוחות: "בראש התור להתיישבות עמדנו, שלוחות ורשפים. התחיל הוויכוח, הקיבוץ הדתי דרש את אשרפיה, 5000 דונם. השומר הצעיר דרש אשרפיה, 5000 דונם. וכשרשפים ראו שהם לא יקבלו, אז הם אמרו: 'יחלוקו'. המוסדות אמרו: 'אם לא יחלקו – אז שלוחות', ואתה יודע, בזמנים ההם ההשפעה של המזרחי, הפועל המזרחי ובכלל הדתיים בממסד הזה, זה היה לא מי יודע מה, אבל כנראה שזה היה עסק יותר מדי בולט... ואז 'יחלוקו'. לקחו את ה-5000 דונם האלה ואמרו: '2200 לזה, 2200 לזה, 300 למסילות ו-300 לעין הנצי"ב, בגלל שזה אדמות טובות ולהם יש אדמות מחורבנות, אז צריך לתת גם להם משהו'. ואז נוצר הדבר היפה הזה, שהוא ייחודי ביישוב, ששני הקיבוצים, דתי והשומר הצעיר מצאו שפה משותפת ומטעמי חיסכון החליטו להקים מחנה אחד ... יחד עשו מים, שמירה, ביטחון, גדר, ובתוך המחנה התחלקו: 'אנחנו בצד זה, אתם בצד זה'. והיה העניין של המקלחת. היה מפורסם שהם הרי התקלחו יחד, בנים ובנות, מקלחת אי אפשר היה לעשות ביחד, אז הקימו שתיים מפח".
מעלה גלבוע: במלאות לגוש 30 שנה, "התאחזו" חברי בני-עקיבא במעלה הגלבוע. מפקדי ההיאחזות, כמה מפתיע - חורין, שמיר, הדר, נויבאור, כולם בנים למייסדי הטירה ושדה אליהו.
נחום ברוכי, בארות יצחק
חסר רכיב