תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

היום שאחרי

12/07/2004
עמודים תמוז תשס"ד (684) 10
היום שאחרי - שמעון הראל

בקיץ תשל"ב 1972, נצמדתי יחד עם חבריי לכיתה, לסולמות העץ באולם הספורט בבית הספר המשותף בשדה אליהו. חייכנו כולנו חיוך נערי אחרון למצלמה ונשבענו שלכאן, לבית הספר, לעולם לא נחזור...
עברו שנים... חזרתי לבית הספר כהורה לילדים שהחלו ללמוד בו, וקצת אחר כך, כמורה ומחנך.
היום בשנת היובל לבית הספר, אני בא אליו יום-יום כבוגר, כהורה וכמורה-מחנך. כך גם באתי אליו לכנס היובל שהתקיים באסרו-חג שבועות.

כבוגר בית הספר אני נושא עמי זיכרונות מעורבים. מצד אחד, זכינו ללמוד בבית ספר שנמצא (גם היום) בחצר הבית שלנו, באווירה משפחתית וביתית. גדלנו ובגרנו ללא דאגה מיוחדת וגם ללא מוטיבציה לימודית גדולה.
היחס שלנו למורים ולמחנכים שלנו, בזיכרונותיי שלי, היה שונה מהיום. התקשורת בינם לבינינו הייתה פעמים רבות לא קלה, בהתחשב בעובדה שכמו הורינו, הם באו מ"שם", ממציאות שונה ומתרבות שונה, ופער הדורות, נדמה לי, היה גדול. במבט לאחור, אחרי שנים, ההסתכלות שלי כמובן מורכבת יותר. למדתי להעריך את השכלתם הרחבה, את חלקם שהיו "אנשי אשכולות" של ממש. למדתי להעריך את עצם נכונותם לעזוב את ענפי השדה או המטבח אל בית הספר ולשמש בו כמורים. לרובם לא הייתה, כידוע, הכשרה מתאימה להוראה. למדתי להעריך את הצניעות שלהם ותמיד אזכור את מה שהיה כתוב על גבי תעודות הציונים שלנו (את מה שהיה כתוב בתוכן אני פחות רוצה לזכור...): "בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך" (משלי ג, 6). הפסוק הזה מלמד יותר מכל על החינוך שהיה אצלנו – חינוך לחיי תורה ועבודה, חינוך ללכת בדרך הישר בכל אורחות חיינו, על פי התורה.

ילדיי כבר זכו ללכת לבית ספר מקצוען יותר, שמערכותיו מאוישות בידי אנשי צוות בעלי השכלה והכשרה מתאימה. בית ספר עתיר משאבים, בית ספר שמספר תלמידיו גדול ובכל שכבה 4 כיתות מקבילות.
חזרתי גם אני לבית הספר. חזרתי ללמד ולחנך בתיכון ומצאתי אותו דומה מאוד אך גם שונה ממה שזכרתי מהימים שבהם הייתי תלמיד בו.
דומה מאוד - בהיותו חממה טובה ונעימה המבטיחה לכל תלמידיו לסיים בו את לימודיהם. דומה מאוד ב"תרבות הדשא" של תלמידיו שלא תמיד רואים בלימודים עניין שחשוב להשקיע בו, כי עדיין רובם במסגרת חיים קיבוצית ש"תסדר" להם את העניינים בעתיד, ואת תעודת הבגרות כבר ישלימו איכשהו...
ושונה מאוד – מבחינת היקף הפעילות של בית הספר. שונה מאוד מבחינת המאמצים שהוא עושה לטובת התלמידים שהם לקויי למידה. שונה מאוד מבחינת המאמצים שהוא עושה לשיפור החינוך הדתי. בית ספר עתיר מגמות עם אפשרויות לימוד רבות לתלמידיו. בית ספר שבו דלתם ולבם של המורים-המחנכים, פתוחים להם בכל מקום וזמן והתקשורת ביניהם טובה ונעימה. בית ספר שתלמידיו אוהבים לבוא אליו והמורים שבו שמחים בעבודתם. בית ספר שבוגריו גאים בו ואנחנו מתגאים בהם. בית ספר שבכל מקום אליו אנו הולכים עם תלמידינו, אנחנו זוכים לשמוע מילות התפעלות ומחמאות שנותנות לנו סיפוק רב.

זהו "בית הספר המשותף" שלי בעבר, זהו "בית ספר שק"ד" שלי היום, בהווה. זהו בית ספר שק"ד אליו באתי באסרו-חג שבועות לחגיגות היובל שלו, כדי להתרפק על זיכרונות יפים, כדי לפגוש חברים לספסל הלימודים, כדי לפגוש מורים ותלמידים.
ובעיקר באתי להרגיש גאווה, שמחה ותקווה, לעוד שנים רבות של עשייה חינוכית מבורכת.

שמעון הראל, טירת צבי
מחנך כיתה
חסר רכיב