תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

זכרונות מורה ותיקה

31/05/2004
עמודים סיון תשס"ד (683) 9
זיכרונות של מורה ותיקה

"סיפורי זהב"
לקט מפי רות דרור (פריאר), חברת קיבוץ שדה אליהו
המורה הראשונה בבית הספר בשדה אליהו
ואיש הצוות הבית ספרי "מאז ועד היום"
היום - ספרנית בספריית בית הספר

"בספטמבר 1947 – אלול תש"ז, נפתח בית הספר בשדה אליהו עבור 4 הבנים הבכורים של קבוצת שדה אליהו. סיימתי סמינר למורות 'מזרחי' בירושלים והייתי היחידה שהייתה לה הכשרה מקצועית בהוראה. לימדתי אותם בחדר סוכנות 4X3 מ' והייתי כמובן, אחראית לטיפול בילדים גם לפני וגם אחרי שעות ההוראה.
בתש"ט, 1948, הצטרף מחזור שני משדה אליהו ובו 9 בנים ובנות וכן שותפים ראשונים – 4 הבנים הבכורים של עין הנצי"ב. עברנו לחדר גדול יותר בו לימדתי - בו זמנית – שתי רמות בכיתה ב' ו-13 ילדים משדה אליהו ועין הנצי"ב בכיתה א'. חדר הכיתה היה חלק מן 'הטיפול', ומובן שהייתי נוכחת עם המטפלת בשעת הארוחות, במקלחות, ונוצרו בינינו יחסי קרבה הדוקים במיוחד.
גם בתש"ט-1949, לימדתי את שתי הרמות – כיתות ב' וג' - באותם תנאים. הייתי מורה צעירה, ללא ניסיון קודם, ובשנים ראשונות אלה נעזרתי מאוד בוועדת החינוך המקומית (אהרן נחלון ז"ל).
לקראת שנת הלימודים תשי"ב, 1951, חלה תפנית משמעותית במערכת החינוך הקטנה שלנו כששלמה גולדשמידט, מורה ותיק מירושלים, הצטרף אלינו ויצק דפוסים של בית הספר לעתיד. בית הספר היה קטן ואינטימי והרגשת השיתוף בין הגורמים – מורים, הורים, ועדת חינוך, מטפלות – היה מלא! האווירה הייתה חיובית מאוד והקשר עם הילדים היה הרבה מעבר לשעות ההוראה.
בתשי"ד, 1953, הצטרפה גם טירת צבי לבית הספר הקיים של שדה אליהו ועין הנצי"ב, ומנקודה זו נספרות 50 שנות היובל".

הוויכוח על מיקומו של בית הספר - בשדה אליהו או בטירת צבי?
"בשדה אליהו היה קיים כבר בית ספר משותף לשני קיבוצים וטבעי שהגורם השלישי יצטרף אליו. גם מיקומה הגאוגרפי המרכזי של שדה אליהו, בין עין הנצי"ב בצפון לטירת צבי בדרום – מרחק שווה משתיהן – עובדה שהקלה על התחבורה וזמן הנסיעה השווה משני הקצוות.
לשדה אליהו היה יתרון ביטחוני על טירת צבי, שהייתה קרובה יותר לירדן בצד מזרח ולגבול 'הקו הירוק' מצד דרום, כשזיכרון ההתקפה של 1948 על טירת צבי היה עדיין טרי באותם ימים.
טירת צבי טענה שהיא הקבוצה הוותיקה בגוש ולא רצתה לוותר על הקמת בית הספר בביתה היא.
ההכרעה – בית הספר המשותף קם בשדה אליהו".

על הפנימייה
"רעיון הפנימייה בבית הספר מעולם לא נדון בשדה אליהו, בוודאי לא בקבוצה שהחליטה על הלנה משפחתית בטרם היוולד הבן הבכור. יצירת גוש משקים דתיים היה בסיס מצוין לבית ספר משותף – המאפשר לילדים להגיע אליו וממנו תוך 5 דקות. והיות וב'תורה ועבודה' אנו עוסקים – לתת את שעות העבודה במשקו הוא. הכוונה מאז ומתמיד הייתה לשתף את ההורים בחינוך ולא ליטול מהם את תפקיד ההורות או לשחרר אותם מכך, וכן לחזק את הקשר בין הילד למשקו.
כאשר הצטרפו ילדי לביא לתיכון, חולקו מחזורי הילדים לסירוגין – שנה לטירת צבי ושנה לעין הנצי"ב. בשדה אליהו לא התאפשר סידור מעין זה בגלל היעדר לינה משותפת. זכור לי עד כמה קשה היה לחברי לביא לוותר על נוכחות ילדיהם במשק למשך השבוע. סידור הלינה הופסק בשנת תשמ"ב, ומאז נוסעים ילדי לביא לבית הספר, יום יום, הלוך וחזור".

שיטת הפרויקטים
"בשנים הראשונות סיירנו בבתי הספר הקטנים בסביבה והרחקנו עד עין חרוד ודגניה. השיטה מאוד קסמה, אך מלכתחילה ידענו שבית הספר שלנו יהיה שונה מבתי הספר הקיבוציים בגלל התכנים הדתיים וחומר הלימודים הרחב הרבה יותר, שידרוש עבודה רצינית והספק מעבר לנדרש אצלם. היה ברור לנו שאת השיטה לא ניתן לאמץ אלא לכל היותר לדלות ממנה רעיונות.
לא זכורים לי תרעומת או ויכוחים אידאולוגיים בנדון. היינו תמימי דעים שיש לבנות מערכת שיעורים, לוח זמנים, משמעת והתייחסות רציניים יותר ממה שנהוג בבתי הספר הקיבוציים".
חסר רכיב