תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

ילדי קב' לביא

31/05/2004
עמודים סיון תשס"ד (683) 9
ילדי קב' לביא בביה,ס שק"ד
סיפורי זהב
"לילה ראשון בלי אמא"
שיר ערש
לילדי לביא
מתוך כתבה של הילה שמרון

כשלומדים רחוק מאבא ואמא, וגם נשארים לישון אצל "הורים" אחרים עם "אחים" אחרים – זה כבר סיפור אחר. זה סיפורם של ילדי קיבוץ לביא במשך שנים לא מעטות
עד סוף כיתה ח' למדו בבית הספר האזורי בלביא ובכיתה ט' הצטרפו לתיכון שדה אליהו
הם גרו רחוק מהעמק, לפחות במושגים של אז, ואולי גם סיבות אידאולוגיות, הכתיבו מציאות שילדי לביא נשארו כל השבוע בעמק והיו ילדי חוץ. הם אומצו לימות החול אצל משפחות בקיבוצי העמק, ישנו בבתי ילדים, ולשבתות חזרו הביתה - ללביא
לא היה להם קל

שלוש בנות קיבוץ לביא, היום חברות ובעצמן אמהות לילדים, מעלות זיכרונות

שושי רוזנבלט (הייתה בשלוחות): "יצאנו כל מוצאי שבת במשאית והיה קר מאוד. זו הייתה נסיעת 'סיוט' ולפעמים בימי שישי היינו צריכים לחזור באוטובוס של 'אגד', לבושות חצאית. זו לא הייתה חוויה כל כך מהנה לעלות לאוטובוס עם חצאיות".
עדינה פינק ורחלי שירן (היו בטירת צבי): "אנחנו נסענו ביום ראשון, ב-5:30, גם כן במשאית שהקירות שלה היו ברזנט. היה קר מאוד וחוץ מזה הגענו מסריחים מהעשן של המשאית. כאשר החזירו אותנו בצהריים של יום שישי – אבוש (לוין) היה אומר לנהג 'תעשה ילדים בצהריים' – כלומר, תיקח את הילדים בצהריים...
ישנו בבית הילדים, לא עם ילדי הקיבוץ. החום בעמק היה לפעמים כל כך מעיק שישנו בחוץ עם כילה. כל בוקר ב-5:30 העירו אותנו לתפילה ולארוחת בוקר.
בעצם, היו לנו חובות כמו לבני משק – עבדנו בקיבוץ וזה היה קשה כי התביישנו במקום שהוא לא הבית שלנו. עבדנו במסיק זיתים, בקטיף רימונים, בבתי הילדים, ולפעמים היינו צריכים להגיש ב'תור ערב', וזו כבר הייתה ממש 'פדיחה'.
כל ילד היה מאומץ אצל משפחה. לחלק מהמשפחות היו ילדים בגילנו, וזה עזר. לשלושתינו היה קשר נהדר עם המשפחות המאמצות שלנו והוא נשמר עד היום".

כיצד התייחסו אליכם בני המשק?
עדינה: "בגלל שהכיתה מטירת צבי הייתה גדולה ודומיננטית, ההצטרפות שלנו אליהם חיזקה את המעמד שלנו בכיתה בשדה אליהו. היה לנו קשר טוב אתם וזה עזר".
שושי: "אנחנו הכרנו את ילדי שלוחות כי היינו יוצאים אתם לקייטנות 'לביא-שלוחות' כשהיינו ילדים, ולכן היה לנו קל יותר להיקלט. חוץ מזה הייתה לנו אם בית נהדרת – אסתר דה-לוי, שטיפלה בנו במסירות".

חוויות מהשהות בעמק?
עדינה: "במלחמת ששת הימים היינו בהתקפה על טירת צבי וישנו במקלטים. אני לא רציתי לחזור ללביא כי לא היו שם מקלטים מסודרים כמו בטירת צבי.
חוויה נוספת – אחותי, אסנת, נולדה, עוד לא היו טלפונים ורק בבית הספר ניגש אליי המורה והודיע לי שאמא שלי ילדה".

מה זכור לכם כקושי בתקופה זו?
שושי: "לעבור לתיכון ולצאת מהבית היה קשה והנסיעה במשאית הייתה סיוט".
עדינה: "היינו קטנים מדיי לעזוב את הבית, בעיקר משום שלא היה קשר עם הבית במשך כל השבוע. אבל חוץ מזה הייתה זו חוויה – להיות בחברה גדולה ולהכיר קיבוץ אחר".
רחלי: "הנסיעה הייתה סיוט וגם לעזוב את הבית, אך זו הייתה בהחלט חוויה".

האם הייתן שולחות את הילדים שלכן לאותה מסגרת היום?
עדינה: "לא הייתי שולחת בכיתה ט' או י'. בי"א וי"ב זה כבר משהו אחר, אך הייתי מעדיפה שלא".
שושי: "הייתי מעדיפה שלא".

-------------------------------------------------------
מתוך עלון קיבוץ לביא, שבט תשס"ד.
חסר רכיב