תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

לזכרם

13/04/2004
לזכרם - אדר תשס"ד (681) 6
אהרון נפתלי רייפן ז"ל
נולד: ט' באייר תרפ"א 17.5.1921
נפטר: כ"ב בשבט תשס"ד 14.2.2004
עין הנצי"ב
אהרון אוהב שלום ורודף שלום. שואף להגינות ליושר ויחד עם זאת נעים הליכות. הוא תמיד הזכיר לי את המשנה בפרקי אבות: רבן שמעון בן גמליאל אומר על שלושה דברים העולם עומד, על הדין ועל האמת ועל השלום.
שנאמר (זכריה ח') אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם.
הבעיה היא שאם ימוצה הדין עד תומו לטובת האחד, סביר שלא יהיה שלום, כי בעל הדין השני לא ישקוט. ואם תנסה לעשות פשרה, היכן האמת? אהרון ניסה בכל מאודו להיות הוגן וישר מבלי לפגוע באיש.
ואין זה כל כך פשוט. במיוחד כאשר אתה בעל תפקיד ועוסק בצרכי ציבור באמונה.
נדמה לי שלא היה תפקיד ציבורי מרכזי בקיבוץ שאהרון לא מילא. מתפקיד "המוכתר" בימי הקיבוץ הראשונים, ועד סידור שולחנות בליל הסדר האחרון שהיה בחדר האוכל. כאשר בינתיים היה מספר פעמים מרכז משק.
אהרון נשלח על ידי מזכירות הקיבוץ הדתי לבני דרום, כדי לעזור להם להתמודד עם בעיות קיבוציות. הוא לקח אתו את כל המשפחה ושנה שלמה שהו שם. יותר מאוחר נשלח גם למעלה גלבוע.
כאשר הוחלט לחפור בריכות חדשות בדרום, הוא התבקש להיות אחראי על הפרויקט הגדול ולאחר מכן היה למרכז המדגה.
זכורה לנו פעילותו רבת השנים כסגן יו"ר המועצה האזורית, אחראי על קרקע ומים. לאחר שסיים תפקיד בכיר שכזה חזר לעבוד בלול, ומשם לעוף-טוב כאיש הקשר בין הלולנים באזור ובין המשחטה. הוא זכה לשבחים רבים על הארגון המופתי.
גם בימים שלא נשא בעול, התעניין מאוד בכל דבר. קטן וגדול היו שווים בעיניו. על כגון דא נאמר "מעורב בדעות עם הבריות". מעורבות רגשית בכל מה שקורה בקיבוץ הנובעת מהזדהות עמוקה עם המקום ועם חבריו.
אהרון היה הצעיר באחיו ולכן נשאר לעזור להורים שגורשו לפולין, אבל הספיק עוד לעזוב את אירופה לפני פרוץ המלחמה. קשריו עם האחים היו הדוקים ביותר. הוא דאג לכינוסים משפחתיים ושמר על קשר הדוק גם עם האחיינים. ואין צריך לומר כמה אהב את כל נכדיו והיה גאה מאוד בכל הישגיהם.
היכרותי עם משפחת רייפן רבת שנים. בתחילת דרכי כמורה בבית הספר בשדה אליהו, הייתי מחנך של שולה ז"ל. כבר אז למדתי עד כמה גדולה רגישותו של אהרון ליחסים המורכבים בין בני אדם.
פטירתה של שולה הפגישה אותנו מחדש לאחר שנים רבות, בהוצאת ספר הסליחות לעילוי נשמתה. העיסוק המשותף שוב קירב אותנו מאוד. היה זה רעיון של אהרון להדפיס ספר סליחות, כי הדרך בה היינו אומרים את הסליחות לא הייתה לרוחו. יותר זמן בדפדוף מהיר בין העמודים מאשר ריכוז באמירת הפיוטים. אהרון עבר בין בתי דפוס שונים, עד שהגיע אל שמעון המדפיס ומיד נוצר קליק ביניהם. החברות זו ביניהם נמשכה כל השנים. היה לו חשוב מאוד שלכל ילד יהיה ספר הסליחות והוא בעצמו רצה לתתו להם באהבה רבה.
בשנים האחרונות נגעה ללבנו הדרך המיוחדת בה סעד את זלמה. באיזו עדינות ואהבה אימץ אותה בכל הזדמנות. וכך היה לנו לדוגמה, לזוגיות מסורה, כמו שנאמר בתורה:"על כן יעזוב...ודבק באשתו והיו לבשר אחד".
גם כאשר סבל מכאבים בכתפו והתקשה לתפקד, התעקש להמשיך ולעבוד. הוא שמח על ההזדמנות להסיע את האנשים מנווה עינב, והיה מאוכזב מאוד כאשר נאלץ להפסיק לתרום אפילו את המעט לקיבוץ שלמענו הקדיש את כל חייו.
לפני כחודש עוד הספיק להתרגש עם כל המשפחה במסיבת בר המצווה של אלון, וכמה נהנה מהנכד המפליא לקרוא בתורה.
אהרון היקר, עליך נוכל לומר את המשנה:
איזהו מכובד המכבד את הבריות שנאמר (שמואל א' ב') כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו (אבות פרק ד).
נוח בשלום על משכבך. יודעים אנו שתתקבל באהבה תחת כנפי השכינה, שהרי שנינו בפרקי אבות: ר' חנינא בן דוסא אומר: כל שרוח הבריות נוחה הימנו – רוח המקום נוחה הימנו (אבות פרק ג).

עוזי פז
__________________________________________________________________________________
דני קרמר ז"ל
נולד: י"ט בחשוון תר"פ 12.11.1919
נפטר: א' בשבט תשס"ד 24.1.2004
לביא
לא קל להיפרד מחבר ותיק כמו דני, בין השאר כי הוא היה אדם מאוד מורכב ורב-גוני, וקורות חייו – לגמרי בלתי צפויים. אני נפגשתי בדני כשעדיין הייתי ילד, למדתי להכירו כשעדיין נער הייתי, ועבדתי במחיצתו כ-4 עשורים. במשך השנים הללו למדתי ממנו המון: החל מסיפורי המיתולוגיה היוונית, דרך הדרכתו בחשיבה לוגית-הגיונית, התמודדות עם סיפורי המקרא וכמובן עניינים מקצועיים הקשורים לעבודה במטע, ואלה רק מקצת הדברים.
במשך השנים היו לנו לא מעט ויכוחים ועימותים – לפעמים קשים. דני מעולם לא היה ותרן. הכשרתו כעורך דין לימדה אותו לעמוד על דעתו ולהגן על עמדותיו בכישרון רב. לפעמים גרם לי הדבר לתסכול, בהיותי בטוח שהפעם הוא טועה, אך אין בכוחי להוכיח לו את טעותו. הייתה בו מידה של קשיחות ותובענות, קודם כול כלפי עצמו, אבל גם כלפי שותפיו. ואולם, הוויכוחים והעימותים לעולם היו ענייניים לחלוטין, ומעולם לא הייתה בהם נימה אישית שתפגע ביחסים.
שיחה אתו הייתה תמיד חוויה, בין אם המדובר בנושאים חשובים ורציניים ובין בעניינים פרוזאיים כמו ספורט. מעולם לא נתקלתי באדם שידע כמותו לספר סיפור, ולא משנה אם כבר שמעת אותו יותר מפעם. תמיד ידע לרתק את השומע ולהצחיקו בהומור המיוחד שלו. מעולם לא היה משעמם בחברתו.
היו לא מעט פרדוקסים בדרך שבה בחר לחיות. הוא חי רוב ימיו בקיבוץ מבלי שהאמין בסוציאליזם. השקפתו הכלכלית הייתה ליבראלית-קפיטליסטית, כיאה למי שגדל וצמח בארה"ב. את רוב זמנו בילה בעמל כפיים למרות נטייתו הטבעית לפעילות יותר אינטלקטואלית. הוא הקדיש המון זמן ומאמץ ללמוד תורה למרות שמעולם לא הצליח להשתלט על השפה העברית על בוריה. הוא היה עממי ומוכן לדבר עם כל אדם בגובה העיניים, אבל היה איתן בדעותיו והכיר בערך עצמו.
הוא זכה להקים משפחה בגיל מתקדם, אך לצערנו זה נקטע באופן טרגי עם מותה ללא עת של ג'ין ז"ל. כאן באה לידי ביטוי הקשיחות שבאופיו. למרות האבידה הקשה, בתוספת ההתמודדות של גידול הילדים בכוחות עצמו, הוא ידע להמשיך הלאה בדרך בלי לוותר לעצמו, לא בעבודה ולא בשום תחום אחר.
כל עוד עמדו לו כוחותיו, התמיד בכל בוקר להשכים לבית הכנסת ולרדת למטע, בדרך כלל ברגל. כאשר הפסיק לרדת, לפני כשנה וחצי, הבנו שיש לו בעיה רצינית. כצפוי, הוא התמודד עם מצבו באומץ ובעקשנות שאפיינו אותו, אבל מסתבר שכולנו בני חלוף, והנה הגיע היום שבו השיב את נשמתו לבוראו בשבת קודש פרשת וארא, ראש חודש שבט, שהוא ראש השנה לאילנות על פי בית שמאי.
לא בכל יום זוכה עם ישראל במליץ יושר בוגר בית ספר למשפטים בהרווארד, שייצגו בפני בית דין של מעלה.
יהי זכרו ברוך!

משה מעגן
__________________________________________________________________________________
רגינה (רבקה) רבהון (לבית פריי) ז"ל
נולדה: כ"ו בטבת תרפ"ד 3.1.1924
נפטרה: כ"ב בשבט תשס"ד 14.2.2004
לביא
אמא יקרה שלנו, אנחנו נפרדים ממך לאחר ארבע שנות התמודדות עם המחלה. התמסרת למלחמה במחלה באותה עקשנות נמרצת שאפיינה את מאבקייך לקידום יעדים שהצבת לעצמך כל ימי חייך. לא היה נתיב שבקצהו שביב אור של תקווה שלא נאחזת בו בנחישות ובאמונה שהוא יביא את המזור. במשמעת עצמית טוטלית שינית הרגלי חיים, הלכת בדרכים שלא היו סלולות, ולא פעם מנעת מעצמך את שהיה עבורך, לפני כן, טעם החיים.
בשנה האחרונה אזרת כוח, הסתרת את תחלואייך, פינית את הזירה המשפחתית והפנית את כל המשאבים שלך לטיפול באבא זיכרונו לברכה.
ילדות של ממש לא הייתה לך. בגיל 7 היגרת עם הורייך מפולין לאוסטריה ובמלאות לך 14 שנים נשלחת לבדך לאנגליה במפעל ההצלה – ה"קינדר טרנספורט". כל משפחתך שנותרה מאחור נספתה בשואה. בקיץ תש"ז נשאית לאבא ז"ל וחודשים מועטים לאחר מכן עליתם ארצה. עם תום מלחמת השחרור ייסדתם, עם חברי הכשרות אחרים שעלו מאנגליה, את קיבוץ לביא. עד ליומך האחרון ראית בהקמת לביא ובאחיזה במקום בתנאים הכל כך קשים של השנים הראשונות את גולת הכותרת של עשייתכם בהאי עלמא.
המערכה האחרונה של חייך, על חייך,דמתה למאבקים האידאולוגיים- פרקטיים שהיו לך כל ימייך למען הזולת וכלל ישראל. אזכיר כאן את ה"קמפיין" שניהלת, עד השבוע האחרון ממש, נגד צריכה ורכישה של תוצרת חו"ל ש"גוזלת" פרנסה מאחינו בני ישראל שבארץ.
כך גם חרדת למשאבי המדינה המתדלדלים. תמיד הטפת לחיסכון במים ושנים רבות סובבת בין הברזים, סגרת טפטופים ודאגת שיתקנו את הנזילות.
יותר מכול היית מזוהה עם הכנסת אורחים - מידה גדולה שהונחלה לך מאבות האומה. בדומה לאברהם שפרש כביכול משיג ושיח עם הקב"ה, ורץ לקראת שלושה עוברי דרך לא צפויים, כך את התפנית מכל דבר כדי לקבל בחום ובלבביות כל מי שכף רגלו דרכה על מפתן ביתכם.
אתמול, כאשר כבר לא היית עמנו, קראנו בפרשת השבוע על אודות יתרו שבא לבקר את משה וכך נאמר שם, "ויבוא אהרון וכל זקני ישראל לאכל לחם עם חותן משה לפני האלוקים". רש"י שואל, "ומשה היכן הלך? והלוא הוא שיצא לקראתו (לקראת יתרו) וגרם לו את כל הכבוד", ומשיב, "אלא שהיה עומד ומשמש לפניהם".
לא זכינו כמעט לשבת יחד אתך בניחותא בביתכם. רוב הזמן שהית מאחורי הקלעים בהכנת התקרובת העשירה ובהגשה אישית מיוחדת לכל אורח. ועם כל זאת, היית לנו אמא חכמה אוהבת ודואגת שרואה ומכינה, תמיד מראש, את צורכנו בחומר וברוח. עם השנים זכו ילדינו, הנכדים שלכם, ולאחרונה גם הנינים, למסירות האמהית שלך שאין לה קץ.
ניסיון החיים של ימי נעורייך הביא לך את תובנה שאין לסמוך יותר מדיי על הגויים, לא על שכנינו העוינים כמו-גם לא על ידידינו שמעבר לים. מאז ההסכם הראשון עם מצרים קיננה בך חרדה גדולה מפוגרומים במתיישבים ביש"ע או מפינויים. חששת גם כל העת לגורלה של המדינה כתוצאה מלחץ בינלאומי שלא נוכל לעמוד בו. בתקופה קשה והרת גורל זו אנחנו תולים בך עיניים ומבקשים שתמשיכי במקום שבו את נמצאת להשתדל לקיומם ולשגשוגם של כל בני עמנו בכל מקומות מושבותיהם.
תהא נשמתך צרורה בצרור החיים.

הבן, צבי רבהון
חסר רכיב