תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

שורשים בעקבות עמודים

08/05/2011
http://www.kdati.org.il/info/amudim/amudim.jpg
עמודים אדר תשע"א (747) 4
שורשים בעקבות 'עמודים'
דוד וגשל ברצוני לשתף אתכם בחוויה מרגשת אותה חווינו בעקבות הראיון עם אדית צונץ, שפורסם ב'עמודים' האחרון. בעודי קורא את הכתבה, שמתי לב כי תיאורה של אדית את מקום הולדתה מזכיר את העיר בה גדלה אמי ואליה הגיע אבי – שבא לשמש שם כמורה, ובה הכיר את אמא. התלבטתי בכך, שכן חל שיבוש בשם העיר ('בוייטם' במקום 'בויטן'), אולם בהמשך הכתבה מספרת אדית על חברתה ועל משפחתה מחיפה, אצלם התארחה ללילה. על סמך הפרטים, חשבתי לעצמי כי זו צריכה להיות משפחתו של אחיה של אמי, אשתו ובנם הקטן (בן-דודי). כמה ימים לאחר הופעת הגליון התקשרתי לאדית ולאחר שהצגתי את עצמי, שאלתי אותה אם הכירה את אמי ארנה (אסתר) קופלוביץ. "בוודאי", השיבה לי. "ואת אבא מרקס (מרדכי) וגשל הכרת?", שאלתי, והיא ענתה: "כן, הוא היה מורה שלי". בהמשך השיחה, אישרה אדית שהמשפחה שאירחה אותה בחיפה היא אכן משפחתו של דודי; היא אף זכרה את שמותיהם, כולל שמו של הילד בן השלוש. החמאתי לה על הזיכרון המופלא שלה, ואז היא אמרה לי: "יש לי עוד הפתעות בשבילך...". קבענו להפגש ביום חמישי של אותו שבוע. ואכן, באותו יום ה' הגענו צילה (אשתי) ואני לביתה של אדית שבשדה אליהו. פגשנו אשה מרשימה, צלולה, מתפקדת וזוכרת, וכל זה בגיל 91. אדית סיפרה לנו על ההורים דברים שלא היו ידועים לנו, כי הם פשוט לא סיפרו ולא כלום. אבא כאמור, לימד בבויטן ואדית למדה אצלו. אבא ניסה להכניס שיטות מודרניות לבית הספר, אך לא הצליח להתגבר על השמרנות המקומית. מעניין, שכבר אז הוא נתקל באלימות של תלמידים... בתקופה בה שהה אבא בברסלאו (וורוצלב של ימינו) הוא נהג לנסוע לבקר את אמא בימי שישי וחזר במוצאי שבת רכוב על אופניו, מרחק של למעלה ממאה ק"מ (נראה שהקשר המשפחתי-שורשי לאופניים החל כבר אז...). אמי, יחד עם חברים נוספים - שורש גולינסקי ואחותו רות, ארגנו את הנוער היהודי בעיר לתנועה בשם 'ישורון'. לימים עלו ארצה והתגוררו בירושלים. שורש לימד בבית הספר 'מעלה' ואף לימד אותי לבר-המצווה שלי. כמו כן התארגנו החברים לתנועה בדומה ל'וונדר פוגל' הגרמנית. ביניהם היו האחים גוטמן (ברטוב) מיבנה. הרב קלר, רבה של בויטן, עלה ארצה בשנות השלושים, ושימש כרבה של נהריה שנים רבות. בשעתיים בהן ישבנו אשתי ואני אצל אדית, לא היה רגע דל. הצטערנו על כי לא הכרנוה קודם נסיעתנו לבויטן לפני 14 שנים, עת יצאנו לטיול שורשים. אנו מודים לה על הפגישה המרגשת ומאחלים לה כל טוב.
חסר רכיב