תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

המוזיאון שצמח מבטן האדמה

07/05/2011
http://www.kdati.org.il/info/amudim/amudim.jpg
עמודים אדר תשע"א (747) 4
המוזיאון שצמח מבטן האדמה
מה קורה כשחיידק נוסטלגי וחבר קיבוץ נפגשים ראיין: שמשון גוטליב לפני כשנה נפתח בקבוצת יבנה 'מוזיאון תולדות היישוב' במשכנו החדש ב'בית האדום', לאחר שבמשך שנים רבות שכן בבטן האדמה, מתחת למדגרת האפרוחים. המוזיאון הינו פסיפס של רקמה אנושית השוזרת את סיפורה של קבוצת יבנה באמצעות מוצגים המהווים אבני דרך בראשית התיישבות בקיבוץ, ולצידם מוצגים אישיים שנשמרו במשך שנים רבות בבתי חברים והועברו למוזיאון. הרוח החיה מאחורי המוזיאון ו"המשוגע לדבר" הוא ישיב תדהר, נכדם של יששכר וטרודה כוכבא שהיו ממקימי הקיבוץ, מיתד האוהל הראשון ומן התלם הראשון באדמה. מספר ישיב: "לפני כ-15 שנה פנתה אלי בת דודתי וביקשה שאמצא לה אביזרי נוסטלגיה שיוכלו לשמש כתפאורה בהצגה שהיא מביימת. חיפשתי ומצאתי עבורה את שביקשה וכך נדבקתי לפתע בחיידק - חיידק איסוף אביזרי נוסטלגיה. באותו זמן שוקם ביבנה 'בית ארבע' - אחד מבתי האבן הראשונים בקיבוץ. הבית תוכנן להיות בית מורשת ובו רצו לתת ביטוי לימים הראשונים של היישוב, בין היתר באמצעות תערוכה של מוצגים משחר ההיסטוריה. 'בית ארבע' לא הפך לבית ראשונים אך אני כבר יצאתי לדרך והתחלתי לעבור בענפי המשק ולאסוף חפצים שטכנולוגיה חדישה הפכה אותם לאבן שאין לה הופכין. את כלי העבודה הישנים והמוצגים שאספתי ריכזתי בקומת המרתף במדגרה. ה"עסק" התפתח, השמועה עשתה לה כנפיים, ולאט לאט החלו החברים למסור לי מוצגים פרטיים גם מבתיהם. אנשים ומשפחותיהם שמחו למסור מוצגים לשימור במוזיאון המתפתח. בסיורי השבת החלו להגיע בני ובנות משק שעמדו נפעמים מול המוצגים וכך קיבל האוסף חשיפה נוספת. ראיתי מולי אנשים נרגשים שמתחברים לעבר, לפעמים עד דמעות. כל סיור במקום נתן לי עוד דחיפה לשלב הבא. היה ברור שהמוזיאון המחתרתי החבוי בבטן האדמה, בו היו כבר מוצגים רבים, צריך לקבל את הכרת המוסדות ולצאת ולעלות מעל פני הקרקע. לאחר זמן מה קיבלתי לידי את 'הבית האדום', שנמצא ליד הרפת. הבית הוקם בשנות החמישים ושימש כמחסן תבואות; את הצבע האדום קיבל באחד מגלגוליו, ומאז זה הצבע השולט במעטפת החיצונית שלו ומכאן שמו". מהו בשבילך המוזיאון שבשבילים יש המכנים אותו "המוזיאון של ישיב"? "יחודו של המוזיאון בכך שהוא מביא את סיפורו של המקום ואת סיפורם של החברים באמצעות המוצגים. אפשר לומר שהמוצגים "מדברים". הם מספרים סיפורים על יהדות, על ימיו הראשונים של הקיבוץ ועל תנועת הקיבוץ הדתי... משפחת יבניאלי, לדוגמא, העבירה אלי את ארגז המצעים שהובא מליטא ואותו שלח אהרון יבניאלי ז"ל במלחמת השחרור מכפר עציון הנצורה לאשתו, לאה יבניאלי, שבמסגרת פינוי הנשים והילדים מכפר עציון שהתה במנזר רטיסבון. זהו ארגז עם סיפור אישי והיסטורי. קבלנו למוזיאון מגן דוד מברזל, שריד לבית הכנסת האשכנזי באמסטרדם שנחרב במלחמת העולם השנייה והובא לארץ על ידי החבר יוחנן רון. ישנם במוזיאון פמוטים מברזל שנבנו בעבודת יד במסגריה ברודגס ומחבט זבובים ישן, רחמנא לצלן. ישנם מוצגים שגם הלב של בני המשק מחסיר פעימה כשהם מביטים בהם - השמרטף בבתי הילדים, סירי הלילה העשויים פח, מכשיר החוקן של המרפאה ובקבוקי התרופות. אני מקווה ומאמין שהמוזיאון ישתלב באתרי המורשת של הקיבוץ ויהווה חלק ממרכז המבקרים". מי ומתי באים למוזיאון? "המוזיאון פתוח בעיקר בשבתות לאחר ארוחת הבוקר. בשעה זו המקום הומה ואתה יכול לחוש בהתרגשות של אנשים שהזיכרונות מציפים אותם. גם האורחים הרבים שלא גרו כאן אבל חיו את התקופה נהנים ומתרגשים. המקום אינו גדול, אך אינו צר מלהכיל קבוצות ואנחנו פותחים את המוזיאון גם באמצע השבוע בתאום מראש". ומה הלאה? "אנחנו נמצאים כרגע בשלב של למידה ופיתוח ומקווים להגדיל את שעות הפעילות - אם כמרכז מבקרים ואם כמקום מפגש חברתי. לאחרונה הצטרפה אלי צילה אניקסטר, חברת קיבוץ ותיקה, כ'אם הבית' של המוזיאון". משפט לסיכום "המוזיאון הוא הבית הישן והטוב שאת הוותיקים לוקח אחורה על ציר הזמן ואת הצעירים מלמד 'מה היה כאן לפני שנולדתי'". קבוצת יבנה
חסר רכיב