תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

עבודת שורשים

26/01/2011
http://www.kdati.org.il/info/amudim/amudim.jpg
עמודים טבת - שבט תשע'א 746 (3)
עבודת שורשים
יוחאי בשן יש משהו מיוחד בחודש שבט שבו, כמאמר השיר, "עולה ניחוח מן הפרדסים...", אך לא בשל פריחת העצים או טעם פירותיהם העסיסיים שאין זו עדיין שעתם האביבית; נראה שהניחוח מגיח ובא דווקא ממה שקורה מתחת לפני הקרקע, בשורשים, בתוך גזע העץ וענפיו, העוברים את תהליך הגדילה מבפנים ומחכים בסבלנות לבוא זמנם, להראות כלפי חוץ את הדר הופעתם. ברוח זו בחרתי להעמיק ולהתבונן במשמעות המושג 'שורשים'; לא במובן המילולי בלבד, אלא בהבנת הקשר שבין שורשיו של אדם ל"פירותיו", בין מה שקיבל ורכש בעברו לבין מה שהוא עושה עם זה בפועל בחייו הבוגרים, בבחירת תחום העיסוק, המען, המקצוע, או מה שמכונה היום 'קריירה'. תהיתי לעצמי איך בוחרים תחום עיסוק לחיים מבלי לחשוב בכל שבוע על הסבה מקצועית חדשה כדי למצוא משמעות וסיפוק עצמי או פרנסה והון למשפחתי המתרחבת. מהון להון מצאתי את עצמי פונה לשניים מן "הגברים הצעירים" במשפחתי אשר עברו דבר או שניים בחיים ובחרו במודע או שלא במודע, כל אחד מהם, לעסוק רוב חייהם בעבודות "שורשים" - האחד בחקלאות והשני בהיסטוריה. כך יצרתי קשר עם שני סביי, ומצאתי את עצמי מתוודע לסיפורי חיים מרתקים. אינני יודע אם עקב כך ישתנה משהו בבחירת "מפעל החיים הפרטי שלי", אך ללא ספק, סיפורי חייהם תרמו לי עניין רב ואולי יתרמו אף לכם. אין לי כוונה לפרוש כאן בפניכם את אילן היוחסין שלי או להכין לבני הבכור 'עבודת שורשים' לכיתה (על אף שהוא לא היה מתנגד). מה שאביא כאן הינה תמצית הדברים ששפכו מעט אור על מה שאנוכי מחפש. סבא אשר נ"י למשפחת גור אריה, אשר חגג 88 שנים בחנוכה האחרון, נולד וגדל בווינה. כשאני שואל אותו על שורשים הוא מדבר קודם כל על שורשי העץ, אף על פי שבתקופת ילדותו לא ידע עבודת אדמה מהי. הוא זוכר לטובה בעיקר את ביקוריו בבית הכנסת הפולני בעיר ובייחוד את שירת המקהלה במקום, אשר ריתקה את אוזניו ובהמשך את קולו כאחד ממניין השרים. הדמויות המשמעותיות של שנות ילדותו היו במיוחד הוריו, אותם הוא זוכר לטובה ורואה בהם את שורשיו שהביאוהו למה שהוא לאורך שנותיו עד הלום. משפחתו עלתה ארצה ממש ברגע האחרון, סביב אירועי 'ליל הבדולח', היישר לתל אביב, שם הצטרפו לקהילת חסידי "הוסיאטין" בבית הכנסת ברחוב ביאליק. "למדתי בישיבת כפר הרא"ה אצל הרב נריה זצ"ל ונחשפתי לראשונה לעבודה החקלאית בכפר חסידים, שם יצא לי לעבוד אצל מושבניק בחקלאות.מאז התאהבתי בתחום ובמקביל גם ברעייתי לעתיד פרידל, אשר למדה באותה התקופה בכפר הנוער של כפר חסידים". אשר רצה מאוד להיות מושבניק, אך ויתר על חלומו לטובת הקיבוץ והשתלב עם רעייתו בקבוצת רודגס ולימים בקבוצת יבנה, שם הם חיים עד עצם היום. "ביבנה עבדתי בהשקיית שלחין, אך כאשר ראה מרכז המשק דאז, רודי הרץ ז"ל, את מראה גינתי המטופחת על יד הליפט שבו גרנו, הציע לי לעשות הסבה לגננות במקום הגנן המקצועי שעזב". אשר נענה בשמחה ומאז (ממש כשאמי נולדה, לפני קרוב לשישים שנה) נכנס רשמית לתפקידו החדש והשקיע את מרצו וכוחותיו בענף הגננות לאורך שנים רבות וטובות (או כפי שסבתי אומרת - "התחתן עם העצים והדשאים..."). אהבתו הייתה נתונה לפינות החמד הפזורות ברחבי הקיבוץ שהיה שותף ליצירתן, והוא התמלא גאווה בנטיעת הדקלים סביב בית הכנסת במרכז הקיבוץ, אשר נראו למרחוק והפכו להיות חלק בלתי נפרד מן הנוף הקיבוצי. לא פשוט היה לו להתרגל להתפתחות הקדמה ולעבודה בשיטות הטכנולוגיות החדשות, לכן המשיך בעקשנות ובהתמדה לטפל בצמחים בשיטות הישנות והטובות בסבלנות וברגישות אין קץ ובעיקר באהבה גדולה. כפות ידיו חיפשו תמיד את מגע האדמה ואין זה פלא שאת הדשא המשיך לשתול באופן ידני גם בשנות ה-2000 ,כשהוא ישוב כילד ברגליים פשוקות על הארץ ומזמזם לו מנגינה מתחת לשפתיו (ואני הקטון עד לכך, כששתל דשא אצלי בגינה בתקופת עבודתי כמדריך בפנימיית התיכון הקיבוצי).. כשנאלצו בקיבוץ לעקור דשא או צמחייה לטובת פיתוח ושיפוץ מבנים, התעצב סבא אל לבו והיה מצר על חוסר הרגישות ועל אובדן העמל הקשה שהשקיעו הוא ושאר חבריו לענף. מעולם לא הרגיש שחיקה או עייפות, ואם כי עבר מספר פציעות כתוצאה מתאונות עבודה בתחום נראה שיצר תקשורת מיוחדת עם עולם הצמחים והפרחים וקיבל מהם אהבה גדולה בחזרה, בדמות נוף המראה והריח שלא שווה מבחינתו לשום דבר אחר, חוץ מאשר אהבתו לעולם המוזיקה ולמשפחתו. מתרשם מעוצמת החיבור לשורשים ולאדמה, המשכתי בחקירתי ופניתי בשאלותיי אודות עבודה ושורשים לפרופסור אליעזר בשן ממשואות יצחק, אשר בשבילי הוא תמיד היה ונשאר סבא. אם כן, סבא אליעזר נולד בשנת 1925 בבודפשט וכבר בגיל עשר עלה עם משפחתו לארץ הקודש לאחר שקיבלו סרטיפיקט, בזכות דודתו, שכבר גרה אז בארץ ושכנעה את אביו שתמצא לו בארץ עבודה. "אבי עבד עם גיסו בחברה לתיווך קרקעות שנרכשו מידי הערבים והטמפלרים הגרמנים ונמכרו לעולים יהודים מגרמניה. היינו חמישה ילדים בבית וכשחברת התיווך נאלצה לפשוט את הרגל בעקבות המרד הערבי והפסקת העלייה על ידי הבריטים, מצאתי את עצמי עובד למחיית משפחתי. בגיל 11 הלכתי לעבוד בגינון ובבניין תמורת 2 לירות לשעה, שהיו שווים לערך של חצי כיכר לחם". את שורשיו זוקף הוא למשפחתו הקרובה, להוריו, לסבתו מצד אמו ולסבו ודודו מצד אביו. במעגלים הרחוקים מציין סבא את ר' עקיבא איגר ואת חתנו ר' משה (החתם) סופר, לשניהם הינו דור שישי. "הדמות שהשפיעה במיוחד על חיי היא אבא שלי, שהשאיר אצלי חותם משמעותי של אהבה וכבוד הבריות, נכונות לעזור ומאור פנים תמידי". בבית הספר למד אליעזר בין השאר ערבית, וכבר אז משך ועניין אותו נושא החברה והתרבות היהודית בעולם הערבי. במקביל, בדרכו חזרה מבית הספר הבחין באדם מבוגר בלבוש מסורתי ובעל חזות תימנית אשר עבד כרוכל בשוק ולמד בזמנו הפנוי גמרא. אליעזר פנה אליו בבקשה שילמד אותו ואת אותן 2 לירות שהרוויח בעבודתו שילם לרוכל התימני בעבור כל שיעור גמרא. אחרי שנות בניין חלוציות במשואות יצחק הישנה אשר בגוש עציון, ישיבה בשבי הירדני והתיישבות במשואות החדשה, התפנה אליעזר בגיל 35 להיכנס לעולם האקדמיה ולעסוק במה שנפשו חפצה משנות נעוריו. הוא למד בבר-אילן היסטוריה וספרות, שם התוודע למרצה בשם חיים זאב הירשברג, אשר קירב אותו לעסוק בנושא יהדות המזרח. מאז ועד היום חוקר סבא את התחום מכל רבדיו וגווניו ומוציא לאור ספרים רבים בתחום מחקר זה, הממלא כמעט את כל מרצו וחייו. "נמשכתי לתחום הזה בנפש חפצה והייתי חוזר ובוחר בו שוב ללא התלבטות. עניין אותי לעסוק בחברה ובתרבות שלא גדלתי עליה בילדותי וגיליתי בה עומק ועניין רב שתרם לי רבות בחיי. אני אוהב את מה שבחרתי לעסוק בו אך עם כל זאת, אהבתי הכנה והעמוקה נתונה לדבורה רעייתי...". מבסוט מן הרומנטיות ושאר הרוח נשארתי לי עם הסיפורים ששמעתי. נראה לי שקיבלתי את התשובה שחיפשתי לשאלת מידת הקשר בין עבודה לשורשים, ובעיקר למתח בין מידת הפתיחות והיכולת ללמוד בעולם של שינויים והתחדשות פנימית, לבין הזיקה והחיבור התמידי לשורשים מהם ינקתי ומהם קיבלתי את קומתי הראשונית. ובמילים אחרות: "שתלתם ניגונים בי אמי ואבי, ניגונים מזמורים שכוחים. גרעינים גרעינים נשאם לבבי, עתה הם עולים וצומחים...".
חסר רכיב