תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

לזכרם

05/12/2010
http://www.kdati.org.il/info/amudim/amudim.jpg
עמודים חשוון - כסלו תשע"א 745 (2)
לזכרם
נחמה פרנקל ז"ל
נחמה פרנקל נולדה : ט"ז שבט תרפ"ג (2.2.1923) נפטרה: י"ג אייר תש"ע (27.4.2010) משואות יצחק נחמה נולדה לפני פ"ז שנים בוורשה, בירת פולין. היו לה שמונה אחים ואחיות. עם אח אחד בן ארבע בזרועותיה, קפצה נחמה מהרכבת שהובילה אותה לטרבלינקה. אחיה נורה למוות מול עיניה והיא נדדה לבדה בכפרים, נתפסה שוב, גורשה ב'טרנספורט' למאידאנק ומשם לאושוויץ-בירקנאו, לברגן-בלזן ולבסוף צעדה במצעד המוות לטרזיינשטאט. הזוועות שראו עיניה ואשר היא עצמה עברה על בשרה עד לשחרורה הותירו בה, בנפשה פנימה, כתם בל-ימחק שלא דעך עם השנים ולא נתן לה מנוח. אחרי שובה לוורשה נישאה נחמה לדוד, יליד רוסיה, פליט גם הוא, ומשם עלו שניהם לארץ ישראל דרך איטליה. מיד עם הגיעם לארץ, כשכבר היו מטופלים בילדה קטנה, נלקח דוד לצבא, לחם בלטרון והיה כשנתיים במדים. נחמה נשארה לגור במעין מחסן בבני ברק, והתפרנסה בדוחק מעבודות מזדמנות. הרצון "שהילדים יקבלו חינוך כמו שצריך" הביא אותם למשואות יצחק. בשנת 76' יצאה נחמה לדיסלדורף שבגרמניה, כעדת התביעה הראשית במשפטה של בלוטיגה בריגיטה, המכונה "המפלצת ממאידאנק" – משפט אשר זכה לתהודה בינלאומית. כאן במשואות הצליחו נחמה ודוד לנהל חיי משפחה תקינים ולגדל את ארבעת ילדיהם, אך הכל התנהל בצלם של זיכרונות הזוועות והאימה מן העבר, שרדפו את נחמה עד ליומה האחרון. בשנים האחרונות שהתה בבית הסיעודי, מנותקת מזרם החיים שבסביבתה. בשירו 'בעיר ההריגה' כתב המשורר הלאומי שלנו, על "פצעים אנושיים ושחורים אשר אין להם תקנה עוד, ולא תהי להם תרופה". במותה, סוף סוף, מצאה נחמה מפלט ומקלט מגורל שהתאכזר בה, ומחיי יגון ואנחה עלי אדמות, שהיו מנת חלקה. יהי זכרה ברוך.
דניאל פולסטר ז"ל

 

דניאל פולסטר (דני) ז"ל

נולד: ט"ו באייר תשי"ט (23.5.1959)

נפטר: ז' אלול תש"ע  (16.8.2010)

שלוחות

 

פגשתי את דני לראשונה בקיץ 1976 במחנה של בני-עקיבא. כבר אז, דני - הבחור השמח עם החיוך הרחב והצחוק הגדול, ידע מה הוא רצה. דני נולד בקליבלנד, ארה"ב. אחרי שנת הכשרה בקיבוץ סעד למד מדעי מחשב בברוקלין. בשנת 1981 התגבש גרעין עלייה קיבוצי שייעודו - שלוחות. דני הצטרף ובפברואר 1983 עלה לארץ והגיע לשלוחות. למרות התואר במחשבים, דני רצה להיות קיבוצניק והתחיל את דרכו בעבודת כפיים במכון התערובת. ב-1989, כמו שאר חבריו בגרעין, הוא שאף להתגייס לצבא. למרות הפטור שקיבל התעקש לתרום והתנדב לשנה של שירות. לאחר מכן, ניצל דני את הידע במחשבים והתחיל לעבוד במפעלים האזוריים, שם נעזרו בכישרונותיו הרחבים במחשבים. דני תמיד אמר שהרגיש גאווה מיוחדת בעבודתו ב'ע"ן שאן', במחלקה לעיבוד נתונים, בה תרם לפיתוח מערכות המחשוב באזור עמק בית שאן. ב-1986 זכה דני להתחתן עם אהבת חייו - ג'ודי, וביחד נולדו להם ארבעה ילדים -שולמית, גפן, קשת ואביתר. אחד מהחברים בשלוחות, קני גולדמן, סיפר לי שלפני זמן קצר שאל את דני אם אחרי יותר מ-27 שנים בארץ ובפרט בקיבוץ, היו לו חרטות כלשהן. דני השיב, בלי רגע חשיבה, שזכה להקים משפחה לתפארת עם ילדים מופלאים - בת קצינה בצה"ל, בת שתורמת מעצמה בשירות לאומי, וכי הוא גאה בילדיו על כך שהמשיכו את המסורת של פעילות בבני-עקיבא בתרומה לעם ולקהילה. ארבעת ילדיו, שנאלצו להפרד מאביהם האהוב בגיל צעיר, הם העדות היפה ביותר לחינוך לאהבה ולרכישתם של הערכים שהיו מפעל חייו של דני. ג'ודי, שולמית, גפן, קשת ואביתר - אנחנו מחבקים אתכם. כולנו כואבים היום, דני - בפרט אנחנו, חבריך לגרעין שביחד שנשארו חבורה תומכת מתחילת הגיבוש ועד היום. משפחתך היקרה והאהובה, חברי שלוחות, ורבים מרחבי הארץ שבאו ללוות אותך בדרכך האחרונה, מזדהים עם הערכים הפשוטים האמיתיים שלעולם לא אבדו את תוקפם. יותר מכל אנחנו כאן להתחזק בזיכרונות שמציירים את התמונה היפה שלך - חבר גרעין, חבר שלוחות, חבר.

יהי זכרך ברוך.

 

 מתוך ההספד, סטיב ליס

בעז לזר ז"ל

 

 

בעז לזר ז"ל

נולד: כ"ח תשרי תרצ"ז (14.10.1936)

נפטר: י"ב חשון תשע"א (20.10.2010)

 

קיבוץ ...

 

במגילת רות מובאת ברכה מפיו של בעז, אשר ברבות הימים הפכה להיות הברכה של תנועת הנוער בני-עקיבא: "והנה-בעז בא מבית לחם ויאמר לקוצרים, ה' עמכם; ויאמרו לו, יברכך ה'". בעז ובני-עקיבא היו בעלי קשר בל ינתק. זכיתי להכיר את בעז לפני כחמישים שנה, עת הגעתי לכהן כשליח בני-עקיבא בברזיל. זכינו לעבוד בשיתוף פעולה ובידידות עמוקה שהחזיקה מעמד קרוב לחמישים וגבלה מעבר לעבודה המשותפת שלנו. לכל אחד ממכריו יש בעז לזר משלו.

בעז בא ממשפחה ציונית שרשית מגשימה, אשר קיימה מצוות עלייה לארץ ישראל הלכה למעשה. ואכן, את המשפחה וצאצאיה אפשר לפגוש בכל חלקי הארץ. מלבד היותו מדריך מסור ששמר על קשר רצוף עם חניכיו עד עצם היום הזה, היה בעז איש המעשה. הוא שימש כגזבר התנועה כאשר בנינו בית לתנועה, וידו הייתה בכל פעולה שדרשה תבונת כפיים. לבעז הייתה תחושה של עבודת קודש. כך הוא ראה את העבודה בתנועה ובקיבוץ, וכך נהג עת חיפש לקנות תורה בכל דרך אפשרית. דומני שדברי מדרש רבה לפרשתנו ראויים לבעז:

"והוא יושב פתח האהל כחום היום. רבי ברכיה משום ר' לוי אמר ישב כתיב בקש לעמוד א"ל הקדוש ברוך הוא שב אתה סימן לבניך מה אתה יושב ושכינה עומדת כך בניך יושבין ושכינה עומדת על גבן כשישראל נכנסים לבתי כנסיות ולבתי מדרשות וקורין קריאת שמע והן יושבים לכבודי ואני על גבן שנאמר (תהלים פ"ב) 'אלוהים נצב בעדת אל' ... ר' שמואל בר חייא ורבי יודן בשם רבי חנינא על כל שבח ושבח שישראל משבחין להקב"ה משרה שכינתו עליהם מה טעם (תהלים כ"ב) 'ואתה קדוש יושב תהלות ישראל'".

בעת האחרונה, עת סבל מכאבים וניתוחים חוזרים, אינני זוכר שבמפגשים בינינו התלונן על מצבו. להיפך, הוא שידר אמונה עמוקה שיזכה לשוב לאיתנו, אך לא עמדו לו כחותיו. ללאה, הרעיה המסורה, לאחים, לילדים, ולנכדים - במה אנחמכם? קשה הפרידה לכולנו אבל זכרו המבורך ופעליו יהיו שמורים עמנו. בעז, נעמת לנו מאוד.

יהי זכרו ברוך                                                                                                     מתוך ההספד, משה גלס

חסר רכיב