תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

הדומה והשונה

07/10/2010
http://www.kdati.org.il/info/amudim/amudim.jpg
עמודים אב אלול תש'ע (7) 743
הדומה והשונה
מה קורה הדומה והשונה מירון ונגה - בני העיר שהצטרפו השנה לגרעיני יג"ל של הקיבוץ הדתי, הוא בבית ספר שדה כפר עציון והיא בגרעין 'מעין' שבבית שמש. עירוניים וקיבוצניקים יחד, איך זה עובד? ראיינה: ריבה פריד למה דווקא יג"ל? מירון: "הגעתי ליג"ל לגמרי במקרה. תכננתי ללכת למכינה מעורבת באדרת כלשפתע קיבלתי אי-מייל מבית ספר שדה כפר עציון שמחפשים מדריכים לשנה הבאה. לא הייתי מודע אז לש"ש להדרכה אבל הדברים התגלגלו בסופו של דבר לכך שהתקבלתי. ידעתי שנגור בקיבוץ כפר עציון אבל העובדה שהשירות הוא במסגרת הקיבוץ הדתי הייתה עבורי הפתעה. היו לי חששות. ידעתי שהעבודה קשורה באחריות ולחץ וחששתי שלא אעמוד בזה". נגה: "באתי לגרעין עם עוד חברה טובה. הגענו אחרי שחיפשנו הרבה זמן מסגרת מתאימה. דרך חבר טוב, קיבוצניק מיבנה שהציע לי לנסות דרך הקיבוץ הדתי, הגענו לראות את הגרעין בבית שמש ומה עושים שם וממש אהבנו את המקום ואת העובדה שזה ממש קרוב לבית (ירושלים)...". המפגש הראשון מירון: "בסמינר הראשון שהתקיים עוד לפני תחילת שנת השירות, נפגשנו לראשונה. הייתי קצת מופתע ומאוכזב. ראיתי אנשים כמוני, רגילים מדיי, מתלבשים כמוני עם מותגים וכד', מדברים על דברים שנוגעים גם לי... אני לא מאשים אף אחד אבל זה לא מה שציפיתי". נגה: "עוד בכיתה י"ב השתתפנו בשבת של הגרעין. כיוון שאני לא באה מרקע דתי היא הייתה מעניינת. ראיתי שהקיבוצניקים נורא רגילים. לא שציפיתי לטוריות אבל ראיתי חבר'ה פשוטים. הדבר היחיד שהפתיע אותי הוא לגלות שהבנות לא באו עם חצאיות. אחר כך התחלנו לגלות את הפערים - בשבת עצמה החבר'ה מהקיבוצים היו בלחץ לקראת בחינת הבגרות בתנ"ך ולי לא היה כל כך הרבה חומר ללמוד...". נמצאו הבדלים? נגה: "במהלך השנה גילינו שיש הבדלים. הייתי כבר פעמיים בשבת בשני קיבוצים. קלטתי את תחושת 'מקום המבטחים', והמנטאליות השונה מזו שגדלתי עליה. הרבה פעמים חטפנו שוק מהקיבוצניקים - הם לא מדברים, לא מתלוננים, פוחדים להגיד מה הם מרגישים, מה מפריע להם". מירון: "אני פגשתי ציניות בכמות גדולה יותר ממה שהייתי מורגל לפגוש. הרגשתי שזה מאוד קשה להם לשבת ולהגיד מה הם מרגישים. התגובה לשאלות בתחום הרגשי היא בדרך כלל - 'עזוב'... התחמקות לא ברורה. אני יכול לגשת ולומר לחברים – 'היום התאהבתי במישהי'. הקיבוצניק שומע ומתפתל. לא נעים לו. אם אני שואל אותו – 'איך היה', או 'מה הרגשת' התגובה היא בדרך כלל "היה לי טוב", או "בסדר". יש להם מחסום. משוכה שהם מתקשים לעבור. במשך השנה ראיתי איך הם משתנים קצת, מורידים קצת את הציניות. גם הם מעידים על עצמם שהשתנו". מירון ונגה מתחילים להשתעשע מירון: "יש לקיבוצניקים גם קטע עם שיחות בנושאי דת ומלחמה. הם מוכנים לבוא לשמוע כל שיעור רק אם הוא באחד מהנושאים האלה - איך היה השירות הצבאי או איך זה להיות דתי... להרצאה בנושא אמנות, לערב הקראת שירי משוררים הקיבוצניקים לא היו באים". (מירון מסייג לפתע את דבריו... אולי כן?! אבל נגה ממשיכה) נגה: "לקיבוצניקים יש משהו צר. הם לא ממש פתוחים למה שמעבר, אבל יש להם ערכים מאוד טובים ובריאים. בערך העבודה לרוב לא ניתן למצוא דופי. המחויבות שלהם למדינה חזקה מאוד – 'גם אם תעזוב את הארץ - בסופו של דבר תחזור הביתה', הם אומרים. במפגש הראשון של חברי הגרעין עם אוכלוסיית בית שמש הקיבוצניקים התלוננו על הרעש. מול מכונת הכביסה היה צריך לנהל שיעור מיוחד לקיבוצניקים וכשמדברים על נושא שבינו לבינה יש פער גדול בפתיחות. כאן, בשנת היג"ל היה המפגש הראשון של הקיבוצניקים עם מצוקה של ממש. בסיור בירושלים נתקלתי בתמימות המפליאה של בנות הקיבוץ כשראיתי את הבהלה שלהן והכאב מול קבצנים. אחת הבנות אמרה לי 'בא לי לבכות'. אצלי זה לא קיים. אני כבר לא רואה בכלל את הקבצנים. במסעדה הקיבוצניקים מפנים את כל הצלחות לערימה. אני ממש מתפדחת מזה... אבל הם אומרים לי – 'את לא יודעת כמה זה עוזר...'". משהו לסיכום? מירון: "מההורים שלי קיבלתי תמיכה מאוד חזקה על ההחלטה. גם בית הספר בו למדתי תמך ביציאה לשנת יג"ל. אנחנו גאים במשפחה להיות 'פראיירים' ולתת מעצמנו. היו לי השנה מפגשים מעניינים עם אושיות הקיבוץ - חנן פורת ויוחנן בן יעקב, המפגש עם הגנן המקומי, ירוחם, שמגיע עם הטרקטור לאספת החברים בקיבוץ. הייתי קשור לשיח הקיבוצי השונה ושמחתי לגלות שהמפעל הסוציאליסטי חי ונושם. אני מרגיש בצורה ממש מוחשית שהתקדמתי השנה ואני מאוד מרוצה ושמח שפגשתי אנשים חדשים. אני רואה בגרעינים המעורבים חשיבות. זו הזדמנות ללמוד. פתאום אתה מכיר אנשים שחיים לפי הערכים הישנים, אנשים עם יכולת ראייה חברתית רחבה. רואה הקפדה על ביצוע עבודה עד הסוף (כמובן שלפעמים זה קצת מעצבן ומעיק...). יצרנו השנה מגוון עקיצות הדדיות - קיבוצניקים ועירונים - אבל נוצרו גם חברויות של אמת. ההטרוגניות מאוד חשובה. אם רוצים לגייס עוד חבר'ה ליג"ל צריך להשקיע בשיווק. אני מאמין שזה חשוב לפני הצבא לפגוש חברה מעורבת. להכיר מה זה. הכל כמובן במידה. המפגש קיבוץ - עיר היה מפרה. למדתי על אהבת הארץ והאדם. אני מרגיש שהשתניתי". נגה: "רוב החברות שלי יצאו למכינות לפני הצבא. רואים את השינוי אצל כולנו בפתיחות החברתית, יש קצת פחות סטיגמות, מרגישים פתאום יותר מחוברים ל'מה טוב לי'. שנת הש"ש עוררה אצלי שאלות לגבי הבחירה שלי להתגייס למודיעין טכנולוגי. זה לא משהו שהייתי שואלת את עצמי אחרת. בחרתי בו לא מתוך מחשבה אמיתית. זרמתי. עכשיו אני עוצרת ושואלת את אם זה באמת מתאים לי. רכשתי במהלך השנה שתי חברות מאוד טובות שאני מקווה שהחברות בינינו תימשך. גם את יחסי האהבה שלי עם בית שמש, עם האנשים, עם בית הספר שבו עבדתי השנה אני לא רוצה לסיים".
חסר רכיב