תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

התנערי מעפר קומי

07/10/2010
http://www.kdati.org.il/info/amudim/amudim.jpg
עמודים אב אלול תש'ע (7) 743
"התנערי מעפר קומי, " / בלהה שטראוס
חידוש והתחדשות "התנערי מעפר קומי, לבשי בגדי תפארתך עמי" בלהה שטראוס-תמרי על התחדשות אישית מורכבת ערב לפני החתונה הגיעה לביתי חברה יקרה ויחד – לאור נרות ובליווי גיטרה – שרנו את השיר הזה ועוד שירים שהתאימו לאווירה ולמצב הנפשי והרגשי המיוחד בו הייתי. כן, צריך הרבה כח ותעצומות נפש כדי לקום מהאבל, מהזיכרונות של הבית הקודם, מחיי המשפחה והזוגיות שהיו ונעלמו בחטף. פעמים רבות אין זמן להתכונן לאסון שמתרגש עלינו, וההתאוששות מההלם ומהכאב קשה, מכאיבה ומייסרת. אך בידי כל אחד נמצאת הבחירה אם לשקוע או לחתור ולעלות מהמצולה. נראה לי שהפסוק שאנו שרים ב"לכה דודי" מתאר היטב את הקושי של התנערות לקראת יציאה לדרך חדשה. ההתנערות אינה מעידה על שכחה או מחיקת העבר, אלא מאפשרת שחרור מכל המרכיבים שאינם מסייעים בבחירת הדרך ובבנייה המחודשת, תוך התרכזות בעיקר – בניית עתיד משותף. לעיתים יש צורך לא רק להתנער, אלא "ללבוש בגדי תפארת" – לבישת הבגדים שדורשת מאמץ גדול מהרגיל, במטרה לבנות מציאות שונה מאבני ואדני חורבות הבתים הקודמים, כאשר כל אחד בא עם הזיכרונות, החוויות, האהבות, הכאבים, המשאלות והשמחות שנותרו מבן הזוג שהיה... אין שכחה ואין התעלמות. הזיכרונות עולים ברגעים לא צפויים, והדמעות אף הן ניגרות על הלחי. אך יש כתף ומשענת מגוננות עליהן אפשר להישען ולהתרפק מבלי להסתיר את הגעגועים למה שהיה ולא יחזור. העתיד צופן הפתעות, אהבות, סיכויים ושמחה של היחד. בזמן הדלקת נרות אפשר לברך את כל בני המשפחה ולא לדלג על המלים: "הרחמן הוא יברך את אישי...". שולחן השבת והחג שוב מתמלא בשמחה ואור יקרות. מתלוצצים על נוסח הקידוש וזמירות השבת במנגינות השונות, ותוך כדי נזכרים... וממשיכים הלאה. לקראת שבת – כשמכינים את העוגה שהצליחה, שמחים שוב לשמוע כמה היא טעימה, ולהודות לקב"ה שזיכה אותנו באהבה חדשה, בשמחה וברעות. להשתדל לא לשכוח ימי הולדת של הנכדים וימי נישואין של הבנים כאשר המשפחה הוכפלה במספר הנפשות בבת אחת. להביט במבט על ומבלי להבין את הנהגות העולם לקבל את הברכה שבורכנו מאל יודע תעלומות ולומר: "אילו פינו מלא שירה אין אנו מספיקין להודות". שדה אליהו במסגרת: אברהם תמרי, חבר עין צורים ובלהה שטראוס, חברת שדה אליהו שהתאלמנו, נפגשו בעזרת ה' ובעזרת קרובי משפחה, שכמוהם הבינו שהחיים ממשיכים, ולכן בחרו לבנות יחד בית המתמלא באהבה ושמחה עבורם ועבור משפחתם
חסר רכיב