תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

http://www.kdati.org.il/info/amudim/amudim.jpg

07/10/2010
http://www.kdati.org.il/info/amudim/amudim.jpg
עמודים אב אלול תש'ע 7 (743)
שלושה שעונים - הרב ריינר
עמוד ראשון שלושה שעונים הרב ריינר בילדותי לא היה לי שעון. שעון היה דבר של גדולים, ספק כלי ספק תכשיט. לכבוד בר המצווה, כתוספת לתפילין ולחיוב במצוות, קיבלתי שעון. היה זה שעון גדול עם שלושה מחוגים: הקטן לשעות, הגדול לדקות והדק לשניות. בצד השעון היה בורג ובו הייתי מותח את המנגנון כדי שיוסיף השעון ללכת. כל בוקר הייתי צריך לסובב את הבורג עוד ועוד וכך היה השעון מקבל זמן לעוד יום. שעוני מת באמצע השירות הצבאי. לא עמדה לו רצועת העור החומה שעטפה אותו כדי לגונן עליו. אולי מפני שהרצועה הזאת לא הייתה "לשם שמים", דרכה בישרתי לכל: "אני חייל קרבי". קיבלתי שעון חדש, אחר. הוא היה מלבני, לא עגול כקודמו. שעון ספרות שמלבד שעה, דקות ושניות מצביע גם על יום, חודש ושנה. כבר לא היה לו בורג לסובב, "למתוח", אלא ארבעה לחצנים ולכל אחד תפקיד. באחת השמירות, כשהתבוננתי בשעון כדי לראות איך הזמן עובר לו, עמדתי על ההבדל שבין שעוני הישן לזה שמונח עתה על ידי. בשעון ילדותי הזמן היה מעגלי, חוזר על עצמו. היה ניתן להיזכר בזמן שהיה ולהציץ בזמן שיהיה. היה בו משהו מפויס כלפי הזמן – אחרתַ, כבר רבע לשמונה? לא נורא, מחר תחזור שוב אותה השעה ותוכל לנסות שנית. לשעון הסִפרתי, לעומתו, הייתה גישה קשה כלפי הזמן. עכשיו 21:15:07 03/08/2009. הצרוף הזה לעולם לא יחזור על עצמו, הוא חד פעמי, אורכו שניה אחת, לא פחות ולא יותר. מעולם לא היה ולעולם לא ישוב עוד, גרגר חול בודד בשעון חול שאיננו יכול לחזור ולהתהפך! החד פעמיות המחרידה הזו מטילה על האדם אחריות כבדה ביחס לזמן, מה שלא נעשה כבר לא יעשה. הזמן לא ישוב עוד. בשעון שלי היום ישנם מחוגים הנעים בהתמדה בעיגול. שבים בהתמדה אל אותו המקום. תנועתם איננה תלויה בי, איני שולט בהם והם אינם טעונים "מתיחה". בלוח תחתיהם יש חלון ובו הזמן הוא "ישר", מתקדם שניה אחרי שניה, דקה אחרי דקה, הזמן בו הוא חד פעמי. לא היה ולא יהיה שוב. השעה היא רבע לשמונה או תשע עשרה ארבעים וחמש. החיים היהודיים מתנהלים בשני מימדים של זמן. האחד הוא מימד הזיכרון. זכר ליציאת מצרים, זכר למקדש ועוד זיכרונות רבים שאיננו קוראים להם בשם המפורש. יהודי הוא מתגעגע כרוני, הוא רוצה לחזור אל אותה נקודה בדיוק! לעולם לא יתרפא מגעגועיו! תמיד מבקש להחזיר את הזמן לאחור, תמיד חוזר מחדש אל שעון המחוגים עם תקתוקו המונוטוני, רק לוח השעות ידהה עם הזמן. אך ישנו מימד נוסף, והוא מימד הציפייה. היהודי המחכה למשיח, לעולם הבא, זה שיגיע עוד מעט, לזמן שעוד לא היה, חושב על עתיד חדש שטרם בא, עסוק בהתחדשות פנימית ובחידוש של יהדותו. כך הוא מעצב את יהדותו כדי שתהא רלוונטית להווייתו ומעצב את הווייתו שתהא רלוונטית ליהדותו, בחינת "רצוא ושוב". וזו מהמלאכות הקשות שבמקדש! הימים האלה הם ימים של שיבה וגם של חידוש, כך היא דרכה של תשובה. מחד - לשוב לאחור, אל מה שהיה בטרם החטא. ומאידך - לחיות חיים חדשים לגמרי, להוולד זה עתה ופניך אל העתיד. מתוך 'בטירה' טירת צבי
חסר רכיב