תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

למה גרמניה?

23/06/2010
עמודים סיון-תמוז תש"ע (742) 6
כל דכפין" - 24 שעות ביממה

 

"כל דכפין" - 24 שעות ביממה
שתי בנות עין הנצי"ב במעבר מהשאלה "למה גרמניה" להכרזה "דווקא גרמניה"
אלה לנגר ותהילה גלסנר
אנו יושבות כעת ברכבת הנוסעת מפרנקפורט להמבורג בעוד אחת מהנסיעות האינסופיות לאורכה של גרמניה, שמחות סוף סוף על בואו של האביב ועמו מרחבים עצומים ההופכים ירוקים, ופה ושם ניצני פריחה, מנסות להיענות לבקשתה של ריבה לספר על שליחותנו בגרמניה.
בדרך כלל כשאנו מפרסמות בעיתונות או בתקשורת בארץ או בחו"ל איזשהו סיפור מרגש או מאמר, האצבעות מרקדות על המקלדת ותוך זמן קצר ראש מחלקת פרסום מתקשר להודיע שהמשימה הושלמה, אך דווקא בשל היכרותנו את קהל קוראי 'עמודים', אנו מתקשות לפתוח בדברים.
בתור בנות קיבוץ עין הנצי"ב, בו רבים ממייסדי הקיבוץ הינם ניצולי שואה, גם עבורנו מצטיירת גרמניה כ"פלנטה אחרת", המקום בו רוכזו זוועות האנושות, מקום אליו יהודי איננו שייך.
אז איך בכל זאת הגענו דווקא לגרמניה?
באחד מימיי הקיץ קיבלנו טלפון משי קרמר (ראש צורים), המגייס שליחים עבור בני-עקיבא עולמי. הוא ביקש מאתנו להגיע ליום המיונים האחרון לשליחויות בחו"ל. באנו בגישה של "למה לא? יהיה משעשע" וללא כוונות רציניות מדיי. בסופו של יום המיונים הודיעו לנו שנמצאנו מתאימות לשליחות בגרמניה. אתם יכולים בוודאי לתאר לעצמכם שהרגשות הראשונים נעו בין עלבון עמוק לתהייה על פשר הדבר.
גרמניה? המקום הארור ההוא שרבים כל כך ביקשו להימלט ממנו? שאנחנו ניסע לשם לשנה שלמה ועוד מרצון? ובכלל, מה למען ה' יש ליהודים לחפש שם? כבר באותו היום החלה עבודת המחקר. עמדו לרשותנו ארבעה ימים להגיע להחלטה, במהלכם דיברנו עם אנשים העוסקים בתחום השליחות בכלל ובגרמניה בפרט. הבנו שגרמניה נחשבת לאחד מיעדי השליחות המאתגרים והמורכבים ביותר ברחבי העולם. הפסקנו לשאול "למה גרמניה" כי הבנו ש"דווקא גרמניה". והיה אפשר לנסות להתחיל לעכל - עוד חודשיים טסים לשנה.
לאחר חפיפה קצרה עם שליחי אשתקד, הגענו להמבורג, עיר יפהפייה בצפונה של גרמניה.
לאחר שגיבשנו את מטרותינו הראשוניות הלכנו לקהילה והודענו שאנחנו כאן כדי לעבוד עם הנוער של הקהילה. בתגובה קיבלנו חיוך נבוך, מלא ברחמים ואולי אף מעט מזלזל. "אין כאן נוער", הסבירו לנו, "וגם אם יש אז אולי אחד או שניים והם לא מעוניינים בפעילות יהודית". השורה התחתונה הייתה: "אין מה לנסות להגיע לנוער". זוג הקיבוצניקיות הפעורות החליט לא לוותר, שהרי לא יכול להיות שבקהילה של כמה אלפים אין נוער, ולא ייתכן שאין איזה חמישה שיהיו מעוניינים בקצת יהדות.
תוך זמן, לא ארוך מדיי, התחלנו לפרסם פעילויות לנוער והצלחנו לגבש קבוצה המגיעה לדירתנו באופן קבוע לפעילויות. אנו מקיימות "קפה סטודנטים", מארגנות פעילויות לפני חגים ומלמדות על החג ומשמעותו. אנו מארחות בשבתות וחגים, מארגנות מפגשים, שבתונים וסמינרים יחד עם נוער יהודי מערים אחרות בגרמניה אליהן אנו מגיעות. אנחנו מפעילות יוגנדצנטרום (מרכז נוער) ובעיקר מארחות 24 שעות ביממה "כל דכפין".
לאחרונה התחלנו לקדם תכנית הכשרה בארץ לחבר'ה שסיימו תיכון. כיוון שזו הפעם הראשונה בה מנסים להוציא קבוצה מגרמניה וכיוון שבגרמניה לא שמעו מעולם על בני-עקיבא, זוהי משימה לא פשוטה, אך אנו אופטימיות.
מאחר ואין תיכון יהודי בעיר, אנו מהוות מקום מפגש כמעט יחידי לנוער ולסטודנטים יהודיים.
עבור רבים מהם זהו הקשר הראשון לזהותם כיהודים, כיוון שהקהילה, וכן כל הקהילות בגרמניה, מורכבת מרוב מוחלט של מהגרים ממדינות חבר העמים, עבורם פתחה גרמניה את שעריה לאחר נפילת מסך הברזל. אתנו יחד הם חוו לראשונה הדלקת נרות חנוכה, ראו מהו שולחן עונג שבת אמיתי, קיימו מצוות קריאת מגילה ועוד דברים רבים.
הקהילה היהודית בגרמניה של היום היא קהילה חסרת זהות, היהודים מפוזרים בערים ועיירות בכל רחבי המדינה, ואין התקבצות במרכזים שמאפשרת חיים יהודיים אמיתיים. זוהי קהילה שאינה מספקת לחבריה את הקשר והאחדות המאפיינים את הקהילה ממנה אנו באות.
תוך ניסיון לגבש קבוצה, אנו פונות בעיקר אל היחידים. שליחותנו היא "לעשות נפשות".
בסופו של דבר, קשה לבנות כאן משהו גדול ויציב שיחזיק מעמד, בעיקר כאשר מדובר בשנה אחת בלבד אך הקשרים האישיים, החברות והליווי של החבר'ה הם מה שאנו לוקחות אתנו, אלו הדברים המשמעותיים ביותר שיצרנו ואלו דברים שאנו יכולות להמשיך לטפח גם בארץ.
מעבר לעשייה הרבה זו גם שנה של התפתחות אישית עצומה, נפתחנו לתרבות חדשה, שפה, אנשים. למדנו להתנהל באופן עצמאי במדינה זרה, זכינו לטייל באירופה קצת.
אך מעבר לכל, שיכללנו את הזהות היהודית שלנו. במהלך הזמן עלו אצלנו שאלות רבות. מושגים וסיסמאות שעד היום זרקנו לאוויר - עם ישראל, זהות יהודית, גלות וגאולה וכו', היו חייבים לעבור בירור ולימוד מעמיק על מנת שנוכל להמשיך בעשייה כאן ולהבין את חשיבותה.
לשליחות בגרמניה מחפשים אנשים המסוגלים להכיל מורכבות, לנווט, לחשוב בעצמם וליזום. אנשים הפתוחים להיכרות עם חברה ותרבויות חדשות, תוך שמירה על עקרונות ואידיאולוגיה מובנית ומגובשת. לכן, בני הקיבוץ הדתי הם בעלי פרופיל מתאים ביותר.
גולת גרמניה-עין הנצי"ב
מובאות:
גרמניה? המקום הארור ההוא שרבים כל כך ביקשו להימלט ממנו? שאנחנו ניסע לשם לשנה שלמה ועוד מרצון? ובכלל, מה למען ה' יש ליהודים לחפש שם?
עבור רבים מהם זהו הקשר הראשון לזהותם כיהודים... אתנו יחד הם חוו לראשונה הדלקת נרות חנוכה, ראו מהו שולחן עונג שבת אמיתי וקיימו מצוות קריאת מגילה

חסר רכיב