תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

מדינת ישראל אל מול בעיית הגיור

23/06/2010
עמודים סיון-תמוז תש"ע (742) 6
מדינת ישראל אל מול בעיית הגיור

 

עתני עמירם
במסגרת: עתני, בן קיבוץ לביא, מנהל כיום עמותה הנקראת "נר לאלישבע" ועוסקת בזהות יהודית בקרב סטודנטים עולים. בימים אלה שותף להקמתו של ועד ציבורי שמטרתו להביא את בעיית הגיור בפני כל אדם במדינת ישראל.
לפני כשנתיים רעשה הארץ. כבודו של הרב דרוקמן חולל, הגיורים עליהם חתם הועמדו בספק. הרב שרמן, ראש הרכב בית הדין הרבני הגדול, ביקש לבטל את גיורה של אשה שביקשה להתגרש בפניו ואגב כך גם הטיל ספק בכל הגיורים שעברו תחת ידיו של הרב דרוקמן. שני הדיינים שישבו אתו בדין, הרב איזירר והרב שיינפלד החרו אחריו, כך שפסק הדין הפך להיות רלוונטי עבור אלפי מתגיירים שעברו בבית דינו של הרב דרוקמן. רבנים רבים, מכל קצות הקשת הציונית-דתית, התגברו על כל המחלוקות ביניהם ובאו להשיב את כבודו של הרב דרוקמן למקומו הראוי. ניתן היה לחשוב כי התמיכה ברב דרוקמן, היא גם תמיכה בדרך הגיורים אותה הוא מנהיג, וכעת ניתן יהיה לפתור אחת ולתמיד את בעיית הגיור הניצבת לפתחנו. אך לא כך קרה. אנו עומדים כיום בפני מצב המחייב פתרון רדיקלי ומיידי על מנת שלא נהפוך למדינה שבה נישואין מעורבים יהיו דבר שבשגרה.
המאבק על הגיור הוא מאבק עתיק יומין ובמדינת ישראל ימיו של המאבק הוא כימיה של המדינה. שאלת "מיהו יהודי" היא שאלה שנשאלה למן הקמתה של מדינת ישראל, ונותרה עד היום ללא פתרון המגשר בין העמדות החלוקות בה. אם בעבר השאלות היו פרטיות עם השלכות ציבוריות, אנו עומדים היום בפני שאלה ציבורית עם השלכות לאומיות. שאלה שמחייבת פתרון כיוון שמצב של "שב ואל תעשה" רק עלול להרחיב את הבעיה ולהעמיד אותה ביתר חריפות בפני הדור הבא.
במדינת ישראל חיים היום למעלה מ-308,000 איש שאינם יהודים על פי ההלכה אך הגיעו לכאן במסגרת "חוק השבות". משמעות הדברים היא כי הן בעיני החברה הקולטת והן בעיני עצמם, עולים אלה שייכים לחברת הרוב היהודי. בנוסף על כך נולדים במדינת ישראל מדי שנה בין 4,000 ל-8,000 תינוקות שאינם יהודים על פי ההלכה. תינוקות אלו יגדלו כצברים לכל דבר – הם ילמדו עם ילדינו בבית הספר, ילחמו אתם כתף אל כתף בצבא, ויחבשו יחד אתם את ספסלי האוניברסיטה. לכאורה, לא יהיה הבדל קטן שבקטנים ביניהם. אך כשירצו להתחתן, או אז לפתע יאמרו להם שהם אינם יכולים להתחתן כדת משה וישראל.
בעיית הגיור נוגעת בעצבים החשופים ביותר של החברה הישראלית. היא מעלה שאלות רבות וקשות ביניהן: מיהו יהודי? מהי משמעותה של היהדות בחיי היומיום? מי הם "השומרים בשער"? על פי מה מחליטים מי יכול לעבור בשער? מה בין יהדות לישראליות? מה משמעותה של הפרדה בין דת למדינה? ועוד. הניסיון לפתור את בעיית הגיור הוא הזדמנות, אולי בלתי חוזרת, לנסות ולתת תשובות ברורות עד כמה שניתן לשאלות אלו. מענה לשאלות אלו יוכל לסייע לנו בשני מישורים – במציאת פתרון לבעיית הגיור ובבחינת עצמנו כחברה.
המציאות המסתמנת כיום היא כי במקום לנסות ולתת פתרונות לבעיית הגיור, אנו בורחים מההתמודדות. נראה כי בריחה זו נובעת מן הפחד, או שמא מחוסר היכולת, להכריע כיצד תיראה דמותה היהודית של מדינת ישראל. זהו בעצם לב לבה של הבעיה. האם ניתן לגייר אדם שאינו שומר תרי"ג מצוות או כפי שהדבר מכונה בשפה ההלכתית – האם "אי קבלת מצוות מעכבת"? הדעות על כך חלוקות, אך לא בבתי הדין המיוחדים לגיור. שם, מי שנראה לבית הדין כאדם שלא ישמור מצוות לא יעבור את בית הדין. לפיכך, אנשים רבים מן הציבור שאינו יהודי לא מתכוונים להתגייר, כיוון שאין בכוונתם לקיים תרי"ג מצוות.
מדיניות זו, הנגזרת מגישה הלכתית מסוימת, אינה הפרשנות היחידה לבעיית הגיור כיום. לאחרונה יצא ספרו של הרב חיים אמסלם, חבר כנסת מטעם ש"ס. הספר, "זרע ישראל", מנסה להביא גישה הלכתית המתמודדת עם המציאות שלפנינו בצורה אחרת. בספר זה טוען הרב אמסלם כי הבאים להתגייר הינם "זרע ישראל" (מכיוון שבעקבות חוק השבות הם צאצאים של יהודים) ועל כן ההתייחסות כלפיהם צריכה להיות שונה מהתייחסות כלפי המתגייר "הרגיל" ההיסטורי. גישת בתי הדין, על פי הרב אמסלם, צריכה להיות מקבלת ומסבירת פנים. ההתייחסות למתגיירים צריכה להיות כזו המחזירה את האובדים לחיק עם ישראל, ולא גישה הדוחה את המתגייר.
המציאות הקיימת מציבה אותנו בפני התמונה הבאה: "השומרים בשער", דייני בתי הדין הרבני המיוחדים לגיור, שייכים ברובם לזרם החרדי. האינטרסים של מדינת ישראל כמדינה ציונית וחילונית לא מנחים אותם בפסיקותיהם, ואין בהם רצון ונכונות לגשר על הפערים. מבחינתם, משמעותה של היהדות בחיי היומיום נגזרת רק משמירת מצוות ומחיים בסביבה שומרת מצוות. מי שעובר בשער מחויב לקיים תרי"ג מצוות.
שמיטת העניין מידינו כציבור דתי-לאומי, המחויב לרעיון הציוני, משפיעה על תמונת המצב הנוכחית. נראה, כי רובנו מעדיפים להימלט מלגעת בשאלות היסוד. נוח לנו לתת למי שמוסמך הלכתית וחוקית על כך לענות במקומנו, גם אם אין לו אחריות חברתית כלפינו וכלפי מדינת ישראל.
במציאות הקיימת נראה כי ישנם שני תרחישים צפויים. על פי התרחיש הראשון המצב הנוכחי יימשך כמות שהוא. דהיינו, גם בעתיד, כמו בשנת 2009, יתגיירו במדינת ישראל פחות מאלף מתגיירים מציבור העולים ממדינות חבר העמים. גם בעתיד, כמו בשנת 2009 ובשנים שקדמו לה, יוולדו יותר ילדים ללא יהודים מאשר לאלה שעברו גיור. משמעות הדבר היא כי הבעיה רק תלך ותחריף. כאשר תהיה מסה משמעותית של זוגות מעורבים ימצא פתרון חוקי לנישואים אזרחיים בישראל. כתוצאה מכך, שירותי דת נוספים שהם בבעלות כמעט בלעדית של הרבנות (קבורה, כשרות וכו') גם הם יהפכו לרלוונטיים רק לחלק מן האזרחים. ומכאן, הדרך להפרדת הדת מהמדינה תהיה רק שאלה של זמן.
התרחיש השני מתייחס לשינוי רדיקלי בהליך הגיור הקיים כיום. תהליך הגיור יהיה ידידותי יותר למתגייר, דרישת קיום תרי"ג מצוות לא תעמוד בפניו, ותהיה איזושהי הסכמה שבשתיקה על קריטריונים בסיסיים אותם יצטרך המתגייר למלא. המתגייר יהיה מחויב עדיין ללימוד והכנה לא קצרים, ממש כפי שהוא מחויב כיום אך בסופו של התהליך, יעמוד המתגייר בפני בית הדין ויקבל לגיטימציה לשוב אל חיק היהדות, אל העם אליו משפחתו הייתה שייכת דורות רבים.
מבין שתי החלופות המוצעות כאן, על אף ששתיהן אינן "לכתחילה", אני חושב כי החלופה השנייה היא הטובה יותר והיא זו שתתן פתרונות נכונים יותר למציאות העלולה לפגוש אותנו בעוד מספר שנים לא גדול. קשה לצפות מה תהיינה ההשפעות של שינוי זה על הפרהסיה היהודית, ואין ספק כי מדובר פה במהלך הטומן בחובו סיכון לא קטן, אולם נראה כי בין ה"שב ואל תעשה" לבין ה"קום עשה", יש לבחור בזה האחרון, שיש בו נתינת סיכוי לילדי הדור הבא להיות חלק אינטגראלי מאתנו.
מובאות
ניתן היה לחשוב כי התמיכה ברב דרוקמן, היא גם תמיכה בדרך הגיורים אותה הוא מנהיג, וכעת ניתן יהיה לפתור אחת ולתמיד את בעיית הגיור הניצבת לפתחנו. אך לא כך קרה. אנו עומדים כיום בפני מצב המחייב פתרון רדיקלי ומיידי על מנת שלא נהפוך למדינה שבה נישואין מעורבים יהיו דבר שבשגרה
הבאים להתגייר הינם "זרע ישראל" (מכיוון שבעקבות חוק השבות הם צאצאים של יהודים) ועל כן ההתייחסות כלפיהם צריכה להיות שונה מהתייחסות כלפי המתגייר "הרגיל" ההיסטורי. גישת בתי הדין, על פי הרב אמסלם, צריכה להיות מקבלת ומסבירת פנים
כאשר תהיה מסה משמעותית של זוגות מעורבים ימצא פתרון חוקי לנישואים אזרחיים בישראל. כתוצאה מכך, שירותי דת נוספים שהם בבעלות כמעט בלעדית של הרבנות (קבורה, כשרות וכו') גם הם יהפכו לרלוונטיים רק לחלק מן האזרחים

חסר רכיב