תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

על חינוך ליראת שמיים

20/05/2010
http://www.kdati.org.il/info/amudim/amudim.jpg
עמודים ניסן - אייר תש"ע (741) 5
על חינוך [דתי] ליראת שמים
מחשבות בעקבות מפגש בירור בנושא 'דמותו של הבוגר' שנערך בבית הספר התיכון בקבוצת יבנה יואב איתן הקדמה בפגישה שיזמה הנהלת בית הספר התיכון בקבוצת יבנה על דרך החינוך הדתי, הוזמנו לדיון מספר בוגרים אשר סיימו את לימודיהם כבר לפני שנים. בדבריהם נשמעה הערכה רבה ל"מטען החינוכי" אותו קבלו אצלנו בתחומי העזרה לזולת, החשיבה העצמאית, החינוך לאהבת הארץ ולמחויבות למדינת ישראל. לגבי החינוך הדתי הייתה לרוב דעה שונה, כמו שניסחה אחת הבוגרות - "יצאנו מבולבלים" מכיוון ש"הכל ניתן לערעור". בדיון בקבוצות שהתקיים בהמשך קבלתי רושם דומה מהורים לילדים בבית הספר שהסבירו כי חניכינו אינם בטוחים בדרכם הדתית. הנערים והנערות טוענים שהם מרגישים זאת בעיקר בעת מפגש עם חניכי תנועת "בני-עקיבא" ועם בוגרי ישיבות ואולפנות. אנסה להתייחס לשאלה היכן לדעתי ניתן לשנות. סולם הערכים הדתי על פי הבנתי הנוער צודק כשהוא מרגיש מבולבל בחינוך הדתי שלנו. אנחנו מנסים להסביר לו כי אנו מניפים מספר דגלים בו זמנית, כאשר בעולם ערכים מסודר אין שוויון בחשיבות הערכים. אצל רבותינו התקיימו ויכוחים ודיונים רבים, חלקם במצבים קיצוניים, בכדי לקבוע איזה ערך חשוב יותר. הם לא הסתפקו באמירה כי שני הערכים שבדיון חשובים לעצמם. לדעתי עלינו לאמץ את דרכם, ולחזור ולחנך על פי "סולם ערכים" דתי ברור אשר ימנע את הבלבול בהבנה הדתית אצל ילדינו. במסגרת בירור זה יש לתת לתורה את מקומה הטבעי בראש סולם הערכים בהם אנו דוגלים. כבוד לתורה הנחלת קדושת התורה לנוער כוללת מספר מרכיבים. מרכיב חשוב הוא הדגשת המחויבות לקיום מצוות התורה. כידוע החינוך המודרני בישראל מחנך להכרת "זכויות" הילד והאזרח בעוד החינוך היהודי לדורותיו חינך ל"חובות". יש להדגיש כי לימוד תורה שונה מלימוד לצבירת ידע ומטרתו "להבין ולהשכיל לשמור ולעשות ולקיים". לימוד התורה חייב להיות שונה מכל לימוד "טקסט" אחר ועליו לחנך למחויבות לדרך התורה. כאשר לימוד התורה הוא כמו אל "טקסט מקראי", זו בעצם הצהרה כי התורה אינה שונה מכל טקסט אחר. מרכיב נוסף הוא נתינת כבוד למלמדי התורה כפי שלימדו רבותינו. בדיון כיצד לנהוג ב"תלמיד חכם" ששכח את תלמודו שלא ברצונו הם קבעו: והיזהרו בזקן ששכח תלמודו מחמת אונסו, דאמרינן: לוחות ושברי לוחות מונחות בארון (בבלי ברכות ח'). המדרש מתבסס על העובדה כי משה רבנו הניח בארון העדות את לוחות הברית יחד עם שברי הלוחות הראשונים, וממנו למדו כי בשל כבוד התורה יש לנהוג כבוד גם בתלמיד חכם ששכח תלמודו מאונס. על פי הבנתי, הנחלת כבוד לתורה מחייבת נתינת כבוד לנושאיה ומלמדיה. אנו מכבדים את מייצגי דרך התורה למרות מגרעותיהם האנושיות, ולמרות השאלות והקושיות שלנו כלפיהם.(אנו נעזרים במלמדי התורה להבעת כבוד לתורה, למרות מגרעותיהם). מרכיב נוסף הוא הצבת מטרה מתאימה בפני התלמידים. כאשר למדתי בבית הספר הקיבוצי, ניסו המחנכים להציב בפנינו את האידיאל של "תלמיד-חכם חלוץ". נדמה לי שכיום מטרה זו אינה מוצבת עוד, אף על פי שהיא נכונה כבעבר. זאת, גם אם החלוציות של תנועתנו מתבטאת כיום ביעדים מגוונים יותר. יראת שמים במשך השנים האחרונות התרשמתי שהחינוך הדתי אצלנו מדגיש יותר את ה"חוויה הדתית" מאשר את החינוך ל"יראת שמים" כפשוטה. על פי הבנתי זו טעות חינוכית מכיוון שלא ניתן לעמוד במשימה של יצירת חוויות דתיות לאורך זמן. החינוך ל"יראת שמים" במסורת קהילות ישראל נשען על לימוד מסודר (כולל משמעת ונתינת כבוד למחנך), על דוגמא אישית של ההורים, המורים והמחנכים ועל מפגש עם אנשים המיוחדים ב"יראת השמים" שלהם או בחכמתם התורנית. לדעתי יש ללמוד ממסורת זו. כמו כן יש להדגיש את תרומת החינוך בבית בתחום זה מכיוון שהיא חשובה מאוד ועל החינוך בבית הספר להיזהר שלא לפגוע בו בטעות או בחוסר תשומת לב. החינוך המעורב החינוך הקיבוצי דוגל בחינוך מעורב כדי להכין את התלמידים למציאות המורכבת אליה אנו מחנכים, מציאות של תרומה לחברה ולמדינת ישראל הכוללת חיים במסגרות מעורבות בעבודה ובחיי הקהילה, מציאות בפניה יעמדו מיד בסיום שנות החינוך בבית הספר. על פי ניסיוני, בחינוך המעורב יש קושי אובייקטיבי לחנך למחויבות דתית שונה בין בנים לבנות; לדעתי, רבים מהחניכים תופסים את החינוך המעורב כמעביר מסר של שוויון והבנה זו עלולה לפגוע בחינוך לקיום מצוות אשר דווקא בו קבעו רבותינו מחויבויות שונות לבנים ולבנות. לחלוקה לא שוויונית זו בחלוקת חיובי האיש והאישה ביהדות תפקיד מכריע בבניית המשפחה והקהילה היהודית, ולכן יש להדגיש את ההבדלים במחויבויות בתחום הדתי. דברי תודה עליי לסייג ולהדגיש כי הנושאים שהועלו מובאים כנושאים לדיון ולא כביקורת. זו השמעת דעה אחת מול דעות אחרות. המפגש בבית הספר חיזק בי שוב את ההערכה הרבה למחנכים ולמחנכות הנושאים בעול חינוך הדור הבא. זו משימה מורכבת וחשובה מאוד לעתידנו כקבוצה דתית וכחברה מגובשת במדינת ישראל. יש חובה להודות לצוות החינוכי הנושא בעול הקשה של חינוך ילדינו בעולם בו חלים שינויים רבים כל כך. זו משימה עצומה לחנך ליראת שמים תוך התמודדות עם מורכבות החיים המודרניים, ובעיקר לחנך לקיום השילוב הקשה עליו נצטווינו בהר סיני של הליכה בדרך התורה יחד עם קיום המצוות הקשורות בחזרתו של עם ישראל לארץ ישראל. קבוצת יבנה מובאות הנוער צודק כשהוא מרגיש מבולבל בחינוך הדתי שלנו. אנחנו מנסים להסביר לו כי אנו מניפים מספר דגלים בו זמנית, כאשר בעולם ערכים מסודר אין שוויון בחשיבות הערכים. כאשר למדתי בבית הספר הקיבוצי, ניסו המחנכים להציב בפנינו את האידיאל של "תלמיד-חכם חלוץ". נדמה לי שכיום מטרה זו אינה מוצבת עוד
חסר רכיב