תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

http://www.kdati.org.il/info/amudim/amudim.jpg

13/04/2010
http://www.kdati.org.il/info/amudim/amudim.jpg
עמודים אדר תש"ע 740 (4)
פרלמנט ארוחת הבוקר

מה קורה

'פרלמנט ארוחת הבוקר'

הישר מבית היוצר של בית הספר לקולנוע 'מעלה' לחדר האוכל של עין צורים

 

 

על גולן רייז, בן קיבוץ עין צורים, שמעתי ממספר אנשים: "כדאי לך לפגוש אותו...", "הוא בחור מוכשר שעשה עכשיו סרט מצוין...", "הסרט שלו  בהחלט יכול להיות רלוונטי לאנשי הקיבוץ הדתי". כך אמרו לי.

נפגשנו.

לא כל כך ידעתי מה לשאול משום שעדיין לא צפיתי בסרט המדובר...

מסתבר שלא הייתי צריכה לשאול הרבה. בשיחה קולחת ונעימה שמעתי מגולן, יוצר 'פרלמנט ארוחת הבוקר', וידוי אישי של בן קיבוץ נטול טראומות ומלא בגעגוע ואהבה לנוף ילדותו.

 

גולן מדבר על הסרט:

"במסגרת לימודיי ב'מעלה' - בית ספר לקולנוע, טלוויזיה ואמנויות, הרגשתי צורך לעמוד מאחורי  מצלמה - כיוצר. ידעתי  שהסרט שאני רוצה ליצור חייב להיות קשור לחיים שלי. הרעיון לנושא צץ לפני שנתיים וחצי... סיפרו לי אז שיש 'פרלמנט ארוחת בוקר' בעין צורים; למרות שעם השנים הלך ופחת מספר הסועדים בארוחת הבוקר הקיבוצית בחדר האוכל, עדיין נשארה קבוצת אנשים קטנה המגיעה מדי בוקר  לאכול דג מלוח, ביצה קשה, קוטג' ותה. שמונה אנשים יושבים ואוכלים. שמונה אנשים שחדר האוכל נפתח לעיתים במיוחד עבורם".

 

עקב כניסתו של מנהל חדש לענף המזון הוחלט להביא לידי ביצוע החלטת עבר - סגירת חדר האוכל לארוחות בוקר בימים בהם אין אורחים מבחוץ. "אם אין אירוח - לא פותח", אמר המפעיל החדש של המטבח. ההוצאות מרובות מן ההכנסות...

 

"שמעתי על כך", מסביר גולן, "ובאותו רגע החלטתי לתעד מבלי שידעתי מה יקרה. שאלתי את המזכיר אם אני יכול לבוא, והוא ענה – 'בוא!'. גייסתי מצלמה מיוחדת, סאונד מיוחד, ולמחרת, בשעה 6:30 בבוקר, התייצבתי בחדר האוכל של קיבוץ עין צורים.

 

כך, מדי בוקר מצאתי את עצמי קם ב-6:00, שם ציוד, ומתחיל לצלם. אחר כך חוזר הביתה להעיר את הילדים. יום אחר יום. התיעוד היה אמור להסתיים תוך שבועיים – עם סגירת חדר האוכל, אבל גזירת הסגירה לא יצאה אל הפועל...".

יובל, אחד מגיבורי הסרט, עלה למזכירות והביע את דעתו הנחרצת נגד סגירת ארוחת הבוקר.

 

התקיימו שיחות. דובר על מרקם חברתי. על סמל... והסגירה התעכבה.

 

"נוצר מצב שלאורך שנה וחצי המשכתי לתעד את החבורה הזו. עם התקדמות הצילומים, היה בי רצון להכיר יותר מקרוב חלק מן הדמויות. בחרתי להתמקד בשלוש דמויות מהחבורה. ליוויתי כל אחת מהן גם במשך היום, וכך העמיקה ההיכרות  אתם.

 

במהלך הצילומים הרגשתי שכל אחד מהם מייצג עולם פנימי מיוחד:

האחד, רפי אילן - איש רוח, פילוסוף, אמן סרקסטי, שמתנסח בצורה מקסימה. אחד ממקימי הקיבוץ שחתר נגד ההפרטה. הוא מייצג את ליבת האידיאולוגיה הקיבוצית.

מנגד, עומדת דמותו של צביקיניו, איש אדמה ברמ"ח איבריו, שממשיך בעקשנות לעבוד בשטח וכעת הוא מנהל של תאילנדים... לכאורה איש מחוספס שהפתיע אותי ביכולת שלו לרגש. באינטימיות של המפגשים נוצרת דמות אחרת, רגישה ביותר, זהו הגיבור המפתיע ביותר מבחינתי.

לעומתם יובל נבו, בן הקיבוץ, הוא הדמות המייצגת של בני הדור השני, הדור שמנסה להיאחז בקיבוץ הישן עבור דור המייסדים. יובל מרגיש מחויב לחינוך של ההורים ונשאר נאמן לקיבוץ של פעם. הוא אוהב את הקיבוץ אהבת נפש ודואג ליופיו החיצוני ממש כמו גבר הדואג לטיפוחה של אהובתו.

שלושתם, שלושת הגיבורים, מאוד דומים ומאוד שונים. הם כאילו משלימים מעגל גדול".

 

תוך כדי תהליך העמקת ההיכרות צץ שוב נושא סגירת ארוחת הבוקר. שוב חוזר המשפט - "אם אין אורחים בענף האירוח – אין ארוחת בוקר!", בעוד בעלי התפקידים בעין צורים מנסים למצוא פתרונות יצירתיים על מנת לא לסגור את ארוחת הבוקר. למרבה האירוניה, החל מבצע 'עופרת יצוקה' והמצב של ביטולים באירוח יצר מציאות חדשה - צומצמה פעילות הענף וארוחת הבוקר לא התקיימה.

 

גולן מסר בידי את הסרט לאחר הראיון. ישבתי וצפיתי בלא מעט כאב. ברגע אחד בסרט נראית החבורה יום לאחר סגירת ארוחת הבוקר. מבית הכנסת פורש איש איש לביתו. המצלמה מתעדת את ארוחות הבוקר האישיות. את חדר האוכל החשוך והריק. הלב נצבט.

 

למרות הכאב, אני מרגישה שגולן בא מאהבה, לא מרצון להתריס. הסיום המפתיע מאשר זאת.

 

גולן מציג את המציאות כפי שהיא משתקפת בסרט – "הפרלמנט חי על גבי האירוח. יש אורחים - יש פרלמנט. אין אורחים – כל אחד פורש לביתו. הרגשתי שהתפיסה הקפיטליסטית ניצחה", הוא אומר בעצב.

 

אני מנסה להבין מה המסר אותו גולן מנסה להביא בסרט.

"הרעיון המרכזי של הסרט נבנה תוך כדי התפתחות הסיפור", מסביר גולן, "בסופו של דבר, הסרט בא ממקום של געגוע, של התרפקות. בניגוד לסרטי קיבוץ אחרים שנעשו, אין כאן סיפור של טראומת בן קיבוץ. להיפך. אני יוצר שיצא מן הקיבוץ בתחושה טובה. אני מרגיש שהתחנכתי במרקם חברתי שהוא כעין גן עדן. סוג של בועה. אני מלא באהבה לפעם.

הביקורת כלפי גלגלי הקפיטליזם הדורסני מוציאה אותי לכאורה כעין סנגור של הפרלמנט. הפרידה מהזיכרונות הטובים שלי מהחגים בקיבוץ היא אכן עצובה.

יחד עם זאת, אני חושב שבעידן של היום - ההפרטה היא לכאורה הדרך הנכונה. זה עדיין לא אומר שאי אפשר להתרפק. זו נקודת המבט שלי.

החזרה שלי לקיבוץ, לפני כשלושה חודשים, היא כעין סגירת מעגל. יכולתי לחזור רק כי נפתחה אפשרות כלכלית אישית שהרגשתי שאני יכול לחיות בתוכה. אם הקיבוץ לא היה משתנה, לא הייתי חוזר לגור בו!

 

מה שיש לי לומר לכל מי ששייך לממסד בתוך תנועת הקיבוץ הדתי ובקיבוצים שעוברים הפרטה, הוא שיש אנשים מאחורי השינוי, שלא קל להם אתו. אם לרגע יוכלו להיכנס לנעלים שלהם, עם אמפתיה (לא הזדהות), ולהבין את הקושי הרגשי שלהם, אין לי ספק שהתהליך יוכל להתבצע בהומאניות המתבקשת".

 

"אחת מנקודות הליבה של הסרט", אומר גולן לסיום, "היא האמירה של אחד מאנשי הפרלמנט במהלך דיון עצבני על נושא אחוז ההפרשות מהשכר לטובת הקיבוץ – 'אנחנו קהילה שמבוססת על עזרה הדדית, צריך לשמר את הסולידריות בינינו'. זה נראה בעיני עצוב אל מול המציאות המשתנה בקיבוצים".

 

במסגרת:

גולן רייז

בן 32, נשוי לרעות

אב לשניים - נדב ונטע-יהלי

נולד בעין צורים

בוגר בית הספר ביבנה

שרות צבאי קרבי

לימודים:

תואר ראשון -  מדעי ההתנהגות ותקשורת

לפני ארבע שנים החל לימודי קולנוע ב'מעלה'

ממשיך לשנה חמישית על מנת לעשות סרט עלילתי

שיעסוק במערכת יחסים אמא-בן

מתגורר מזה שלושה חדשים בעין צורים

 

מובאות:

קבוצת אנשים קטנה המגיעה מדי בוקר לאכול דג מלוח, ביצה קשה, קוטג' ותה

 

הפרלמנט חי על גבי האירוח. יש אורחים - יש פרלמנט. אין אורחים – כל אחד פורש לביתו. התפיסה הקפיטליסטית ניצחה

 

בעידן של היום - ההפרטה היא לכאורה הדרך הנכונה. זה עדיין לא אומר שאי אפשר להתרפק

 

 

 

הערת העורכת:

באמנות, כמו באמנות, אין דבר כזה שאין דבר כזה...

הסרט של גולן עורר מחלוקות ודעות שונות

ואני אומרת - הוא מעורר. זה תפקידו!

ועוד חשוב לי להדגיש כי לאחר שיחה ובירור עם אנשי עין צורים, כולל אחד מגיבורי הסרט, הובהר לי כי בעין צורים יש ממסד רגיש ביותר למצוקות החברתיות, שלא נתן לסגור את חדר האוכל ועד היום מתקיימת שם ארוחה גם כשאין אירוח; רבים מחברי עין צורים מרגישים שהם עדיין חיים בקהילה שמבוססת על עזרה הדדית ומאמינים שעין צורים יודעת ותדע גם בעתיד לשמר את הסולידאריות הזו.

 

ויואל, מזכיר עין צורים, מוסיף:

·         הסרט עורר בעין צורים התרגשות רבה  אך גם ביקורת.

·         פס הקול של הסרט מכיל תיאורים של דברים שלא היו ולא נבראו והומצאו לצורך הסרט.

·         לא היתה החלטה לסגור את ארוחת הבוקר – לא במזכירות, לא באסיפה, שמעולם לא דנה בנושא ולא בקלפי והסצינות המצולמות בסרט הוצאו לגמרי מהקשרן;

·        חדר האוכל עדיין פתוח לחברים בבוקר ובצהרים ואין כל כוונה לסגור אותו;

 

ובכל זאת בחרתי להשאיר את הדברים בכתבה כפי שהם, כיוון שבראיה שלי הם משרתים את הרעיון שהסרט מביא ולאו דווקא מציגים אחד לאחד את המציאות הקיימת בעין צורים.

 

חסר רכיב