תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

תנועה בתנועה

26/08/2009
עמודים מנחם אב תשס"ט 735 (9)
תנועה בתנועה
אישה בתנועה - לאן?

הילה אונא

 

עדיין איננו יודעות עד לאן נגיע, אבל עכשיו אנחנו כבר יודעות מאין נתחיל ולאן אנו רוצות ללכת...

יום העיון ביבנה נתן תשובות ברורות לשאלה: "אישה בתנועה – לאן?!"

 

 

70 נשים וגברים – ובתוכם פעילי הקיבוץ הדתי, נשים מעורבות בקידום נשים, נשים מובילות בקהילותיהן, גברים מתעניינים בנושא, חלק מרבני הקיבוצים ועוד ציבור אכפתי – הקדישו יום שלם לנושא. המסר העיקרי שעבר כחוט השני בכל חלקי היום: נושא מעמד האישה וקידומה בכל התחומים הוא אבן בוחן לחברה דתית בעולם המודרני ועל תנועת הקיבוץ הדתי להפסיק להסתכל לכל הכיוונים, להפסיק "להתנצל" ולהרים את דגל קידום הנשים גבוה ובגאווה.

נחמיה רפל, מזכ"ל התנועה, פתח את היום והודה לנעמי בשיא על הקמת מחלקת "אישה בתנועה" ועל תרומתה לפיתוח הנושא בקיבוץ הדתי.

 

עול לימוד תורה

כבר בהרצאת הפתיחה הרימה הרבנית מלכה פיוטרקובסקי (ראש תכנית הלכה במדרשת לינדנבאום) את רף הציפיות מתנועת הקיבוץ הדתי. בהרצאתה המרתקת דרשה מאתנו פיוטרקובסקי להיות "דור דעה" – ציבור חושב, מתלבט ומחליט באופן עצמאי על פי עקרונות הלכתיים. הדרך הזו אינה קלה, מוסיף דעת – מוסיף מכאוב וייסורים; לדרך הזו יש מחירים: איבוד התמימות, ביקורתיות שלא תמיד מתאימה בזמנה ובסגנונה, ויתור על טבעיות ופשטות, אך זוהי משמעות "היות אדם נברא בצלם אלוהים". בחיר הבריאה צריך להיות אדם בוחר, בעל יכולת קבלת החלטות ודעה עצמאית.

פיוטרקובסקי ניתחה את מצב הנשים בציונות הדתית וציינה שבתוך המציאות המורכבת רבות מהן נפגעות מהדרישות החברתיות הבלתי אפשריות, אך הקשיים והתסכולים אינם יוצאים החוצה. במצב כזה, על אחת כמה וכמה שיש לחנך את הנשים לידע, למחשבה, לעצמאות ולאחריות על חייהן האישיים.

להלכה ולתורה יש "אמירה" בכל התחומים ולפיכך, אומרת פיוטרקובסקי, צריכות הנשים לקבל על עצמן עול לימוד תורה, מתוך מחויבות עמוקה וממושכת ושאיפה להשפיע מנקודת מבטן הייחודית. צריך שיהיו נשים "דוברות הלכה", "חושבות הלכה". נשים יכולות להגיע למקומות שרבנים עדיין לא הגיעו אליהם. נשים יכולות לתרום רבות ב"שיווק והסברה" של ההלכה, גם לציבור הדתי, אך בעיקר כלפי חילונים. יחד עם זאת, מדגישה פיוטרקובסקי כי כל שינוי והתקדמות צריכים לבוא רק מתוך יראת שמים ובשיתוף פעולה עם כלל הציבור ועם הרבנים.

פיוטרקובסקי סיימה את דבריה בקריאה נרגשת לקיבוץ הדתי לעשות בדק בית ביחסו להלכה ולאורח חיים דתי, ומתוך כך להאיר לא רק פנימה, אלא לעם ישראל כולו, במדינה ובתפוצות.

 

שיוויון ערך

בפאנל נכנסנו עוד לעובי הקורה, כאשר כל הדוברים וגם התגובות מהקהל הדגישו את הפער בין האידיאל לבין המציאות. המנחה שרה עברון (סעד) ביקשה מהמשתתפים לספר על החלום שלהם – לאן יכולות נשות הקיבוץ הדתי לנוע?

לאה בן-יצחק (שדה אליהו) שואפת שנשים לא "יקדשו" את ההשקעה בבית ובמשפחה, אלא יעשו "גם וגם" – גם כלפי פנים וגם כלפי חוץ. נשים צריכות לקחת אחריות, לנצל את האפשרויות שהקיבוץ נותן להן, ולהתקדם לתפקידים בכירים בכל התחומים. לאה סיכמה במסר ברור: אנחנו צריכות ללמוד להידחף. להידחף בעדינות, אבל להידחף!

מיקי פורת (כפר עציון) רוצה שתנועת הקיבוץ הדתי תחזור להיות תנועה אידיאולוגית שתגדיר ותוביל דרך. מבחינתה, זו לא רק שאלה ספציפית לגבי הנשים, אלא לגבי החברה כולה. העיסוק בשאלת הנשים, מקומן ותפקידן, מחבר אותנו לערכים שצריכים לקבל יותר ביטוי בחיי היומיום שלנו: שוויון ערך והזדמנויות, כבוד האדם, מוסריות.

הרב יהודה גלעד (לביא, ישיבת מעלה גלבוע) סובר שכניסתן של נשים לשיח הדתי תרענן את החשיבה ההלכתית. קול נשי תורני משמעותי צריך לצמוח מתוך אחריות ומחויבות. תנועת הקיבוץ הדתי כבר איננה בחזית, ולצערו, חלק לא קטן מנשות הקיבוצים אינו מעורב בתהליכים החיוביים שקורים בנושא הזה בציונות הדתית. הרב גלעד קורא להתקדמות, אך שתהיה בדרך של אבולוציה ולא של רבולוציה.

 

בקבוצות הדיון עסקנו בהיבטים מעשיים וערכיים של הנושא, ובגלל קוצר היריעה אציין כאן רק את הרעיונות והמסרים, אשר נוגעים לחשיבות החינוך (וחינוך, כמובן, אינו מתייחס רק לדור ההמשך): חינוך לשוויון ערך, חינוך לאידיאולוגיה של הקיבוץ הדתי גם (ואולי בעיקר) לאלה שיוצאים ללמוד בחוץ, השלמת צדדים חשובים בחינוכו של כל מגדר (אצל הבנות – מצוינות ומיצוי עצמי, אצל הבנים – ביטוי ומודעות לרגש), חינוך לדומיננטיות ולקיחת אחריות, חינוך לצניעות במובן של כבוד לפרטיות (ולא מתוך חשש לגירוי ופיתוי), חינוך לדיאלוג והכלה של דעות אחרות, חינוך ללמדנות ומחויבות אמיתית להלכה, חינוך להתמודדות עם אתגרים מורכבים, חינוך לשיתוף פעולה בחברה מעורבת.

 

מה הלאה?

במטרה לעורר מודעות, לקדם תהליכים ולפתוח אפשרויות, העבודה תתקיים במקביל במעגלים חברתיים ורעיוניים.

§      הנושא המגדרי יועלה בפורומים שונים בשיתוף פעולה עם המחלקות השונות של הקיבוץ הדתי. למשל: פתיחת המרחב הדתי בפני נשים – עם פורום רבנים, קידום נשים לתפקידים שונים בקיבוץ – עם ועדות מינויים ומזכירויות, היבטים שוויוניים ומודעות – עם מערכות החינוך המשלים.

§      כנס "כל כבודה" לנשות הקיבוץ הדתי יתקיים בע"ה בראש חודש כסלו (18.11.2009).

§      מפגשי רֵעות ותוכן לנשות הקיבוץ הדתי בצפון יתקיימו במדרשת עין הנצי"ב (אשמח ליוזמות ומתנדבות שיפעילו מסגרת דומה באזורים נוספים).

§      באתר הקיבוץ הדתי - תחת הכותרת "נשים" - יהיו כתבות ממקורות שונים, בענייני קידום נשים. הכוונה שלי היא ליצור מקום ואפשרות להחלפת דעות ומידע, ואשמח לקבל ולפרסם תגובות וכתבות, אשר מתייחסות לנעשה אצלנו בקיבוצים (אפשר כבר למצוא שם פרוטוקול מפורט של יום העיון).

 

תודה לכל התומכים והמשתתפים ביום העיון, בתקווה להמשך שיתוף פעולה בעתיד.

אשמח לתגובות, רעיונות והצעות.

הציפיות גבוהות והאתגרים גדולים, אך בעזרת ה' ובעזרתכם נעשה ונצליח.

 

 

שינויים דרכם להתקבל קמעא-קמעא

פרשת השבוע שקראנו אתמול (מסעי) מסתיימת בסיפור בנות צלפחד שהחל בשבת שעברה.

בפרשה שלנו, לכאורה, קצת מוּרד הדגל שהרימו הבנות. בעקבות פניית ראשי האבות של שבטן, משה מחייב את הבנות להינשא "לטוב בעיניהן", אך רק מתוך "משפחת מטה אביהם", וזאת כדי שהנחלות לא יילקחו מהשבט. לכאורה, שוב מנצחת המסגרת הפטריארכלית ומגבילה את הבנות. אך זה רק לכאורה, ולכן מסכימות לכך הבנות. הן מבינות את המסגרת שבה הן חיות, הן לא רוצות לפגוע בשבט שלהן אלא להישאר חלק ממנו. הן מבינות כי שינויים דרכם להתקבל קמעא-קמעא. הן מבינות כי מדובר בתהליך ארוך ומורכב, שבו יש להתקדם כל הזמן, אך תוך כדי הבנת המציאות ויצירת דיאלוגים שמחייבים לעתים גם ויתורים לטווח הקצר, כדי שהתהליך כולו יצליח לטווח הארוך.

 

בספר "השמיעיני את קולך" מבחינה אילנה אבן-נעים שכל שמותיהן של בנות צלפחד מעידים על פעלתנות והשילוב בין כל ההקשרים של השמות מלמד אותנו איך כדאי לפעול כדי להתקדם טוב ונכון:

מחלה – לחולל, גם מבחינת ריקוד – ביטוי לגוף ולנשמה, וגם לחולל שינוי.

תרצה – לרצות, את הסביבה, את בני הקהילה, וגם לרוץ.

חוגלה – לחוג ולהסתובב,  לחבר בין פנים וחוץ ומסביב, להרחיב מעגלים.

מילכה – למלוך וללכת.

נעה – ליצור תנועה, לנוע.

אני מרגישה שיש לנו ללמוד הרבה מבנות צלפחד.

כן, אני רוצה שינויים, אך אני לא רוצה לשבור את המסגרת. אני רוצה לפעול בתוכה, בהסכמה ובדיאלוג, אך לא לקפוא על השמרים, אלא לשמור על תנועה תמידית קדימה – זו משמעות אחת של "אישה בתנועה".

אני רוצה להישאר בתוך העדה, אך להעז יותר, לקבל יותר לגיטימציה ואפשרויות - לפעול, להתבטא, להיות מעורבת, גם בענייני חול ויומיום וגם בענייני רוח וקודש. אני רוצה לקחת חלק ולהיות חלק - לא מושתק ולא מוסתר ולא משני – בתוך הכלל. זו משמעות שנייה של "אישה בתנועה".

שתי המשמעויות האלה של "אישה בתנועה" משלימות כמובן זו את זו. כאשר נשים פועלות מתוך רצון כן ואמיתי לנוע לעבר מטרה טובה, וכאשר הן עושות זאת לא כנגד, אלא מתוך התנועה, מתוך הקהילה, אז בסופו של תהליך הן יזכו להבנה ולהסכמה של הציבור, של המנהיגים ושל הקב"ה: "כן הבנות דוברות".

(מתוך דברי הפתיחה ליום העיון)

 

אמירות שנשמעו בכנס

 

  • השוויון חייב להתחיל בחלוקה ושותפות בין ההורים

 

  • הקיבוץ הדתי בציונות הדתית הוא כמו הנשים בקיבוץ הדתי מבחינת דומיננטיות ורלוונטיות. צריך לחולל שינוי!

  • הקיבוץ הדתי נמצא רחוק מאחור בכל הקשור לאפשרויות הפתוחות כיום בפני נשים בעולם הדתי

 

  • נושא מעמד האישה אינו צריך להיות שיח פנים-נשי בלבד

 

השפעת השינויים בקיבוצים

מְכַבֵּסֶתּוֹלָה

חנה בן צבי-גורן

 

אף שגם הגברים וגם הנשים קיימו באדיקות

את  מצוות "ארוחת ארבע" (בחמש בערך)

רק הנשים לבשו סינרים

 

האם השינויים בקיבוצים החזירו את הנשים הביתה?

(אחת הכותרות של יום העיון 'אישה בתנועה לאן?)

מבחינתי, לא הייתה יציאה מהבית מלכתחילה. אין בדבריי תלונה פמיניסטית אלא זיכרון ילדות. הנשים (סליחה – החברות) בילדותי בקיבוץ היו תמיד עם סינר. היה להן סינר לעבודה והיה להן סינר לאחר הצהריים. הסינרים המשובצים, נתפרו בקיבוץ ואלה של אחר הצהריים אף גוהצו בידיים אוהבות במחסן הבגדים.

אף שגם הגברים וגם הנשים היו בבית אחר הצהריים, קיימו באדיקות את מצוות "ארוחת ארבע" (בחמש בערך), ובילו זמן יקר וקצר עם ילדיהם, רק הנשים לבשו סינרים.

ואף שהייתה בקיבוץ מכבסה לתפארת היו תמיד פריטי לבוש שהיו עדינים מדיי והיה צורך לכבסם ביד. לא. לא הגברים כיבסו אותם.

וכשהתחילו רחמנא-ליצלן לאפות בבתים עוגה לשבת, היו אלה הנשים שאפו.

מה שחשוב לי לומר, בעצם, הוא שהשינויים החזירו הביתה את העצמאות ואת הבחירה!

כשכל משימות משק הבית בוצעו על ידי מנגנונים ציבוריים, המנגנונים הם אלה שקבעו הכול. למשל, מתי תתכבסנה המגבות, מתי החולצות הלבנות, מה נחשב בגד לאחרי העבודה (הזכאי לגיהוץ) ומה לא. אני זוכרת משפט כזה: "ראיתי אותה עם החלוק הזה בעבודה וזה בכלל חלוק אחר הצהריים. אם עוד פעם אחת זה יקרה, לא נגהץ לה את החלוק יותר!".

המנגנונים לא רק החליטו מה יהיה התפריט, אלא גם מי אוכל מתי ומי יושב איפה.

והמצב היה כך גם בעניינים שאינם קשורים במשק הבית המשפחתי.

בקיבוץ הקלאסי המנגנון הגדיר ציבורית צרכים פרטיים. השינויים באו כשהשיטה לא התאימה לאנשים וגם לא לנשים.

 

חופש בחירה ואחריות

בימי הקיץ האלה, שבהם משפחתי ואני מקדישים זמן מיוחד להורינו, ברכה ומשה גורן ז"ל, אני מבקשת לציין ששניהם בחרו בכל יום מחדש את דרכם; בין היתר גם כחברי קיבוץ וכחברי הקיבוץ שלהם. אני גדלתי עם הבנה אמיתית ועמוקה של משמעות חופש הבחירה והאחריות שבאה אתו.

אני מרגישה חופש מוחלט לבחור אם אכבס, אם אגהץ, אם אבשל. אני מרגישה חופש מוחלט לבחור לא לעשות דבר מכל אלה, גם כי אני לא היחידה שמסוגלת להם וגם כי אני תמיד יכולה לבחור לשלם כדי שמישהו אחר יעשה את השירותים האלה.

יש דברים שאני נהנית לעשות כנראה בגלל שאני אישה. אולי יותר נכון לומר שיש דברים שאין סיכוי שאיהנה לעשות אותם, כנראה בגלל שאני אישה. אבל אף פעם, בכל ימי חיי (ותודה ענקית להוריי שהביאוני עד הלום במודעות, בדמוקרטיה, בהטלת ספק בפרות קדושות, בכבוד ובאהבה) לא הייתי במעמד נחות ביחס לאנשים, לקבוצות, למנגנונים; ואף תהליך (ושוב תודה) לא גרם לי ולא מנע ממני דבר. אם בחרתי בתהליך, בחרתי במשמעותו ביודעין.

אז לפחות מבחינתי השינוי לא החזיר אותי הביתה, כי כבר הייתי בו.

 

מעלה גלבוע

אגף חברה ומשימות

יהושע מוזט 

 

מועצה: צוות ההיגוי של המועצה אשר תתקיים בע"ה בשדה אליהו, בכ"ה–כ"ו בשבט תש"ע (9-10/2/2010), מתכנס מדי שבוע לפגישות עבודה. המזכירות הפעילה לוקחת גם היא חלק פעיל בהכנות. בתחילת החודש הבא תקיים המזכירות הפעילה יום מרוכז אשר יעסוק בהכנת המועצה בעזרת מנחה מקצועי במטרה לגבש תכנית עבודה ברורה בכל הרבדים ולצאת עם חלוקת משימות. נמשיך לדווח.

 

מנהיגות אמצע החיים: הקורס יפתח לקיבוצי המרכז והדרום אחרי החגים בקבוצת יבנה. בימים אלה מזכירי פנים, מנהלי קהילה ורכזי משאבי אנוש עובדים על גיוס מועמדים מתאימים לקורס. זו תהיה הפעם הראשונה שקורס אמצע החיים יפתח לקיבוצי הדרום. קורס מנהיגות אמצע החיים מהווה מתן הזדמנות לחברים ולחברות בגילאי 40-55 לקבל או לחדד כלים ניהוליים מקצועיים במסגרת תנועתית וברמה גבוהה.

 

שנת השמונים לקיבוץ הדתי: בהמשך להצעת רכזי התרבות של התנועה לערוך בחול המועד סוכות הבעל"ט ביקורי גומלין בין הקיבוצים לרגל שנת ה-80 לתנועה, נראה כי הקיבוצים נערכים לאירוע כראוי. כזכור, מטרת הביקורים היא לחזק את הקשר בין קיבוצי התנועה וחבריה. האירוע יתקיים ביום שני, ב' חוה"מ סוכות, י"ז בתשרי תש"ע (5.10.2009). רשמו ביומנים.

 

שבת רבנים: צוות ההיגוי לשבת רבנים והמזכירות הפעילה התכנסו בקבוצת יבנה לעבוד על התכנים של השבת אשר תתקיים בע"ה בשבת פר' נח תש"ע בקיבוץ כפר עציון.

 

שיקום אסירים: בתקופה האחרונה עסקנו בניסיון לעזור בשיקום אסיר לאחר פניה שהגיעה אלינו. אחד הקיבוצים התגייס להרים את הכפפה והחל בבניית תוכנית יסודית לטובת השיקום אשר כללה בחירת משפחה מאמצת, עבודה בקיבוץ וכמובן תמיכות נוספות. אנו מצפים להצלחת המשימה. תודה על שיתוף הפעולה במשימה חשובה זו. בימים אלו אנו מנסים לתת מענה שיקום למשוחרר נוסף, בתקווה שימצא לו גם פיתרון הולם.

 

גרעיני צבר: ביום חמישי, ט"ז באב (6/8/2009), נקבל את פניו של הגרעין הגדול ביותר שהגיע עד כה לארץ - 213 חברי גרעין, המגיעים מכל קצוות תבל: איטליה, צרפת, גרמניה, שוויץ, דנמרק, אנגליה, ארצות הברית, קנדה, פנמה, הונג-קונג, אוסטרליה ודרום אפריקה. חברי הגרעין יתפזרו בין 9 קיבוצים שונים, 2 מהם לקיבוץ הדתי – טירת צבי ולביא. הם יעברו תהליך התאקלמות של מספר שבועות בקיבוצים לקראת הגיוס לצה"ל בנובמבר. ברוכים הבאים ובהצלחה לכולם!

 

בית ראשון במולדת:  בהמשך לדיווח הקודם כאן אנו מעדכנים שפרויקט "בית ראשון במולדת" לא יורד מסדר יומנו. מסתבר שיש ביקוש לקליטה דווקא ביישובי הקיבוץ הדתי, אלא שיש בעיה בהיצע של דירות בכל היישובים שלנו. יחד עם זאת, בביקורים שערכנו יחד עם נציגת הסוכנות היהודית בכל קיבוצי הצפון שמחנו לדעת שהקיבוצים שלנו מוכנים להיות שותפים מלאים לפרויקט על אף בעיות הדיור. רצון זה מבטא את מוכנות קיבוצינו לעשות מאמצים גדולים לקלוט משפחות בודדות לטובת הפרויקט. הנהלת הפרויקט "בית ראשון במולדת" מעוניינת בקידום הפרויקט עם התנועה. הקושי העיקרי אשר מונע פריצת דרך משמעותית לפרויקט הוא בתקציב העברת המבנים (קראווילות) שמתפנים בהדרגה. נושא זה  מטופל על ידי החטיבה להתיישבות האמורה לתת פתרונות לסוגיה.

 

"בקיבוץ הדתי נוהגים אחרת": בהמשך לכנס שהקיבוץ הדתי ערך לפני מספר חודשים, הציעה  המזכירות הפעילה לקיבוצי התנועה תוכנית פעולה לטיפול בנושא. מסתבר שמספר קיבוצים כבר נמצאים בשלבי יישום של חלק מההמלצות. במקביל אנו ממשיכים לעודד את קיבוצי התנועה לעסוק בנושא במטרה לשנות את הנתונים המדאיגים שאנו נחשפים אליהם  על ידי חברת הביטוח. 

 

צוות מיסוי תושבים: צוות מיסוי תושבים, בו יושבים לאה בן יצחק  (שד"א) - מרכזת, לני קפלן (מעלה גלבוע),  מורדי שבט (ראש צורים), אודי רובינשטיין (בני דרום), יואל  קרצמר (עין צורים) ונציגי המזכירות הפעילה,  נפגש פעם נוספת להמשך דיונים בנושא. הוחלט שחברי הצוות ידברו עם התושבים על חשיפת הקיבוץ הדתי ופעילות התנועה, על שייכות של התושבים לתנועה, ועל הצעות לבניית זהות וקשר בין התושבים לתנועה. נושא מיסוי תושבים יהיה אחד הנושאים שידון במועצה הקרובה.

 

תקנון הקיבוץ: לפני מספר שבועות פנה רשם האגודות לקיבוצים בהם התרחשו שינויים באורחות החיים בשנים האחרונות בבקשה לעדכן את התקנון. פניה של הרשם לקיבוצים הגיע במקביל לעיסוק של התנועה בעניין התקנון. כיום ברוב קיבוצי התנועה קיימת מודעות גדולה לחשיבות עדכון התקנון באופן כללי ובקיבוצים אשר עוברים שינויים בפרט. אנו ממשיכים לעודד את הקיבוצים לעסוק במלאכה חשובה זו לפי הצורך והמצב של כל קיבוץ וקיבוץ.   

 

תקנון הקיבוץ הדתי: כפי שדיווחנו כאן בעבר, עדכון תקנון הקיבוץ הדתי נמצא אף הוא על סדר יומנו. בבדיקה שערך עו"ד דוד וינשטיין (עלומים) נמצא שתקנון התנועה הוא מסמך ראוי ומכובד, הנותן ביטוי הולם למציאות הייחודית של האגודה המרכזית, הבאה להיות עמוד התווך של הפעילות התנועתית. יחד עם זאת, קיימים מספר סעיפים אשר נדרש בהם רענון או שינוי. בימים הקרובים נכנס את צוות ההיגוי הממונה על המשך דרכי הפעולה בנושא. 

 

מחלקת נוער

אני ואתה נשנה את העולם...

"יהדות ומודרנה"

סיכום סמינר לבוגרי כיתה ט'

 

"בשאיפתנו להתגבר על המשבר עלינו לגלות מחדש את ערכי החברה הקיבוצית הדתית ולהעמידם מול ערכי החברה הכללית. ואולי עלינו לנסח: להביאם מחדש – בחינת "כל יום יהיו בעיניך כחדשים" – אל התודעה הערה של החברים, להראותם באספקלריה מאירה, מאחר שברבות הימים והתלאות צורתם ניטשטשה ותמונתם כוסתה בצללים... משום כך יש צורך להביא את החברים לידי מגע אינטנסיבי עם דמותה הרוחנית של הקבוצה בפרט ושל התנועה הקיבוצית בכלל. במקרה שלנו – של הקבוצה הדתית – יש להוסיף: של תנועת תורה ועבודה ואף של הציונות הדתית. ואין תיקון הפגמים הארגוניים יכול לבוא במקום זה... מצבו של הקיבוץ הדתי דורש את הפעולה הזאת – להביא את החברים לידי מגע עם דמותה הרוחנית של הקבוצה – במידה שאין למעלה ממנה... את החסר הזה בא למלא הסמינריון הרעיוני שהקיבוץ עומד להקים: לחשוף מתוך החיים היום-יומיים של הקיבוץ הדתי את דמותו הרוחנית על צדדיה השונים, להציגה בצורה ברורה ומובנת לפני החבר ולקרב אותו אליה, לעשותה לדבר חי, ברור ומחייב בשביל החבר".

משה אונא, "הסמינריון הרעיוני", כסלו תשי"ט, 1959

 

לפי העיקרון "אם ראשונים מלאכים - אנו כבני אדם" הרי שמצבנו בכי רע. אם ב-1959 ניטשטשה דמותה הרוחנית של הקבוצה הדתית, מה נאמר על דמותה הרוחנית כיום?!

במחלקת נוער של התנועה, קראנו, הפנמנו, התנחמנו בכך שגם לפני 50 שנה היה טשטוש ובלבול, והחלטנו לשנות את העולם (בתור התחלה, את העולם הקרוב לנו). לפיכך יצאנו לבצע את "הסמינר הרעיוני". לשם כך כינסנו 55 בני נוער מסיימי כיתות ט' מקיבוצינו והתחלנו לדבר אתם על ערכים ורוח. ההתחלה קשה מאוד. התברר לנו שיש צורך בניעור והסרת אבק, לא של פסח אחד אלא של משהו כמו יובל פסחים!

לא דיברנו מילה על קיבוץ. המילים שיתופי, דיפרנציאלי ושכמותן לא נזכרו אפילו לרגע לאורך כל הסמינר. הנושא המרכזי שבו עסקנו היה 'התמודדות היהדות עם העולם המודרני'. לאחר שהגדרנו, בעזרת המדריך (הצעיר תמיד) אמנון שפירא, את המושג מודרנה ולמדנו ממנו על ההיסטוריה של היחסים בין הדת לעולם המודרני, הצבנו בפני החבר'ה (ובפני עצמנו כמובן) שאלות נוקבות על חיי היום-יום שלהם: האם ומדוע אתם מושפעים מפרסומות זולות? האם הרגלי הצריכה שלכם רצויים בעיניכם? מדוע הוריכם בחרו לחיות בחברה מעורבת לכתחילה? מדוע החרדים בחרו בדרך חיים אחרת? האם בנושא זה אנחנו והחילונים רואים את הדברים עין בעין? מה מקורו של ערך כבוד האדם – בעולם המודרני או באידיאה היהודית? האם ליהדות יש מה להגיד ביחס בין הדת למודרנה? ועוד ועוד.

לאחר חוויות רבות, טיולים, שיחות, לימוד מקורות, נסיעות, ראיונות, תחפושות, התלבטויות, השוואות מחירים (ראו מסגרות) ושעות לילה ארוכות (בעיקר משחקים אידיאולוגיים כמעגל כוח ורביצה שיתופית על כורסאות הלובי) סיכמנו את הסמינר במשפט ציבורי בו הועמדה המודרנה על ספסל הנאשמים. דומני שכבר זמן רב לא נראו בני נוער בתנועה מתווכחים על עקרונות ואידיאלים, בלהט של עורכי-דין טריים מגובים במקורות יהודיים ובמסירות של יועצים משפטיים ממומנים עד תום. בין העדים שנחקרו בנדון זכינו לפגוש אמא מודאגת ובנה הסורר, נער מכור למסכים (גם לחומרים אחרים) ופילוסוף אמריקני דתי. אפילו ביל גייטס הוזמן להעיד וסיכם את דבריו בבכי תמרורים על שיש לו כסף אך לא חברים. בשורה התחתונה, החבר'ה שבאו לסמינר (כדי לנוח?!) מצאו עצמם עובדים ומזיעים כדי ללמוד, לדעת ולהבין.

לעת פרידה, כשאחד הנערים ניגש והציע להקים "מועצת נוער", הבנו שהנוער הזה הוא מכרה זהב. עתה רק נותר למצוא את הכורים.

צוות המדריכים: הדר חיות (יבנה)

אושר ברנע (סעד)

מוריה קסטרו (בני דרום)

אלון שלו (בית גמליאל)

רזי

 

 

באתי לסמינר הקיבוץ הדתי בעקבות רצוני להכיר את נוער הקיבוץ הדתי, ובעיקר כדי לחשוב בצורה רצינית יותר על הקשר בין דת למודרנה. הגעתי לסמינר ענתה לי על שני רצונות אלו: הכרתי נוער איכותי ומעניין והוברר לי הקשר שצריך להיות בין דת למודרנה. קשר מצד אחד של קבלה ומצד שני של דחיית חלק מהדברים.

נהניתי מאוד בסמינר, הן מהחבר'ה והן מהפעילויות המגוונות. בעיקר נהניתי מההרצאות ומהדיונים  שסייעו לנער בגילי אשר מתמודד יום-יום עם השאלות הללו. ועל אף שלא תמיד מצאתי תשובות מספקות לכל שאלותיי הרגשתי בסמינר שזה לגיטימי שיהיו שאלות ושלא הכל חייב להיות ברור ומוחלט בשחור או לבן. אני מבקש להודות לצוות המדריכים הנפלא על ההרגשה שהם היו שם בשבילנו.

יהודה הרפז, קיבוץ ראשית, ירושלים

 

 

מי אני בחברה? מה תפקידי? ואיך אני בעצם קשורה לכל זה???

 

על כל השאלות האלו ועוד ניסינו לענות ולקבל קצת תשובות. בשלשה ימי סמינר מושקעים וחווייתיים של הקיבוץ הדתי בכפר עציון למדנו על המודרנה והתפתחותה במשך השנים. בסמינר השתתפנו במגוון פעילויות בתוך הקיבוץ וגם מחוצה לו. ביום הראשון התחלנו בטיול מגבש באזור המעיינות בגוש עציון ובערב שיחקנו במשחק אלתורים מאתגר ומצחיק כמו שקיבוצניקים יודעים לעשות...

ביום השני גילינו פן נוסף בעיר הבירה שלנו ובקו אוטובוס נפרד וכשר למהדרין נסענו. ראינו איך כל מגוון הזרמים ואורחות החיים מתערבבים במרכז העיר. מצד אחד עולם כל כך מאופק וסגור במאה שערים ופתאום במרחק של מטרים ספורים מתגלה לנו המדרחוב הססגוני והתוסס. שם גם עסקנו בשאלה היכן אני נמצא/ת בין הזרמים השונים בעם ומה תפקיד הקיבוץ הדתי בחברה כיום. במהלך היום הספקנו לאסוף כסף מעוברי אורח ולתרום אותו למטרה חשובה, גם זה היה סוג של חוויה.

בסמינר חולקנו לארבע קבוצות בהן פעלנו כל הימים והשתתפנו במספר סדנאות מעניינות ומעשירות. בקבוצה שלנו - עם המדריכה מוריה, לרגע לא היה משעמם, תמיד למישהו היה משהו להוסיף ולשתף, זה היה כל הכיף. ביום האחרון, עוד לפני הפרידות, הספקנו להעמיד למשפט את הנושא המרכזי שלנו - המודרנה. בפסק הדין הוחלט שהשאלה נשארה פתוחה ושיש למצוא את שביל הזהב.

ללא ספק הסמינר היה מאוד מגבש ומעניין. נחמד לדעת שגם בחופש הגדול ניתן ללמוד, לגלות דברים חדשים ולהכיר עוד ילדים משאר הקיבוצים (כמובן שאיך אפשר בלי לערוך השוואות מיהו הקיבוצניק האמיתי...). תודה לכל העוסקים במלאכה ונקווה שלפעילויות אלו יהיה המשך במשך השנה הקרובה.

 

אופיר צור, עין הנצי"ב

 

איך היה?

 

החוויה שהכי זכורה לי היא היום בירושלים. חוץ מהחום וההליכה היה ממש כיף... התחלנו את היום ברחוב שטראוס והמשימה הייתה לחפש דברים שהמחיר שלהם שונה בין חברה לחברה ולצלם אותם. הביגוד היה הדבר העיקרי שהתעסקנו איתו, ומצאנו שבחנויות של חרדים המחיר זול יותר לעומת  המדרחוב שבו ראינו שהמחירים עולים. ליד העירייה התיישבנו לדיון על צניעות, חיצונית ופנימית, איך לפעמים הבגדים שאנחנו לובשים מראים הרבה יותר ממה שהתכוונו להראות...

חזרנו לרחוב שטראוס ושם עלינו על קו 40, קו אוטובוס נפרד. בדרך שוחחנו עם החרדים ושאלנו אותם שאלות שונות על חייהם. דיברנו על החיים שלנו בחברה מעורבת ועל הבעייתיות שבזה. בדרך חזרה נאלצנו לרדת באמצע עקב ההפגנות של החרדים. בדרך חזרה למרכז העיר הלכנו דרך מרכז ההפגנה.  זאת הייתה חוויה של פעם בחיים, מפחידה במקצת אבל מאוד מאוד חשובה. זה הראה לנו צד קצת אחר של החרדים - את הצד האגרסיבי שלהם. הגענו דרך רחובות חרדיים לכיכר השבת כשבדרך פגשנו שלשה חרדים ששוב הראו לנו את הצד הפחות יפה של העדה החרדית - כינו אותנו בשמות וצעקו. מצד שני ראינו את הצד היותר יפה של החרדים כששאלנו אנשים על הדרך למרכז העיר וקיבלנו הסבר מפורט. בדרך לגן העצמאות ראינו את ההתפתחות של העולם מהרחובות החרדיים ממש ועד למדרחוב, בו העולם המודרני כבר שולט בכל דרך אפשרית.

בגן העצמאות שמענו שיחה מפעילה בעמותת "שכן טוב" - עמותה שעוזרת לאוכלוסיות שקשה להם - משפחות נזקקות, נוער בסיכון וכד'. קיבלנו משימה 'לקבץ נדבות' במרכז העיר והצלחנו רק מעט. בבית הספר לקולנוע, "מעלה", ראינו שני סרטים על העולם המודרני. שם העביר לנו אמנון שפירא שיחה בנושא 'מהי מודרנה?' ומהו היחס הנכון בין הדת למודרנה. אמנון הציג דרך שלחלקנו היה קצת קשה לקבל, אך חלקנו האחר הסכים אתו מאוד.

היום בירושלים היה מלא וחוויתי מאוד. אני נהניתי כמעט מכל רגע וזכיתי להיות במקומות שאולי לא אהיה בהם שוב. ההיכרות עם העולמות השונים הייתה עבורי מעוררת, ובמיוחד המודעות לעד כמה העולם בו אני חיה הוא בעייתי מצד אחד אבל מהצד השני פותר הרבה בעיות אחרות... תודה למארגנים.

 

שי מרזל, שלוחות

 

             

 

 

מח' חינוך ונוער

מחלקת חינוך

מיכל ליברמן-אחיטוב

 

סמינר כיתה ט'

יישר כח גדול לרזי על הפקת והובלת הסמינר הראשון לקיץ זה (ראו פירוט בדו"ח מחלקת נוער ).

תוכנית הכשרה למדריכי חטיבה ותיכון

בימים אלו, רזי ואני בונים את התוכנית לקראת השנה הקרובה. הכוונה לבנות פורום נפרד לדרום ולצפון, וימי עיון בודדים לכל המדריכים. מקווה שנוכל לפרסם בקרוב את התוכניות.

סמינר בנות השרות הלאומי

בשבוע שעבר התקיים סמינר לבנות השירות הלאומי המגיעות לקיבוצים. בסמינר זה משתתפות בנות שתשתלבנה במערכות החינוך הפורמאלי והבלתי פורמאלי, במערכת הגיל הרך, בפינות החי, באולפן ועם קשישים.

הסמינר התקיים במדרשת הבנות בעין הנצי"ב באווירה חמה (בכל המובנים) ונעימה, והשתתפו בו 40 בנות. חשוב לציין שבנות המיועדות לחברת הנוער, לבתי הילד ול"בית בטירה" עוברות הכשרה נפרדת המותאמת למקומות אלו. כמו כן, הקומונריות משתתפות בסמינר ארצי של בני-עקיבא. בסך הכל תגענה כ-55 בנות לשירות לאומי בקיבוצים.

תוכנית הסמינר כוללת היכרות עם קיבוצי התנועה בכלל ומבנה הקיבוץ בפרט, היכרות עם רכזות השירות הלאומי, שרון שגיא ופנינה אפלבוים, סדנאות מקצועיות וסדנאות העשרה מגוונות וכן שיחות העוסקות בנושאים ערכיים, אותם תפגושנה הבנות במהלך השירות. את הסמינר ריכזה בהצלחה אפרת ביגמן ממעלה גלבוע כשלצידה שתי מדריכות מסורות ומשקיעות, דפנה וליאת (שהיו קומונריות ביבנה ובמירב).

למי תודה למי ברכה? לאפרת ולמדריכות, להנהלת המדרשה, ובראשה רינה ובת שבע, לרוברט, מנהל הקהילה ולרותי ישראלי, מקשרת השירות הלאומי בעין הנצי"ב, וכן לשרון ולפנינה, שליוו את הבנות בסמינר, שסייעו בעצה טובה ותרמו מניסיונן הרב להצלחת הסמינר.

 

פורום רכזי חינוך

המפגש האחרון של רכזי החינוך הוקדש לסיכום ולפרדה מן הרכזים המסיימים את התפקיד וללמידה קצת אחרת. פתחנו במשק הילדים בקבוצת יבנה. גדי סימון ארח אותנו באוהל בדואי חמים ונעים, ובארוחת בוקר ראויה וטעימה. לאחר שיחה וביקור במקום המשכנו ליד מרדכי, לביקור במוזיאון "משואה לתקומה", כשסיפור הקרב על יד מרדכי ונטישת המקום במלחמת העצמאות חיבר אותנו לסיפורה של בארות יצחק הישנה.

המשכנו לקרית גת לביקור ב"נווה חנה" – פנימיה לילדים בגילאי 4-18 שלא יכולים לגדול בביתם. דודי, מנהל הפנימיה במשך כ-30 שנה, תיאר בפנינו את התנהלות הפנימיה, המכונה בפיו "בית ילדים". התרשמנו מאוד מאישיותו החמה ומהגישה הקיבוצית בניהול הפנימיה. לכל שכבת גיל יש אם בית, מדריך מנוסה ובנות שירות המהווים כעין תא משפחתי המכונה "משפחתון". הילדים זוכים לחינוך מסורתי, מתוך גישה שזוהי דרך נכונה להכין את הילדים לחיים עם מטען בסיסי של מסורת ומנהגים. נקודה נוספת המחזקת גישה זו, היא הקמת מאפיה ללחמים ועוגיות, הנקראת "ילדודס", ומוכרת באיכות הלחמים ברחבי הארץ. זהו פרויקט חינוכי בו הילדים שותפים בעבודה במאפיה, כל ילד בהתאם לגילו. בדרך זו לומדים הילדים "להרוויח את לחמם" בעצמם. הרעיון המרכזי הוא שהילדים ילמדו את מלאכת האפיה, האריזה והשיווק וכך ירכשו ערכי עבודה ומוסר עבודה. וכן, העבודה במאפיה מהווה דלת כניסה להשתלבות בחברה כאנשים תורמים ומועילים. המקום מטופח ונעים, ובמיוחד פינת החי המהווה מקום טיפולי ומקור תעסוקה לנערים הבוגרים השוהים בפנימיה.

לסיום היום העמוס כל טוב, התכנסנו במקום ממוזג לסיכום ופרידה:

מדברי הסיכום של הרכזים העוזבים, עלו מספר נקודות חשובות:

  • למידת העמיתים, בהנחייתה של נורית סבירסקי, משמעותית מאד לרכז החינוך.
  • הנושאים שעולים במפגשים, הדיון והבירור בהם, מעצימים וממקצעים את עבודת הרכז.
  • תפקיד רכז החינוך הינו שואב ושוחק מחד, ומאידך מצמיח, מאתגר ומאפשר הובלה משמעותית של מערכת החינוך בקיבוץ. 

יישר כוח לעוסקים בעבודת קודש זו, למסיימים, לממשיכים ול"חדשים"!!  

 

 

חסר רכיב