תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

כי קולך ערב

26/08/2009
עמודים מנחם אב תשס"ט 735 (9)
כי קולך ערב

על כנס "קולך" השישי
דינה ספראי

כ-900 נשים ומעט גברים בגילאים שונים הגיעו לכנס "קולך"
" יצאנו ממנו בתחושה ש'קולך' נותן בית וקול לנשים רבות בציבור הדתי"
דינה ספראי מספרת


כנס "קולך" מתקיים פעם בשנתיים וכמעט כל הארגון נעשה בהתנדבות. כחברת הוועד המנהל נפל בחלקי להכין לכנס את נושא "הנשים בקהילה", ואתייחס בעיקר לחלק מהמושבים שהכנתי ונכחתי בהם.

נשים בתפקידי מנהיגות
במושב זה היו שלש נשים. רחל עזריה, חברה במועצת העיר ירושלים, אסתר כריש, בת שדה אליהו (לבית ספראי. יש קשר משפחתי בינינו) וחגית ירון, בת קיבוץ לביא (לבית וינטר). "אם את לא שם את לא קיימת", היה המסר של רחל עזריה, צעירה, דתית, שיצאה לקמפיין בחירות לרשימה חדשה בעיריית ירושלים, השיגה 17,000 קולות ואיבדה 7 ק"ג ממשקלה במאמץ המפרך. רחל, בעבר מנכ"ל "מבוי סתום", עסקה רבות ביצירת מודעות ושינוי עמדות, אבל הגיעה למסקנה שהדברים האמיתיים נקבעים לא בעמותות ובגופים אידיאולוגיים, אלא בפוליטיקה. האג'נדה האישית שלה כאישה דתית מתבטאת בנושאים שבהם בחרה לחולל שינוי, למשל מקוואות וידידותיות של העיר לילדים. היא ציינה את הקושי של נשים לשרוד בתפקיד ברשות מוניציפאלית כיוון שהעבודה ברובה בהתנדבות והישיבות בשעות הערב. אסתר כריש, מנהלת מטה המאבק ביש"ע שהייתה סגנית ראש המועצה של קדומים, זוקפת ל"גֵנים הקיבוציים" שלה את העיסוק ההתנדבותי בצורכי הקהילה, עיסוק שהפך ברבות הימים לתפקיד רשמי וממוסד. לטענתה, ניהול רשות הוא בעצם ניהול "בית" במובן הרחב: בחינוך, ניקיון, קבלת אורחים, בטחון ותפקוד היחידה המשפחתית בשעות מצוקה. "טבעי שנשים ימלאו תפקידים כאלה. אך כאשר התפקיד מתחיל להתמסד ונתפס כעמדת כח – הניהול הופך לגברי". מעניין להשוות את התהליך הזה למה שמתרחש בהנהגת קיבוץ.
חגית ירון היא כיום ראש הוועד של קהילת נווה דקלים, ומרכזת תחום השיקום של קהילות גוש קטיף. היא באה מתחום הנחיית הקבוצות. בתקופת ההתנתקות הנחתה קבוצה של נשים ביישוב, ושם צמח שיח שונה מהשיח ה'מגויס'. עלו חששות, מתח, קשיים בתפקוד המשפחה. בשלב של שיקום הקהילות התברר שהתכונה הזו שלה, לתווך, להאזין, לתת לגיטימציה לקשיים, ולחזק - הוא הדבר האמיתי לו זקוקות קהילות גוש קטיף. דווקא חוסר הוודאות שלה בנוגע ל"מה נכון לעשות", נתן מקום ללבטים של הציבור. לדבריה – במקומות שצריך מאבק – היא מפעילה את האנשים המתאימים לכך, ולעצמה היא לוקחת את הנושאים המתאימים לה. את הישיבות מקיימים כמעט תמיד בבוקר, כשהיא יכולה.

מגדר לפי תנאי השטח
המושב הזה עסק בגיבוש תודעה פמיניסטית בהתאם למגזר. גייסתי לשם כך את אבלין זקרי, חברה טובה מאשדוד, שבאה ממשפחה בעלת תפיסות מאוד ברורות לגבי הכפיפות של האישה לגבר במשפחה בכל תחומי החיים. כל פריצת דרך בחייה הושגה בדרכים עוקפות; החל מהשלמת רישיון נהיגה, דרך לימודים אקדמאיים וקבלת תפקיד ניהולי. בדיעבד הישגים אלה זכו להערכה. אבלין הקימה את הסניף של "קולך" באשדוד. יש לה איזה מתכון סודי שמשלב כריזמה, מרץ, שמחת חיים ועצמאות, ועם המתכון הזה היא מצליחה למלא אוטובוס בשכנות וחברות למקהלה ולעבודה, ולהתייצב בכל כנס עם 30-40 נשים. אבלין ציינה את השוני הרב בין הדור שלה לדור של בנותיה שלעתים נראה לה כקיצוניות השנייה של קבלת מרות. לצידה דיברה אסתר שקלים, משוררת ממוצא פרסי, על הקושי של נשים מזרחיות בעלות תפיסה עצמאית להתחבר מצד אחד לפמיניזם האשכנזי החילוני, שמושגי המשפחה שלו מרוחקים, ומצד שני לתנועת "אחותי" של נשים מזרחיות שתומכות בתחומי תעסוקה בעיקר, אבל בעלת אג'נדה השמאלנית שלא מתאימה לאישה מזרחית דתית.
שלישית במושב זה הייתה סגנית ראש העיר של קרית גת, שולמית סהלו, ממוצא אתיופי. מסורתית, אם חד הורית, מרשימה מאוד. היא טענה שלאישה האתיופית לא הייתה מגבלה מצד הגבר. היא אמנם העדיפה להיות בבית, אבל אם רצונה היה לצאת לעבודה אחרת, לא עלה בדעתו של איש לומר לה: "אל תעשי, כי את אישה". השבר הגדול נוצר עם העלייה לארץ, כאשר הגברים אבדו את מעמדם במשפחה ודווקא הנשים הסתדרו יותר בקלות.

נשים כמנהיגות דת
את המושב על שירות הבת הכין "מרכז יעקב הרצוג". הופיעו בו נציגת "בת עמי", נציגת "אלומה", נציגת "צהל"י" ובנות שירות. במושב זה התרשמתי מאוד ממיכל נגן, מנהלת תוכנית "צהל"י". היא הדגישה שחלק לא מבוטל מהמתגייסות לצבא הן חריגות במשפחתן או במוסד הלימודי שלהן, ויש חשיבות ניכרת להרגשת השייכות ולהערכה שהן מקבלות.
בדיון בנושא מינוי אישה לתפקיד "הנהגה דתית", הציג הרב יואל בן נון את משנתו, דרך נימוקים שכתב בחוות דעת בנושא מינוי אישה כסגנית הרב בבית כנסת אורתודוכסי בארה"ב (אפשר לראות דיון בנושא זה באתר "קולך"). התלבטתי מאוד איזו אישה יכולה להציג את התפקיד הזה כתפקיד קיים, הרי אין לנו בארץ רבנית אורתודוכסית. הנבחרת הייתה תמר אלעד אפלבוים, אשר כור מחצבתה הוא בני-עקיבא, מדרשת הבנות בעין הנצי"ב, בי"ס שדה בכפר עציון, וכיום היא משמשת כרבה קונסרבטיבית. ידעתי כי היא באה לתפקיד הרָבָּה מתוך מנהיגות טבעית ומחויבות חזקה בתחומים רוחניים-דתיים, ושהתסכול מהיעדר מקום בתוך האורתודוכסיה הביא אותה למציאת נתיבים מחוצה לה. ואכן, ההדים מהרצאתה היו מרשימים מאוד, ונתפסו כפתיחה לדיון.

מקהלת קולות
הכנס התאפיין במגוון של קולות ודעות מהן יכול כל אחד לבוא ולטול. בכנס עלו הנושאים 'המסורתיים' של "קולך", כגון תפילת נשים, הפרדה בין המינים בגיל הרך, בכיתות בית ספר ובבני-עקיבא וכן בחברה הבוגרת. רוחניות של נשים ויצירותיהן - קיבלו מקום נרחב. הוצגו תוכניות חינוכיות כגון "דבורה", שהמסר שלה הוא שנשים יקחו אחריות על החינוך לצניעות, וכי צניעות ובושה אינן מלים נרדפות. גם חינוך הבנים לא נפקד. נשים מקצועיות דתיות בתחום הגניקולוגיה והאתיקה, מצאו במה להצגה מקצועית של דילמות דתיות ואתיות של נשים בתחומי הפוריות.
עקב הבעיות הכלכליות של ארגון "קולך", הוכן הכנס במשך חודשיים בלבד. ובכל זאת נכחו בו כ-900 נשים ומעט גברים בגילאים שונים. יצאנו ממנו בתחושה ש"קולך" נותן בית וקול לנשים רבות בציבור הדתי.

ארגון "קולך" נשען על עבודת התנדבות ותרומות, ומי שרוצים לחזקו מוזמנים לעשות מעשה. פרטים באתר האינטרנט של "קולך".

קבוצת יבנה


חסר רכיב