תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

עברו עשרים שנה

25/08/2009
עמודים מנחם אב תשס"ט 735 (9)
עברו עשרים שנה
דבר המשפחה ביום העיון לזכרו של משה אונא ז"ל, במלאת עשרים שנה לפטירתו
שלומית ויורם יום-טוב

"הייתי אומר שהקיבוץ הוא יצירה גדולה וגם יפה ואפילו מרשימה
אבל אם מישהו חושב שהקיבוץ יכול להיות יצירה שמובטח לה להתקיים מאליה, הוא טועה הקיבוץ לא יתקיים אם לא ימצא דרך להנהגת תמורות מבלי שיאבד את המהות"
שלומית אונא-יום טוב, בשם המשפחה על מה שהיה ומה נִהיָה

פתיחה
בפתח דברי אומר תודה ליונתן בשיא על הרעיון והיזמה, ליונתן ולנח חיות על הארגון, לד"ר צמרת על האכסניה ולכל המרצים, העושים והתורמים ליום העיון. תודה מקרב לב.
בשיחה שערך אבא בשנה האחרונה לחייו עם מיכאל ששר, ושעסקה בעיקר בקיבוץ, נשאל אבא האם הוא אופטימי לגבי העתיד מבחינת הקיבוץ הדתי. תשובתו הייתה: "יש לי דאגות רציניות. אינני אופטימי, אני מפוכח. אני יודע עד כמה גדולים המכשולים האנושיים והחברתיים הניצבים בדרכה של יצירה כזו, כך שתוכל בכלל להתקיים".
היום, בעבור עשרים שנה, מעניין להסתכל ולראות עד כמה היו דאגות אלה מוצדקות, על אלה דברים ניתן לברך ומהם הדברים שבהם המגמות השליליות, שאת חלקן אבא ראה כבר אז, התגברו והשתלטו.

על ארבעה דברים
מאותה שיחה עם מיכאל ששר עולה, כי ראשוני הקיבוץ ראו בחזונם ארבעה דברים שיהיו מאושיות התנועה: הם שאפו להקים התיישבות קיבוצית-חקלאית, לקיים בה חברה שוויונית וצודקת, ליצור חברה החיה על פי ההלכה ולתפוס מקום כמעצבי דמותו של הציבור הדתי בארץ המתחדשת. מסגרת חזונם כללה גם מתן חינוך ברוח זו על מנת להכשיר את הדורות הבאים שיגדלו בקיבוצים. אתייחס בדברי לנקודות אלו, בעיקר באשר למה שקרה בשדה אליהו, הקיבוץ בו חיו הורי במשך שנים רבות.
במלאת ארבעים שנה לקבוצת שדה אליהו נשא אבא דברים, חלקם כסיכום באותה נקודת זמן ואחרים כהתוויית דרך לשנים הבאות. מתוך הדברים אפשר לראות כי אבא החשיב מאוד את העובדה שהקבוצה המשיכה להיות מבוססת על חקלאות, מתוך הכרה חברתית ולאומית. זה משהו שעדיין קיים בשדה אליהו ואפילו בצורה מודגשת יותר; גם המפעלים התעשייתיים שהוקמו, המפעל לייבוש עשבי תיבול והמפעל להדברה ביולוגית, קשורים לחקלאות. גם שאר יישובי הקיבןץ הדתי קשורים עדיין במידה זו או אחרת לאדמה ולחקלאות בהתאם לאידיאלים שהנחו את האבות המייסדים.
יתרה מזאת, באותה הזדמנות אבא הזהיר מפני שמרנות יתר ומיעוט העזה, שעשויים לאפיין חברות חקלאיות, אך היום ניתן לומר בבירור שהיזמה והחדשנות מאפיינות את שדה אליהו וגם קבוצות אחרות בקיבוץ הדתי.

למרות החוסן הכלכלי והמשקי, שכבר אז ברך עליו אבא, הוא ציין לחיוב – ואפשר להמשיך בכך אף היום – את העובדה שלא באה בעקבותיו העלאה מופרזת של רמת החיים.
החברה הקיבוצית, בתוכה, נשארה במידה רבה שוויונית וצודקת גם במקומות שעברו שינויים במהלך השנים. הצדקה, בתוך הקבוצה וכלפי נזקקים מחוצה לה, נראתה לאבא תחום חשוב בחינוך הנוער וזו אף תופסת היום מקום רב וחשוב עוד יותר. אולם, קולו של הקיבוץ הדתי אינו נשמע בין המוחים על הפערים הגדלים בחברה, על היחס לעובדים ועל עוד סוגיות חברתיות חשובות.

קהל יהודי אוטונומי
הראשונים רצו לבסס את הקבוצה במעמד של קהילה, כלומר של קהל יהודי אוטונומי שבסמכותו לתקן תקנות גם בתחומי הדת ולהביא לקיום מצוות מתוך לימוד והבנה שכוללים גם חידוש. היום דומה שדרך זו ננטשה לחלוטין ואת הגישה החלוצית החליפה שמרנות הדוקה. היום מתרחשים השינויים במגזרים אחרים של החברה הדתית ובתחום זה איבד כנראה הקיבוץ הדתי את הרצון להתוות דרך ולהוביל. "נאמני תורה ועבודה", "קולך" ודומיהם נושאים היום את הדגל החברתי-דתי, עוסקים בסוגיות שחשובות לציבור דתי מודרני ופורצים דרכים. בחזונם של מייסדי הקיבוץ הדתי נועדה התנועה להיות חוד החנית, המובילה ונותנת הטון לא רק בתחום הדתי אלא גם בפוליטיקה של המפלגות הדתיות. בפוליטיקה אין שומעים היום את קולו של הקיבוץ הדתי כבעל דעה עצמאית וגם בתוך הקבוצה נמנעים מבירור וליבון בעיות בתחום זה, ומעדיפים להיגרר אחר צעקנים מחוץ ומבית. גם "עמודים", ביטאונה של התנועה, שפעם היווה במה תוססת לבירור רעיונות מחיי התנועה והלאום לחברים מבית ומבחוץ, הפך להיות, על פי דרישת החברים במשאל, למעין לוח מודעות של פכים קטנים ושל חיבורים לא מזיקים.

חינוך
בית הספר המשותף לקיבוצי הצפון, שמייסדי הקבוצות ואבא בתוכם ראו אותו כאחת מהסיבות החשובות להתיישבות הגושית, התבסס מאוד והרחיב את מעגל הקבוצות השותפות בו, אולם, כאן נבעים בשנים האחרונות סדקים בבנין, כאשר הורים מחברי הקיבוצים שולחים את ילדיהם למוסדות חינוך חיצוניים, "חדר", אולפנא או ישיבה, ומערערים את הבסיס. צריך לקוות שהתהליך שמפניו הזהיר אבא בשעתו, ואשר אותו עברה מערכת החינוך הממלכתית דתית, בה הקמת ישיבות תיכוניות ואולפנות חתרה תחת קיומם של בתי הספר התיכוניים עד שלמעשה רוקנה אותם, יפסח על בית הספר המשותף. מחוץ לקיבוץ נוצרה בדרך זו מערכת של חינוך סלקטיבי המחלק את החברה ל"טובים" ול"טובים פחות", דבר שחברה המבוססת על שוויון לא תוכל לעמוד בו. הדור הראשון של חברי הקיבוצים היה מגוון מאוד מבחינה אנושית ותרבותית והיו בו בוגרי חינוך גבוה – ישיבתי וחילוני – יחד עם חברים שמסיבות שונות לא זכו אפילו להשלים לימודים בבית ספר. בתוך חברה זו שרר תמיד צמא לידע בכל תחום אפשרי. כל מרצה שהגיע לשדה אליהו, ולא משנה אם מומחיותו הייתה בתחומי הדת וההלכה, בפוליטיקה, במשפט, בהיסטוריה או בכל נושא אחר, היה זוכה לקהל קשוב וידען שבסוף דבריו ידע לשאול שאלות נוקבות. חברי קיבוץ, גם בעלי המשפחות שביניהם, ניצלו אפשרות ליטול פסק זמן מהעבודה הבוערת ולגלות למשך חצי שנה לישיבת הקיבוץ הדתי בעין צורים. היום, אפשרויות החינוך והלימוד מגוונות וכל מי שגדל בקיבוץ הדתי זוכה לקבל גם לימודי המשך. עם זאת, להרצאות מגיעים עכשיו בעיקר שרידי הדור הראשון וישיבת הקיבוץ הדתי בעין צורים נסגרה. לא מתבלט בנוף הקיבוצי אף יוצר או הוגה מבני הדור השני או השלישי. תחומי ההשקעה של אלה, תרתי משמע, מצטמצמים בתחום המעשי בו אפשר להראות תוצאות מוחשיות מבלי לדרוך על יבלות. לעומת זאת, תנועת הקיבוץ הדתי מקיימת כמה מוסדות חינוך ולימוד ששמעם יצא לטוב: הישיבה במעלה גלבוע, מדרשת הבנות בעין הנצי"ב ו"מרכז הרצוג" בעין צורים. אלה אמנם מבוססים בעיקר על כוחות חיצוניים וגם תלמידיהם אינם באים דווקא מהקיבוצים, אך הם מהווים מיסוד של שאיפת מייסדי הקיבוצים לעסוק בתורה ובהלכה.

חשיבות של רעיון
אבא שאף כל ימיו לחזק את התחום הרעיוני ואת העיסוק בעקרונות ובאידיאלים שהנחו את המייסדים והביאו אותם להתיישב בעמק בית שאן ובמקומות אחרים שהחיים בהם אינם קלים. לצורך זה קיים סמינרים רעיוניים בהם השתתפו חברי משקים ומועמדים, בוגרי חברות נוער ובתי הספר של הקיבוצים. היום דומה שחשיבותו של הרעיון ירדה מגדולתה לטובת עניינים ארציים יותר וזה תהליך שהחל אמנם עוד הרבה לפני עשרים השנים האחרונות, אך הוא ניכר יותר ויותר ככל שמתרחקים מהראשית.
בשנת הארבעים לשדה אליהו ציין אבא את השילוב הבין דורי המוצלח בקבוצה וזה, נותר עד היום. במבט כולל ניתן לומר כי במה שנוגע לחומר, תנועת הקיבוץ הדתי, למרות השינויים שחלו בה, נותרת תנועה יציבה וחיה. בתחום הרוחני והרעיוני, הדור השני נתון יותר להשפעות מבחוץ ונזהר מלזעזע את הספינה באמצעות דיון ועיון. אפשר לומר כי מה שחשבו ראשוני הקיבוץ לחדש, על ידי גישור בין חברה חקלאית לחברה של לומדים ואינטלקטואלים והתכתן לאחת, הופרד מחדש בדור שבא אחריהם.
לקראת סוף הראיון שקיים מיכאל ששר אמר אבא: "הייתי אומר שהקיבוץ הוא יצירה גדולה וגם יפה ואפילו מרשימה, אבל אם מישהו חושב שהקיבוץ יכול להיות יצירה שמובטח לה להתקיים מאליה, הוא טועה. אין דבר כזה בעולמנו. הקיבוץ לא יתקיים אם לא ימצא דרך להנהגת תמורות מבלי שיאבד את המהות". וזה, כמובן, אתגר גדול לדורות הבאים.



חסר רכיב