תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

לזכרם

27/07/2009
עמודים תמוז תשס"ט (734) 8
לזכרם
יחזקאל זוהר ז"ל

יחזקאל משה (סומברה) זוהר  ז"ל

נולד: ח' אייר תרצ"ג 3/5/1933

נפטר: כ"ה אייר תשס"ט 18/5/2009

סעד

 

סומברה נולד בהונגריה, בגיל צעיר עבר לארגנטינה שם גדל וספג את ערכי הציונות. בשנת 1949 הגיע לארץ ופגש את אמו ואחיו ששרדו את השואה. הוא נאלץ לעזור בפרנסת אמו, ורק לאחר זמן מה הצליח להגשים את שאיפתו להגיע לקיבוץ.

סומברה היה בין מקימי סעד מתכות, כיהן כראש המחלקה הטכנית ב"סַיפן" ולאחר מכן עבד כמנהל טכני במפעל "עלית", והוביל את המפעל להישגים רבים. בזכות ניסיונו הרב בתחום הטכני, השפיע רבות על קבלת החלטות בחברת "עלית". גם לאחר פרישתו, הוסיף לשמש כיועץ טכני ב"עלית" ובסעד בתחומים רבים.

סומברה, הייתה לך נפש יצירתית - היית אמן. תחום הצילום הפך לתחביבך העיקרי –  צילום תיעודי ואמנותי. היית המתעד הלא רשמי של סעד.

אחת מגולות הכותרת של השילוב בין אמנות הצילום והמחשב הייתה הפרויקט שלך "פרחים לשבת". צילמת מאות צילומי פרחים ושלחת אותם באימייל למאות אנשים ברחבי העולם – כל שבוע לקראת שבת. המבצע היפה הזה זכה להדים ולשבחים רבים ברחבי האינטרנט.

 

אתה עוזב היום את חבריך ואת הקיבוץ בו בילית את רוב שנותיך. אך בעיקר אתה עוזב היום את משפחתך. את ריבה, את חמשת ילדיך ואת הנכדים. היית להם בעל נאמן, אבא טוב וסבא מפנק. היית בעל ואב דומיננטי, וקשה שבעתיים להיפרד ממישהו שהיה מרכז המשפחה. ידעת ללכד את המשפחה ולהעביר אליהם את משמעות המשפחה בחיים. ולכן אני בטוח שאתם – ריבה, מוקי, הילה, יואל, יונה ומרים וכן בני הזוג והנכדים תתנחמו ותמשיכו להיות משפחה חמה ומלוכדת.

 

סומברה – נוח בשלום על משכבך ותהי נשמתך צרורה בצרור החיים.

 

(יורם פולק – מתוך ההספד)

 

 

בתיה קנדל ז"ל

בתיה קנדל ז"ל

נולדה: י"ח חשוון תשי"ח    (12/11/1957)

נפטרה: כ"ו סיוון תשס"ט     (18/6/2007)

עלומים

 

"בֹקר ויודע ה' את אשר לו ואת הקדוש והקריב אליו,

 ואת אשר יבחר בו יקריב אליו"  (במדבר ט"ז)

 

שר-המוות לא סר מבתינו ימים רבים,

הגפנו התריסים, נעלנו הדלתות,

והוא בא, הגיח מן החרכים,

ארב לפתחנו מן הבוקר ועד הערב

שר המוות לא סר מבתינו

עד שגבה מלוא כוס התרעלה והכאב

 

בַּתיק, גיסתי האהובה, בת לאה ויצחק, כשושנה סוגה בשושנים, כאברהם ושרה הייתם לנו, את ואברמי. מארחת למופת היית, מוצאת סיבה לאסוף משפחה, לקבץ חברים, לחוג תנ"ך, ליום הולדת, ליום נישואין. תמיד לכנס יחד, ללכד את השורות. רבות השושנים בביתך אך אַת השושנה היפה והמובחרת מכולן. מובחרת שידעה לחנך להתגייסות ליחידות מובחרות – "תשע שנים מסיירת לסיירת", כך אמרת, דוחפת מאחור, במכתבים, בחבילות, בעידוד אין סופי. גם לבית ספר שדה כפר עציון הייתם על הקו, לחזק ולחבק. מאחורי תרומת כל אחד מילדייך למדינה עמדת את, איתנה, תמיד שם בשבילם. אברמי, נבראת מחדש בדמות מלאך, נשאת מחציתך השנייה על כפיך ממש. הנה עֵת עפר הגיע, מחציתך תשכון על הגבעה מדרום, ואתה, על הגבעה מצפון, ההשלמה קשה, השלמות נשברה ואנו מייחלים לשלומך. ובין הגבעה שמדרום לגבעה שמצפון, בתווך – עלומים. ארבע שנים ועשרה חודשים, חברים וחברות, הייתם משענת. מי בביקור, בברכה, בעוגה, בטלפון, בלחיצת יד פשוטה, מי באריזה, בסידור הדירה החדשה, בהסעות, באירוח ועוד. חוסן כזה לאורך שנים, מתוך חברות אמת, זוהי תעודת כבוד. לצוות הרפואי המופלא, לד"ר דן, ולמשפחתנו המורחבת – אם בתיק הייתה עומדת כאן, ודאי הייתה מודה לכולכם ומצרפת וֶרד בורדו חזק, לכל אחד ואחת.

לוחמת גיבורה ואהובה, נוחי בשלום בין רגבי השדות שאהבת, עם ארבעה כיווני אוויר, אוויר שכל כך חסר לך לאחרונה.

יהי זכרך ברוך!

(תרצה אורן, הגיסה מסעד)

 

 

מרדכי (מרכוס) שכטר ז"ל

מרדכי (מרכוס) שכטר ז"ל

נולד:  כ' ניסן תרפ"ד 24/4/1924

נפטר: כ"ג סיוון תשס"ט 15/6/2009

לביא

 

אבא,

קשה לסכם חיים שלמים ועשירים אותם חווית בנאום קצר ומסכם. נולדת בווינה למשפחה יהודית שומרת מצוות. הלכת לבית הספר יחד עם ילדים משאר עמי העולם, ולמרות שלא היה זה על דעתך, חויבת ללכת לבית הספר גם בשבתות. אני זוכר שהראית לנו היכן גרת ואיפה עברו שנות ילדותך וקשה היה שלא להעריך את המכשולים אתם היית צריך להתמודד, כדי לשמור על זהות יהודית. אין ספק שדאגת שאנו, ילדיך, לא נעבור טראומה זו כמוך וכמו אמא.

מווינה עברת במסגרת ה"קינדרטרנספורט" לאנגליה, וגם שם היית צריך להתמודד עם אתגרים לא פשוטים. בהכשרה באנגליה פגשת את אמא והחלטתם להקים ביחד את הקן פה, בארץ ישראל, בקיבוץ לביא. כאחד המייסדים ומעמודי התווך נשאת בתפקידים שונים במהלך חייך. למרות הקשיים שבדרך, הגעתם אל הנחלה שלכם, ועכשיו אתה מגיע למנוחת עולמים.

אבא, שנותיך האחרונות לא היו קלות. סבלת מבעיות בריאות והיה קשה שלא לראות איך במאמץ רב אתה מבצע כל פעולה. אבל בדברים החשובים לך באמת, כמו אמירת קדיש על קבר קרוביך, מצאת את הכוח והאנרגיה.

אבא, כל חייך קימצת במילים, אך שוב, לדברים החשובים, מצאת תמיד מאגרים מיוחדים. תמיד היית אדם נוח לבריות, לא מכביד ונלחם לבד מול האתגרים. ידעת ליהנות מהדברים הקטנים ולהעריך אותם.

היה שלום, נוח בשלום על משכבך.

יואל

 

חסר רכיב