תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

על המדף: יודוך רעיוני

15/07/2009
עמודים סיון תשס"ט (733) 7
על המדף: "יודוך רעיוני"

התבוננות הגותית בפרשת השבוע
מאת: הרב דוד ביגמן
הוצאה לאור: ישיבת הקיבוץ הדתי – מעלה גלבוע


יוסקה אחיטוב

"הרב ביגמן, איננו נרתע מלהציג שאלות קשות של מי שעולמה של תורה הוא כל עולמו
ומנסה בעוצמה אינטלקטואלית מרשימה, ליישב אותה עם הערכים המוסריים והאוניברסאליים הראויים של ימינו, שלדידו בהכרח הם מצויים בלבה של התורה"
יוסקה אחיטוב, על לימוד פרשת השבוע בכלל ו'יודוך רעיוני' בפרט

כתר תורה מוכן לכל ישראל
בשנים האחרונות נתברכנו בקבצים רבים המכנסים שיעורים ודיונים על פרשות השבוע מנקודות מבט שונות. יש בכך ביטוי מבורך של חזרה של רבים בחברה הישראלית לעיון בפרשות השבוע, לאחר שנפרצו בתודעתם המחסומים שייחסו את הזכות להגות בתורה כשמורה כביכול רק לדתיים. הולך ומתממש תיאורו של הרמב"ם במובנו הבסיסי ביותר ש"כתר תורה הרי מונח ועומד ומוכן לכל ישראל ... כל מי שירצה יבא ויטול" (הלכות תלמוד תורה פרק ג, הלכה א). מעתה רואים עצמם כל אחד וכל אחת רשאים לקרוא בפרשת השבוע, "בגובה העיניים", על פי מיטב עולם הערכים שלהם ועל פי זיקתם הייחודית למסורת. וכבר עתה ניתן להיווכח שפריצת המחסומים זו תרמה לא רק להעמקת התחברותם של רבים לתרבות ולמסורת היהודית, כל אחד על פי דרכו, אלא שגם התורה עצמה יצאה נשכרת.
אופיין המקוטע והנקודתי של פרשות השבוע, המתפרשות על פני השנה כולה, איננו דורש מהמעיין בהם לפתח מראש תפיסת עולם שלמה, מהוקצעת וקוהרנטית. בכך הוא מרחיב את מעגל הנדרשים לעסוק בהן, ומזמן אותם "להעיז" ולתרום את נקודת מבטם בנושא הספציפי המשוקע בפרשה, אם במפורש ואם במרומז. זאת ועוד, כשם שההתכנסויות לתפילה בבתי הכנסת מדי שבת בשבתו, יוצרות מעין "פסק זמן" בין החול והקודש בלוח הזמנים שלנו, כך גם ההתכנסויות המתרבות והולכות לשיעורים בפרשות השבוע של חוגים רחבים בחברה הישראלית בימינו מעניקות למתכנסים "פסק זמן" דומה. וראוי לציין כאן את ההתכנסויות השבועיות בתכנית "לקראת שבת", ב"מרכז הרצוג" שבעין צורים המאורגנות זה שנים על ידי יהודה נוימן חברנו, בהן מרצים שונים, דתיים ושאינם דתיים, אמנים, סופרים ואנשי הגות מגישים את משנתם בפני קהל רב ומגוון.

מציאות מורכבת
הספר "יודוך רעיוני" של הרב דוד ביגמן, ראש ישיבת הקיבוץ הדתי במעלה גלבוע קובע ברכה לעצמו. הוא דוגמה נדירה לקריאה אישית, רעננה, מרתקת ולעיתים נועזת של פרשות השבוע שדרש הרב בפני תלמידי הישיבה. הדיונים הם מקוריים, ומנוסחים בתמציתיות ובבהירות, ולמרות הגיוון רב שבהם הם מתכנסים לכלל הגות שלמה ומקיפה. מרשים במיוחד גילוי הלב והכנות האינטלקטואלית של הרב ביגמן, שאיננו נרתע מלהציג שאלות קשות של מי שעולמה של תורה הוא כל עולמו ומנסה בעוצמה אינטלקטואלית מרשימה, ליישב אותה עם הערכים המוסריים והאוניברסאליים הראויים של ימינו, שלדידו בהכרח הם מצויים בלבה של התורה. הרב ביגמן רחוק מפרשנות נאיבית של המציאות, שאינה חפה מרוע. וזו המציאות ואלה הם החיים ויש למצוא את הדרכים הראויות להכילם בתוכנו. הרב ביגמן גם רחוק מהצגה אפולוגטית של הקשיים, והוא איננו מסתיר סתירות וניגודים. נהפוך הוא! דווקא אלה מצביעים על ריבוי ממדיה של התורה, מורכבותה ועומקיה הרמוזים בה, ולעיתים דווקא בהם הוא מוצא את המשמעות הרלוונטית ביותר לימינו.
דוגמה בולטת לכך יכולים לשמש דבריו לפרשת משפטים. החוק המקראי פוטר את המפתה ואפילו את האונס נערה בתולה מכל עונש ומסתפק במתן פיצויים לאבי הנערה. לכאורה, כך בדיוק נהג גם שכם בן חמור בפרשת דינה, שהציע לתת מוהר ומתן ככל שיידרש. וככל הנראה הסכים יעקב להצעתו, שהייתה מקובלת באותם ימים. אלא שהתורה בחרה להשמיע לנו את זעקתם-מחאתם של שמעון ולוי - "הכזונה נעשה את אחותנו?!". הם מסרבים להסכים לפיצוי כספי שיש בו משום ביזוי לנאנסת ופיצוי בלתי קביל על הכאב וההשפלה שבאונס. צודקים אפוא האחים בזעקתם המהדהדת עד לימינו אלה, וזאת מבלי להצדיק כלל את מעשי הנקמה האכזריים שלהם. מכאן מסיק הרב ביגמן שיחסה של התורה עצמה לנושא זה הוא אמביוולנטי. "על אף שהחוק היבש מאפשר את הפיצוי, קיימת ביקורת פנים-תורנית הבאה בדמות צעקת השבר של שמעון ולוי". והוא מוסיף וכותב כי "דווקא המטען הערכי המגולם בסיפורי התורה יכול להשפיע על הדפוסים החברתיים ולהציב אמירה ערכית שתחלחל אט אט פנימה... זעקת שמעון ולוי סוללת דרך... וקוראת לתיקון חברתי שרשי".

הדין ומה שלפניו
הרב ביגמן נטוע בהרי הגלבוע, וכעדותו, פעמים שעה שהוא מהלך בשבילי הגלבוע ומאזין לאוושת הרוח ולנוף המרשים שבו, הוא זוכה לשעת חסד ולהשראה בתהליך גיבוש רעיונותיו. הוא מודע מאוד לאופי האישי והסובייקטיבי של פרשנותו. כל מי שמכיר אותו יודע שזו דרכו גם בעיון ובלימוד סוגיות תלמודיות שונות. הוא מעדיף להגות תחילה בתורה כולה הגות "יחפה", שהיא חפה, נקייה ובלתי משוחדת בגין העומס הפרשני שהועמס עליה במשך הדורות. רק לאחר מכן הוא מתפנה, בשיעוריו התלמודיים, לעסוק גם בהם. הנסיון מוכיח שהתוצאה מבורכת, פוריה ולעיתים מפתיעה ברעננותה. ב"יודוך רעיוני" הוא כמעט ולא מתמודד עם פרשנים שונים, ומבחינה זו לפנינו מסמך מזוקק של תורתו שלו. דברי רבא, שאמר על התורה ש"בתחילה נקראת על שמו של הקדוש ברוך הוא ולבסוף נקראת על שמו שנאמר בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה" (בבלי ע"ז יט ע"א) מקוימים בו ומהווים ביטוי קולע להתרחשות הרוחנית והדתית גם בלבו של הרב ביגמן. ודווקא משום כך היא יכולה לשמש דגם לכל אחד; כלומר, דווקא הזוית האישית שלו היא המאפשרת את המבט האוניברסאלי.
הבעיה המרכזית שמעסיקה אותו והוא חוזר עליה בוואריאציות שונות שוב ושוב, היא היחס בין התורה לחיים. בפרשות רבות – כמעט בשליש מהן – מוצא הרב ביגמן הנטוע, כאמור, בעולמה של תורה, שיקוף של חוויותיו של כל אדם הלומד תורה, ורמזים והדרכות לאיש ההלכה שאמור ליישם את התורה במציאות המורכבת של החיים הקונקרטיים.
כך, למשל, בפרשת שמיני, בנזיפה הנוקבת שנזף משה באהרן על שני בניו הנותרים שלא אכלו את החטאת במקום קדוש, רואה הרב ביגמן פרדיגמה למתח מובנה פנימי שבו נתון לעיתים איש ההלכה, החייב לשקול עד כמה עליו להתחשב ברגשותיהם האנושיים של הפונים אליו, ומתי עליו להתעלם מהם בחינת "יקוב הדין את ההר". תשובתו הנרגשת של אהרן לאחר מות שני בניו באה ממקום של אינטואיציה ורגש פנימי שבלב: "... ותקראנה אותי כאלה ואכלתי חטאת היום! הייטב בעיני ה'?". הרב ביגמן רואה בפסוק המסיים את הדיאלוג בפרשייה זו, "וישמע משה וייטב בעיניו", ובהלכה שנתקבלה כתוצאה מכך, שאכן אין לאכול בשר קדשים באנינות, ביטוי גם למתח אוניברסאלי בין ה"ספר" לבין ה"חיים" ואולי קריאה לפוסקי הלכות שיפנו מבט אל החיים עצמם, ויכוונו בכך לרצונו של מקום.
רעיון דומה מפתח הרב בפרשת מסעי בזיקה לבנות צלפחד ולהיענותו של משה רבנו לתחושת הצדק הטבעי כנגד הקיפוח שהן עמדו לשאת.

לימוד חי וקשוב
בשל קוצר היריעה אביא להלן לפני הקוראים, להדגמה, מבחר מצומצם מן המסקנות המפתיעות הנקשרות בפרשות השונות, ותוך דילוג על הרצף המחשבתי והאסוציאטיבי שנרקם בין הפרשה לבין המסקנות:
מפרשת בראשית, בה מתוארת הבריאה שנוצרה מתוך התוהו ובוהו, לומד הרב ביגמן על העוצמה היצירתית האדירה הנוצרת לעיתים בחיי האדם דווקא מן הכאוס ותחושת הספק, ומתוך חיפושיו הנואשים של האדם לכוון את חייו לייעודו ולרצונו של הקב"ה.
את הדיון על דור הפלגה שבפרשת נח, מסכם ביגמן במילים שראוי שיהדהדו בעוז בימינו: "התורה, שצפון בתוכה פוטנציאל שבעים הפנים לא הייתה יכולה להינתן בעולם בו קיימת רק 'שפה אחת ודברים אחדים'".
בפרשת לך לך מאפיין הרב ביגמן בין השאר את הצחוק האנושי שהוא לעיתים תגובה אופיינית של התפעמות מפלאי החיים, כצחוקה של שרה. הוא מוצא בו דמיון לחווייתו של לומד התורה: "גם בעיסוק בתורה מתקיים יסוד הצחוק והשעשוע... לימוד חי, כזה הקשוב לשאלת הגמרא... מפתיע לעיתים את ההוגה בה... הקושיות של הלומד מטעינות אותו בסקרנות ובחדווה, והוא עומד נרעש אל מול התשובות המתגלות לפניו. לימוד התורה מבוסס על תחושת הפלא שבכוחה לעורר צחוק פנימי".
בנסיונו של אברהם להגן על סדום בפרשת וירא רואה הרב ביגמן דגם מוסרי מומלץ להתבוננות ריאלית ומורכבת במציאות. שאלתו של אברהם, אולי יש כך וכך צדיקים בסדום, מלמדת אותנו לשאול כך גם לגבי כל אדם. אולי יש גם באדם המשול לסדום כך וכך "צדיקים". אין לדון אדם או חברה ולשפוט אותם בצורה סטריאוטיפית. מאברהם אבינו שבפרשת חיי שרה לומד ביגמן ש"היכולת להפיץ את בשורת האל מחייבת עוצמה פנימית, בד בבד עם פתיחות המקרינה אל החוץ".
מההתרוצצות של הבנים בבטנה של רבקה, בפרשת תולדות, מקיש ביגמן על התרוצצות הברוכה בלימוד תורה בין הדעות השונות ועל מהותה האימננטית של המחלוקת המצויה בתוך תוכה של התורה עצמה. ומכאן ש"על התלמיד לתור אחר פתרונות למבוכותיו... ומנגד על הרב להמנע מן הפיתוי לתת תשובות נוקבות וחד משמעיות, ולהשאיר מרווח אוורירי שיאפשר הארה מחודשת".
בפרשת תרומה דן הרב ביגמן בקול האלוהי הבוקע מן החלל הריק שמבין שני הכרובים, ולמד מכך ש"הקול פורץ לעולמו [של האדם] בעל כורחו ותובע ממנו להטות את אוזנו... הקול הנשגב תובע מן האדם צדק, ומתבטא בעשייה האנושית המושתתת על ההקשבה".
בפרשת תזריע רואה הרב ביגמן רמזים בתורה לשאיפה המוטלת עלינו למצוא את הדרכים להשיב את המצורע ואת מי שנדחה מן החברה אל תוך "רצף החיים התקין". ובפרשת מצורע לומד הרב ביגמן מן הצד השווה שבין ציפורי המצורע ובין שעירי יום הכיפורים, ש"ההסתכלות במבט חודר אל עבר בבואתנו היא הפתח לשילוח החסרונות 'לעזאזל'".
במילים מעטות וקולעות מצליח הרב ביגמן להביע רעיונות עמוקים. כך, למשל, בדונו ביחס שבין קדושה ואיסורי עריות שבפרשת קדושים, הוא מסיק כי "הקדושה יכולה לחול רק בעולם בו מתקיימים שני קצוות הקשר בין הבריות, המתוחם והאינטימי מכאן והחשוף מכאן ובמתח שבין היסודות הללו".
בדונו ביחס שבין פרשת בהר לפרשת בחוקותי הסמוכות זו לזו, מעמיד הרב ביגמן על הניגוד בין פרשת בהר, המתווה מערכת חברתית שוויונית המגנה על החלשים מפני עוולות מצטברות על ידי חוקי השמיטה והיובל ובין פרשת בחוקותי, המתארת חברה אנושית בעלת מבנה הירארכי, בו קצוב ערכם השונה של בני האדם. הפתרון שמציע הרב ביגמן לסתירה זו הוא בכך שלדעתו פרשת בהר מסמנת את האופק הנשגב, האוטופי והאידיאלי, בעוד שפרשת בחוקותי מתארת את המצב בפועל, ודווקא המרחק ביניהם יכול להניע שאיפה אל עבר מציאות אוטופית מתוך קרקע המציאות העכשווית.
בפרשת שלח, מפרש הרב ביגמן את עמדתם של הנשיאים המרגלים בחששם מפני ערעור מעמדם כתוצאה מהמעבר הצפוי מחברת רועים נוודים שבטיים למבנה חברתי טריטוריאלי של עובדי אדמה, שעלול לערער את מעמדם. בעמדתה של התורה כלפי הנשיאים, רואה הרב ביגמן רמז של ביקורת כנגד היסוסים מפני שינוים חברתיים. ומכאן מרשה לעצמו הרב ביגמן להעיר גם על המתרחש בקהילה התורנית בימינו, שיש בה הנוטים לשַמר מוסכמות באורחות החיים שאינן בגדר הלכה צרופה, אלא רק הרגל שנשתרש בדפוסי החיים. ו"לעיתים כשמתעורר הרצון – או הצורך – בשינוי... דוחים אותו, ולא תמיד מסיבות הלכתיות וענייניות. הקשבה למאוויים המוליכים את המציאות תוכל למצוא בשינוי, אפשרות של צמיחה, לקראת אפיקים חדשים המוצאים חן בעיני אלוהים ואדם".
הרב ביגמן אינו נרתע מלגעת בנושאים רגישים וכך בפרשת כי תבוא, מתמודד הרב עם ההבטחה "ולתתך עליון על כל הגויים", שעשויה לכאורה לטעת בנו תחושת עליונות בלתי מוצדקת ובלתי מוסרית. לדבריו, הבטחת העליונות הזאת מותנית "ביחס הראוי של האדם לזולתו" ולכל באי העולם. התנהגות כזאת ויחס כזה עשוי לזכות בהערכה ובהוקרה של כל העמים, וזו היא משמעות ה"עליונות" המובטחת לנו בפסוק זה.
* * *
כאמור הבאתי כאן לקט מדגמי שיכול להעיד על רוחב האופקים הנפתחים לפני כל הקורא והלומד בספר "יודוך רעיוני". הדרשות קצרות ותמציתיות, ועם זאת רחוקות מ"וורטים", מחודדים ככל שיהיו. הדרשות קלות לקריאה עם שהן מעמיקות ובעיניי הן משולות לפנינים שלכשייכרכו על חוט יהוו מחרוזת נאה ושלמה. כריכתן זו על חוט היא אתגר המוטל אישית לפתחו של כל קורא.

את הספר 'יודוך רעיוני'
ניתן להזמין בישיבת מעלה גלבוע:
בעלות של 50 ₪
yeshiva@maalegilboa.org.il
04-6480712
חסר רכיב