תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

דור לדור יביע אומר

21/05/2009
עמודים אייר תשס"ט (732 6
דור לדור יביע אומר
על יחזקאל לנדאו הי"ד
יחזקאל לנדאו נ"י

בשבת פרשת בא (תשס"ט), התפרסם בעלון פרשת השבוע "מעייני הישועה", במדור "פינה ירושלמית" מאת אלידע בר שאול, סיפורו של סבי (על שמו נקראתי) - יחזקאל לנדאו הי"ד שנרצח בשכונת ימין משה במאורעות 1939, לפני שבעים שנה.
לציון האירוע, עלינו, בני משפחה רבים, ביום הזיכרון, לקברו של סבינו בהר הזיתים. כשהתחלנו את האזכרה, הפתיע אותנו בנוכחותו יצחק ברמן - מבעלי מאפיית ברמן, בה עבד סבי, שנרצח במהלך עבודתו בשיווק לחם ממאפיית ברמן. יצחק, קרא את הסיפור שהתפרסם בעלון השבת והגיע יחד עם נציג נוסף מעובדי מאפיית ברמן, שאף הוא התרגש מהסיפור, להיות שותפים באזכרה. הוא גם סיפר לנו כיצד מצא את קברו של סבא רבה שלו בהר הזיתים לאחר מלחמת ששת הימים, ימים ספורים לפני שאבי מצא את קבר אביו.
להלן חלק מהדברים שאמרתי באזכרה ליד קברו של סבי:
סבא יחזקאל נורה על ידי מחבל ערבי לפני שבעים שנה ויומיים, בו' בשבט תרצ"ט, (1939) ונפטר מפצעיו כעבור יומיים, בדיוק היום, לפני שבעים שנה.
כשסבא הלך לעולמו, אבא שלנו - בנצי זכרו לברכה, היה בסך הכל בן שלוש, ואחותו עדינה שתיבדל לחיים טובים וארוכים, הייתה בת שנה וחצי.
בתור ילדים קטנים, באותן שנים קשות במדינה שבדרך, הם כנראה לא עלו לפקוד את קברו של אביהם, וממלחמת השחרור (1948) זה היה בלתי אפשרי לחלוטין במשך תשע עשרה שנה, עד שהר הזיתים חזר לידיים יהודיות במלחמת ששת הימים.
אחרי מלחמת ששת הימים, התאמץ סבא בנצי, מצא את קבר אביו, ודאג לשיפוץ המצבה שלו, שחוללה על ידי פורעים ערבים, כמו מצבות רבות בהר הזיתים. מאז, במשך עשרים שנה, הקפיד מאוד סבא בנצי בכל יום זיכרון, לעלות לקבר אביו יחזקאל. הוא עשה זאת בכל מזג אויר, בגשם, בשלג, ובשנה האחרונה לחייו עלה לכאן גם כן, למרות שאז התחילה האינתיפאדה הראשונה. בשנים האחרונות לחייו של אבא ז"ל, שמענו ממנו מספר פעמים על כוונתו לכנס כאן ביום השנה החמישים להירצחו של סבא יחזקאל, את צאצאיו, על מנת שישמעו ויראו, בבחינת "דוד לדור יביע אומר". אבא לא זכה לממש את תוכניתו, אך אנחנו קיימנו אותה, והתכנסנו כאן פעם קודמת ברוב עם לפני עשרים שנה בגשם שוטף ורוח חזקה, גשם שאנחנו מייחלים לו מאוד בימים אלו.
השנה, לקראת מלאת שבעים שנה להירצחו של סבא יחזקאל, חשבתי שראוי שוב להתכנס ברוב עם, כי הדורות מתחלפים, ורבים מבני המשפחה ודאי לא היו כאן עד היום...
המאבק על ארץ ישראל בדור שלנו - דור הגאולה, התחיל לפני יותר משבעים שנה, ועדיין לא נגמר. סבא שלנו (יחזקאל הי"ד) היה צריך להילחם כדי לחיות כאן, וגם אנחנו, שבעים שנה אחרי, עדיין נדרשים להילחם על זכותנו הבסיסית לחיות בשלום ובשלווה בארצנו הקטנה.
כמעט אף אחד מהעומדים כאן לא הכיר את סבא יחזקאל. אך מהקצת שנכתב עליו, אנחנו יכולים ללמוד עד כמה ארץ ישראל הייתה חשובה בעיניו. הוא התאמץ ועלה לארץ כבחור בודד בן 24 מתוך ציונות אמיתית, בתקופה מאוד לא פשוטה. היה שותף בשמירה על הישוב היהודי בירושלים במסגרת ה"הגנה", ועבד עבודת כפיים למען אנשי ירושלים, תוך סיכון אישי, שעלה לו בחייו.
נראה שאפשר לומר בפה מלא, שסבא יחזקאל קידש את ה' בחייו, ומת על קידוש ה'.
תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.

סעד

חסר רכיב