תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

מכתבים למערכת

02/02/2009
עמודים טבת תשס"ט (729) 3
מכתבים למערכת
האמנם 'לא נדם קולה של תורה'?

 

בתגובה ל'יעדים ואתגרים' מאת נחמיה רפל, 'עמודים' תשרי-מרחשון ס"ט

יואל קרצ'מר-רזיאל

 

בגיליון תשרי-מרחשון, התייחס מזכ"ל התנועה נחמיה רפל לסגירת הישיבה בעין צורים. כבוגר הישיבה וכמי שנמנה על צוות הישיבה בשמונה השנים האחרונות ועד לרגעיה האחרונים, סגירת הישיבה היא פצע עמוק, אשר מביא עמו חיבוטי נפש עזים ואף חשבון אישי נוקב. דבריו של נחמיה, שיובאו להלן, היה בהן לזרות מלח על הפצעים הממאנים להגליד.

ואלה הדברים כלשונם: "סגירתה של הישיבה בעין צורים היא סמלית הרבה יותר משהיא ממשית. בפועל, כידוע, למדו בה בתקופה האחרונה מעט מאד בחורים, והתיאור ש'נדם קולה של תורה' הוא תיאור לא מדויק, בלשון המעטה". נחמיה מתייחס במשפטים אלה ל'ידוע', אולם אני מניח כי לא כל קוראי עמודים יודעים את העובדות לאשורן. אזכיר כמה מהן:

א. כמות - בישיבה למדו בשנתה האחרונה בין 50 תלמידים (זמן אלול תשס"ז-תשס"ח) ל-18 תלמידים (אמצע זמן חורף תשס"ח). במשך רוב התקופה עמדה הישיבה על למעלה מ-25 לומדים. זאת, למרות שהשילוב הצעיר מנה רק שבעה תלמידים. שנה זו הייתה חריגה מקודמותיה, לאחר שבמשך שנים עמד מספר התלמידים בשילוב הצעיר על כ-30. נכון, רצינו להגיע להישגים מספריים יותר גדולים, וברור כי מספרים אלה אינם יכולים לספק את הישיבה לאורך זמן, בעיקר מבחינה כלכלית, אולם מספר התלמידים בישיבה לא נפל מזה של כמה וכמה ישיבות ידועות שם במדינת ישראל היום, שלא לדבר על ישיבות במשך רוב הדורות. כתפיסה, הישיבה לא מנתה את תלמידיה השוטפים בלבד, אלא אף את חייליה שבצבא. שבתות השנה האחרונה, כבכל קודמותיה, ידעו פעמים רבות נוכחות גדולה של חיילנו ובוגרינו וכך היה גם בלילות חמישי, בעיקר בשיעור פרשת השבוע והחסידות של הרב אביה הכהן. בחג השבועות, בראש השנה, ביום הכיפורים, למדו והתפללו בבית המדרש עשרות ומאות תלמידים, כבכל שנה.

ב. תכנית לימודים – השנה האחרונה כללה תכנית לימודים עשירה. קוראי עמודים מוזמנים להכנס לאתר http://sites.google.com/site/yoelkr/Home, לעיין בתכניות הלימודים של השנה האחרונה ולשפוט האם הייתה תורה בבית המדרש בשנה זו.  

ג. יצירה - מדי שבועיים יצא בישיבה, מזה שנים רבות, ה'שילובון' - עלון לתלמידי השילוב, שכלל ברובו דברי תורה של תלמידנו, בצד דברים של אחד מחברי הצוות ודברים מעולמה היומיומי של הישיבה. השילובון זכה להיות במה עשירה ומרחיבת דעת בצד לוח הקיר הפורה של הישיבה. בשנה האחרונה של הישיבה התפרסם ספרו של הרב אביה 'תהילה לא-ל חי' על ספר תהלים ונמכרו מאות עותקים מספרו של הרב אלישיב 'איש ואישה'. בשנה האחרונה יצא גיליון נוסף של משלב, גיליון מ"א (ניתן לקראו באתר הקביבוץ הדתי), כאשר גיליון מ"ב נמצא כעת בעריכה ויצא לאור אי"ה על ידי בוגרי הישיבה. האם לא היה כאן קול של תורה?

ד. אוירה - 'קולה של תורה' כולל לא רק ידע אלא אף אוירה. איני יודע עד כמה נחשפו קוראי עמודים לאוירה של הישיבה. היו לנו במשך השנים, כצוות, ביקורות על אווירת הלימודים הלא מספיקה, לטעמנו ולעתים על אווירת קלות ראש המאפיינת, לצערי, מוסדות רבים. ישנם גם סטריאוטופים רבים שנבנו עם השנים, בעיקר על ידי אלה שכף רגלם לא דרכה בישיבה. אני מציע לשאול את תלמידינו על הטישים של יום חמישי, על הריקודים של קבלת שבת, על שירים של סעודה שלישית ושל הבדלה. כדאי, למען הדיוק ההיסטורי, לשמוע מתלמידים על החום הרב ששרר בין התלמידים ובין הצוות, על דיבוק החברים בלימוד, על החברותות באישון ליל בפינת בית המדרש, על ויכוחים סוערים בשיעור עיון.

כל זה כבר איננו. האם ניתן בפה מלא לומר כי "התיאור ש'נדם קולה של תורה' הוא תיאור לא מדויק, בלשון המעטה"? אתמהה.

 

במסגרת הכתבה 'בעת נעילת שער' שכתבה גילה ו. קפלן על סגירת הישיבה, באותו גיליון, התייחס נחמיה לתהליך שהביא לכך. בנקודה זו של צער על האוירה שנוצרה אנו שותפים לדעה. אף אני מצר על האוירה בשנה האחרונה ואכן רוח פייסנית יותר הייתה יכולה לסייע.

בסופה של הפסקה מצוטטים דברי נחמיה: "הצעות להמשך פעילות של הישיבה במתכונת מצומצמת לא התקבלו על ידי מוסדות התנועה". אין זה מקומו של תיאור מדוקדק של תהליך קבלת ההחלטות. אסתפק באמירה שלחברי הקיבוץ הדתי יש מקום לדאגה באשר לדרך קבלת ההחלטות במקרה זה. אוסיף גם את זאת: צוות הישיבה היוצא הגיש הצעה למזמו"ר ולהנהלת הישיבה להמשך קיומה של הישיבה. קוראי עמודים מוזמנים לעיין במסמך באתר הנ"ל ולבחון האם היה כה ברור כי על הצעה זו להדחות על הסף. אזכיר בעניין זה כי התכנית שהצענו התייחסה לא רק לתכנית הלימודים אלא אף למימד הכלכלי. חזרנו ואמרנו כי אם לא נעמוד בגיוס מספר התלמידים הנדרש לצורך החזקה מאוזנת של הישיבה לפי התכנית שהגשנו, אנו נחזיר את המפתחות מיד. כזכור, הבענו נכונות לקחת על עצמנו סיכון ולהסכים להפסקת עבודתנו ברגע האחרון אם יתברר כי אין מספיק תלמידים. כעת כבר מאוחר, והישיבה כבר סגורה. אך נותרה לי ולאחרים תמיהה גדולה: מדוע לא הייתה נכונות להסכים להצעה זו? הרי ממה נפשך - אם היינו נכשלים, מצבנו לא היה גרוע יותר משהוא היום; ואם היינו מצליחים, בעז"ה, הישיבה הייתה עומדת היום על תלה וקול התורה היה נשמע בה.

לסיום, אספר לקוראי עמודים כי בית מדרש חדש הוקם בירושלים על ידי בוגרי הישיבה וקהילת 'ידידיה'. מזה חודשיים מתכנסים פעמיים בשבוע עשרות אנשים ללמוד תורה, ברוחה של הישיבה ובניגונה המיוחד. בתוך הציבור רמי"ם, בוגרים וחיילים מהישיבה, אך בחלקו הגדול אחרים ואחרות, בגילאים שונים, המוצאים את המענה התורני דווקא בקולות שבקעו מבית מדרשנו. אשרי עין ראתה וזאת נחמתנו בעניינו.

 

עין צורים

לעורכת שלום

 

כאחד שעקב אחרי התפתחותה של הישיבה - עוד מניסיונותיו של ידידיה כהן ז"ל לשלוח את בנו לישיבה במקום לתיכון בקבוצת יבנה - ועד הצלחתו להקים אותה, נראה  לי שהיא דעכה מחוסר כיוון.

 

בהתחלה היא שמה לדגש את האפשרות לחברים לבוא לפסק זמן של לימוד תורה באמצע החיים, הפסקה מהלחץ לעבודה ופרנסה כפי שרק קיבוצניק יכול להרשות לעצמו. הצוות היה בעיקרו בנוי מכוחות מתוך הקיבוץ הדתי. כשידידיה כהן ז"ל נפטר בטרם עת, נענה ר' דוד ביגמן לקריאה ונדד דרומה (במקום מערבה כלשון הגמרא).

אולם עם הזמן הישיבה שינתה כיוון ויצאה למשוך בעיקר צעירים. הסגל השתנה וכשמיטש חפץ ז"ל נדחף החוצה הרגשתי שאיבדנו שליטה על עוד מוסד שהקמנו ( בדומה אבל לא בזהה ל'כרם ביבנה' 'וישיבת 'תורה ודעת' בברוקלין, ניו יורק, שנוסדה על ידי המזרחי).

 

במידה מסוימת אני מרוצה שהיא נסגרה כי זה יאפשר לנו להקימה מחדש, בצורה שתענה על הצרכים של הקיבוץ הדתי ולא של אחרים.

 

טוביה גרוס

עין הנצי"ב

 

לבנות מחדש

"אם בהר חצבת אבן להקים בנין חדש
לא לשווא אחי חצבת לבנין חדש
כי מן האבנים האלה יבנה מקדש"

(נעמי שמר)

 

בגיליונות 'עמודים' של השנה אחרונה התפרסמו מספר מאמרים בנוגע למטרות שהביאו להקמת ישיבות הקיבוץ הדתי וכן בנוגע לסגירתה של הישיבה בעין צורים.

ונדמה כי אף שיש לצדדים הרבה להגיד על מה שהיה, חשוב לנו להתרכז במה שיהיה.

בדיונים לקראת פתיחת הישיבה מחדש עולות שאלות רבות, כגון:

  • האם השתנו המטרות עליהן הצהרנו בעבר (ר' מאמרו של נחמיה רפל, גיליון תמוז ס"ח)?
  • האם ישיבת הקיבוץ הדתי נועדה לחזק את חברי ובני הקיבוץ הדתי או שמטרתה להקרין את תורת הקיבוץ הדתי כלפי חוץ?

ועם הפנים לעתיד עולות שאלות נוספות:

  • מה תהיה הגדרתה של הישיבה החדשה? האם תהיה זו ישיבה?

אמירות שונות נשמעות, להלן כמה מהן:

    • יש להקים ישיבה שהיא "לא תאומה לישיבת מעלה גלבוע".
    • האם להקים מכינה קדם צבאית המשלבת תורה ועבודה (עבודת כפיים או גמילות חסד)?
    • האם להקים ישיבה מעורבת לנשים וגברים לתגבור הלמידה התורנית?
    • האם להקים מדרשה ללמוד ערכי תורה ועבודה?
    • האם להקים פקולטה לחקלאות דתית (שלוחה חקלאית של 'מכון לב')?

ואלו כמובן רק חלק מן האופציות העומדות לפנינו.

 

באחד הגיליונות הקרובים של 'עמודים' נקדיש מקום למאמרים על מה שהיה ובעיקר על מה שיהיה:

מערכת 'עמודים' תשמח לשמוע את דעתכם בנושאים השונים שהוזכרו. הדברים יפורסמו לפי שיקול דעתה של המערכת.

חסר רכיב