תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

איזהו חכם?

02/02/2009
עמודים טבת תשס"ט (729) 3
"איזהו חכם? הלומד מכל אדם"
רבותי, ההיסטוריה לא חוזרת
"איזהו חכם? הלומד מכל אדם" (אבות ד', א')
יוסי בן טולילה


"ההנאה האינטלקטואלית היא אחת ההנאות הגדולות שיש לאדם בחיים, במיוחד כאשר הוא מבוגר"
יוסי בן טולילה מזמין ללמוד משהו חדש על תחום מוכר


מזה כעשׂור שנים אני עוסק בהעברת הרצאות פרונטאליות, העוסקות באישים שהטביעו את חותמם בהיסטוריה; תחום הנקרא כידוע – ביוגרפיות. הביוגרפיות הן מצד אחד סיפור על אישיות יוצאת דופן שחיה בדורה, אך מצד שני, כזאת שגם השפיעה לא מעט על דורה ולדורות. באופן כללי, ניתן לחלק את האישים עליהם אני מרצה לתלמידי חכמים, מנהיגים מדיניים, הוגי דעות, מנהיגי תנועות, מצביאים, גאונים, או אנשים בעלי סיפור חיים מיוחד. כל אחד בדרכו השאיר את רישומו (לפעמים גם השלילי), ונכנס בשערי ההיסטוריה. וזאת, להבדיל ממיליוני אנשים שחיו, וזכרם נשכח בתהומות הנשייה.

סיפור מדעי או מדע סיפורי?
מאז החלה ההיסטוריה מתגבשת כדיסציפלינה בראשית המאה ה-19, היא מתלבטת בין יומרתה להיות מדע, לבין היבטיה הסיפוריים. היסטוריון שרוצה להגיע אל קהל קוראים, צריך לכתוב בצורה מעניינת; לכתביו אין ערך, אם לא קוראים אותם. לכן, בעת החדשה, ההיסטוריונים התחילו להשתמש גם במילה 'נרטיב' – סִפֵּר. הם כבר לא ניתחו עובדות היסטוריות רק על סמך מקורות "יבשים", אלא יצרו מעין סיפור מורשת, שנועד גם לחזק זהות תרבותית או לאומית. ההיסטוריה אם כן, היא מדע של שחזור, פענוח ופירוש, שיש לו גם מימד סיפורי, ובכך הוא שונה ממדעי הטבע. עיבודם של המקורות ההיסטוריים לסיפור הקריא מצד אחד, והנאמן להם מצד שני, הוא מאבקו המיוחד של ההיסטוריון עם האמת. הקושי העיקרי נובע מהפער בין התסבוכת של המציאות ההיסטורית, ובין הצורך לספרה בצורה קולחת. בשונה מחוקרים במדעים האחרים, הנזקקים למתורגמנים שיתרגמו את ממצאיהם לשפה מובנת, ההיסטוריון פונה לקהל הרחב, ומשפיע עליו במישרין. הוא כותב בשפתו של האדם הרגיל, ולכן נקרע בין נאמנות לכללי הכתיבה המדעית, ובין אלה של הספרותית. לאור זה ניתן לומר, שיש יתרון למי שעוסק בביוגרפיה כתורה שבעל פה. כי הרצאה ניתן להעביר כסיפור חיים, שאם מועבר כראוי, הוא גורם להתעניינות מרבית במה שעבר על הדמות בחייה, ובמה שאירע בתקופה בה פעלה, ולאחריה.

בסיס להבנה
כאשר התחלתי את דרכי כמרצה, היה זה ב'מרכז הרצוג' בקיבוץ עין צורים. שם, גיליתי תוך כדי עבודתי שביוגרפיה היא תחום היסטורי מרתק, שיש בו לא רק הסבר לסיבות שגרמו למאורעות היסטוריים ולשינויים שחלו באנושות, אלא גם בסיס להבנת הגורמים שהביאו את האישיות לפעול כפי שפעלה. אני מוכרח לציין, שאחרי עיסוק בעשרות דמויות מצאתי קווי דמיון משותפים ביניהן, גם אם חיו במקומות שונים ובתקופות שונות; אם זה אירוע היסטורי כמו מלחמה שגרמה למהפך בחיים, אווירה חברתית או לאומית הדוחפת אדם "במקום שאין אנשים - להשתדל להיות איש"... או טראומה במשפחה שגרמה למפנה בחייהן. הרמב"ם, למשל, נהיה לרופא אחרי שאחיו הסוחר דוד, טבע בים יחד עם כל סחורתו. בין הרמב"ם לבין האח שטבע היה מעין הסכם של "יששכר וזבולון". לכן בעקבות מותו של האח, נאלץ הרמב"ם לרכוש את מקצוע הרפואה, ולפרנס הן את משפחתו והן את אלמנת אחיו ובתו. דמות אחרת שהושפעה מאירוע במשפחה, היא זו של הנשיא לינקולן בארה"ב. לינקולן התייתם מאמו בגיל 9, ואביו התחתן אחרי שנה עם אלמנה שהיו לה שלושה ילדים. לימים התברר שבזכות אמו החורגת, שהקנתה לו בבית גם ידע וגם ערכים, הוא הצליח להתקדם בחיים, ולהיות לנשיא ששחרר את העבדים השחורים באמריקה. מנהיגותו העיקשת במלחמת הצפון והדרום הביאה בסופו של דבר לתהליך ששיאו מתגשם בעצם ימים אלה - הנשיא השחור הראשון בתולדות ארה"ב נכנס לבית הלבן.
העניין שעוררו קורותיהן של הדמויות השונות, הביא אותי להחלטה להקליט את הרצאותיי, ולא רק להעביר אותן בצורה פרונטאלית; כיום, יותר ויותר אנשים מאזינים באמצעות נגני מדיה גם לקבצים קוליים בעלי תוכן. כידוע, היתרון בהרצאה מוקלטת הוא בכך שניתן לשמוע אותה כמה פעמים כדי להפנים את תוכנה, מה שלא קורה בהרצאה פרונטאלית, שעל פי רוב, חלק ניכר ממנה נשכח כעבור זמן קצר.
לסיכום אפשר לומר, שלעיסוק בביוגרפיה יש חשיבות מיוחדת כי כאמור, ניכרת מגמה לעצב את הזיכרונות הקולקטיביים, ולגבש את הזהות. כידוע, בחשיבה המערבית של היום, יש מימד נוסף לאמרתו הידועה של הוגה הדעות הצרפתי רנה דקרט; לא עוד רק: "אני חושב, משמע אני קיים", אלא גם: "אני נהנה, משמע אני קיים". כהמשך לאמרה זו ניתן להגיד, שההנאה האינטלקטואלית היא אחת ההנאות הגדולות שיש לאדם בחיים, במיוחד כאשר הוא מבוגר; בהנאה זו יש משום רענון, ולמרות הגיל, מגלים שתמיד ניתן ללמוד דברים חדשים, ואפילו על דמויות מוכרות.

קבוצת יבנה
חסר רכיב