תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

בדרום החם

02/02/2009
עמודים טבת תשס"ט (729) 3
בדרום החם
בעצם ימי החנוכה תשס"ח, הפכה ה'עופרת היצוקה' מסביבון חביב למבצע צבאי נחוץ והכרחי, אך בהחלט לא חביב.
עם פרוץ "העופרת" הצטרפו לסעד ועלומים – יישובנו ה'וותיקים' בחזית העורף – הישובים: משואות יצחק, עין צורים, בני דרום וקבוצת יבנה.
ביקשנו לשמוע על ההתמודדות במערכת בכלל ובמערכת החינוך ובבתי הספר בפרט.
"עיתון של אתמול", כידוע, ראוי לעטוף דגים בשוק... ואלו אנו כאן ב'עמודים', שמתמודדים עם זמן הפקה ארוך יותר – מבקשים להביא "תמונת מצב" – נכון לשבוע הראשון של טבת, ונושאים תפילה שבגיליון הבא נוכל לדווח על חזרה לשגרה.

בית הספר בקבוצת יבנה

 

לימודים תחת אש (1)

 

נצר ל'בני אדם משונים'[*]

ב"ה ‏יום שלישי ג' טבת תשס"ט ‏30 דצמבר 2008

 

טווח הטילים המתרחב, הכניס את בית הספר בקבוצת יבנה לנוהל מלחמה

"יחד עם הקשיים אנו ממליצים, שלא לנתק את החוט הדק המחבר אותנו לשגרת יומנו"

כותבת שרה עברון, מנהלת בית הספר וחברת קיבוץ סעד להורים ולתלמידים

 

 

תפילה / חיים גורי                                                                              

הבא ברכה לנערים - כי באה עת.

ראה אותם שותקים ונכונים - ועיניהם דולקות.

ראה יורד הערב,

          רוח בצמרות, האורן מרטט.

קרב יהי הליל. והמה מעטים מאוד.

ברכם אלי, כי באה עת.

 

 

תלמידים והורים יקרים!

היום בשעות הבוקר קבלנו מפיקוד העורף הוראה ברורה, שאין להפעיל את בית הספר במתכונתו עד להודעה אחרת. אכן, מדינת ישראל במלחמה, ואנחנו חלק ממנה. הימים אינם ימים קלים, מעגלי הפגיעה של פצמר"ים וטילים מתרחבים מדי שעה ולתלמידי עוטף עזה ואשקלון, שהיו עד כה בקו האש, נוספו תוך ימים ושעות רוב תלמידי בית הספר. בית הספר, שנערך אתמול לבניית נהלים להפעלה בעת חירום, משנה היום כיוון, כשהצוות החינוכי נרתם לבניית מערך קשר וחיבור עם תלמידינו במקומותיהם.

בבית הספר אמנם לא מתקיימים לימודים אך אנשי הצוות החינוכי נמצאים בו. המזכירות נפתחת ב-07:15 כמדי יום וצוות החירום שלנו נפגש לעדכונים שוטפים מידי כמה שעות. באתר בית הספר נפרסם מדי יום הודעות ועדכונים ואתם מוזמנים להיכנס, לראות מה נשמע, וליצור קשר בטלפון, דרך המייל, או להיכנס לפורומים. כתובתנו: yavnek12.co.il .

 אנו מצדנו נשתדל מאד ליצור קשר איתכם, תלמידים והורים, באשר אתם נמצאים ביממה הקרובה וגם בהמשך.

אנו מודעים לקשיים האובייקטיבים לעסוק עתה בהכנה לבחינות החורף, בהערכות לחובות לימודיות אלו או אחרות ובהירתמות לחזרה ושינון של חומרי לימוד חשובים. יחד עם זאת אנו ממליצים, שלא לנתק את החוט הדק המחבר אותנו לשגרת יומנו, זו שחלפה וזו העתידה לשוב, אי"ה, עם תום ימי הלחימה. אנו מצדנו נעביר בעזרת המורים המקצועיים הצעות והמלצות לשמור על מסגרת לימודית מאוד מצומצמת אך ממוקדת, גם בתוך הכאוס הזה.

אמש, בכינוס היערכות של הצוות, הביאה לנו יהודית, המורה לספרות, את שירו של נתן אלתרמן על אנשי העלייה השנייה:

"הם היו עלמים צעירים, הן היו עלמות צעירות,

כעולים חדשים, עם צרורות זעירים,

התהלכו ביהודה ובבקעת כנרות.

....

וכל רואיהם אמרו עליהם:

איזה מן בני אדם משונים!

עולים ארצה, אל ארץ ביצות ושממות.

באמת, בני אדם משונים מאוד.

...

לא היו נביאים הם ובני נביאים

אך ידעו הם: בארץ תקום האומה

אם בארץ יהיו פועלים עבריים

ושומרים עבריים ועובדי אדמה.

...

וכל רואיהם אמרו עליהם:

איזה מן בני אדם משונים.

הדברים כה פשוטים...

מה לרגש ולתהות? באמת בני אדם משונים מאוד".

 

מציאות חיינו היום אינה קלה, אולי אף פעם לא הייתה קלה, אך ננסה להאיר אותה בהשראה ופרספקטיבה היסטורית אופטימית. אנחנו נצר לאותם "בני אדם משונים", שבנו את הארץ הזאת ורוחם האיתנה, שעמדה מול הקשיים הגדולים ביותר, השתדלה לראות את עשייתם היום יומית בארץ המורכבת הזו כ-"הדברים כה פשוטים...", אף שלא היו כאלה. רוחם, שהאמינה בצדקת דרכם  ללא עוררין, מלווה את עשייתנו כיום.

בצאתי בשעות אחר הצהריים מבית הספר, פגשתי על מדרגות הכניסה חבורה מילדי כתה י"ב, המתארגנת ליציאה לניקוי מקלטים בעיר אשדוד. זוהי התארגנות עצמאית ברוח בית הספר לתרומה למען הכלל, מתוך  תחושת מעורבות לאומית ואופטימית  – יישר כוחם!

ברכות כל הצוות החינוכי נשלחות לכל משפחת בית הספר, בתקווה לבשורות טובות, ישועות ונחמות.                                                                                                                  

 

שלכם, שרה

 



[*] נשלח להורי התלמידים ביום שלישי, ג' טבת תשס"ט

בית ספר דע"ת בסעד

לימודים תחת אש (2)

לשמור על קשר

"אין להשלות את עצמנו שלמידה דרך האינטרנט, במצב הנוכחי, תשלים את מה שלא הספקנו בכיתה...

המטרה העיקרית היא לשמור על קשר עם התלמידים"

יחזקאל לנדאו, מנהל בית ספר דע"ת וחבר קיבוץ סעד, שומר על קשר אישי עם מורי בית הספר

 

 

 

עדכון (נכון לשבוע הראשון של טבת) - יחזקאל לנדאו, מנהל בית הספר וחבר קיבוץ סעד מעדכן: "בית הספר מושבת מלימודים. ביישובים סעד, עלומים ותקומה - המערכת הבלתי פורמאלית מפעילה את הילדים, והמורים שלנו עוזרים להם כפי יכולתם. מחנכי הכיתות נמצאים בקשר רציף עם התלמידים בטלפון, במיילים ובאתר האינטרנט של בית הספר, שיש בו גם פורום לכל כיתה." במכתבו למורים ולמחנכים כותב יחזקאל: "מחנכי הכיתות – אתם מבחינתי מנהיגי הכיתות שלכם, גם כשהם בבית. חשוב מאוד שתתקשרו לכל התלמידים ותדרשו בשלומם. חשוב שגם הילד ידבר אתכם וגם אחד מהוריו. בכל מקרה שההורים ידעו שהתקשרתם (זה נותן שייכות, ביטחון, חוסן ועוד). יש צורך גם במיפוי יותר מפורט, רשמו לכם מי בבית ומי מחוץ לגזרה. המליצו להם להיכנס לאתר בית הספר ולפורום של הכיתה. חשוב מאוד שתקחו אתכם כל הזמן ולכל מקום את דף הטלפונים של הכיתה." ובסעיף אחר הוא מסביר: "למידה מרחוק – המטרה העיקרית של זה בשלב הנוכחי, היא עוד קשר עם הילדים, אפשרות לשוחח בפורום עם כל הכיתה, מתן תעסוקה נחמדה ועוד. אין להשלות את עצמנו שלמידה זו במצב הנוכחי תשלים את מה שלא הספקנו בכתה...".

 

שומרים על קשר (1) – יחזקאל כותב למורים (ב' טבת תשס"ח):

בוקר טוב לכולכם!

השעה 02:20 לפנות בוקר. אני בדרך למיטה, אך החלטתי לכתוב לכם "מיומנו של תושב

בעוטף עזה". למה? אם אתם במצב דומה לשלי, תרגישו יותר נוח שאתם לא לבד...  אם מצבכם יותר טוב (כי אתם ישנים טוב או שנסעתם קצת למרכז...) תדעו מה אולי מרגישים תלמידיכם וחלק מחבריכם...

לפני כשעה ורבע חזרתי עם אחי היקר מחתונה של קרוב משפחה בחיפה (זה שקצת סוער פה

לא פוטר אותנו ממצוות...). ברגע שנכנסנו לסעד, קיבלתי טלפון מרעייתי שדאגה לשלומי כי היה "צבע אדום" בסעד ונשמע בום"... בבית מצאתי את ילדי ישנים על מזרנים בממ"ד (שהוא חדר השינה שלנו). סוף סוף הם הסכימו לעזוב את מיטותיהם... כנראה שהמתח עולה...

אחרי רבע שעה, שוב "צבע אדום". לשמחתי, רק רעייתי התעוררה...

ברקע כל כמה דקות פיצוצים למיניהם. נשמע "של כוחותינו"... ממטוסים או מסוללת התותחים שהציבו אמש ליד עלומים (זוכרים לפני כשנתיים...). אני מקווה שילדי ואנשי עלומים לא סובלים מהם יותר...

אבל ממש אל תדאגו לי. מי שמכיר אותי יודע שעוד 5 דקות אהיה במיטה, ועוד 6 דקות

אישן כמו דב, אבל חשוב שנבין מה עובר על תלמדינו ולמה חשוב כל כך לשוחח אתם, לדבר על הדברים, לתת לפרוק, לחזק, וכו'. גם לחלקנו לא קל, וחשוב שנעזור אחד לשני.

אני מבקש לחזק מכאן את חיילי צה"ל בכל משימותיהם, את כל כוחות הביטחון, ואת המנהיגים שלנו שהצליחו להפתיע אותנו מאוד לטובה. כל הכבוד לכם, ותמשיכו בלחימה עד למיגור טוטאלי של הטרור ברצועת עזה! אנחנו מוכנים לתקופה מטורפת כמו עכשיו, אם נזכה בעקבותיה לשנים ארוכות של חיים נורמאליים, שלא היו כאן בשמונה שנים האחרונות.

מחבק ומחזק את כולם!

יחזקאל

 

 

 

        

נפל קסאם...

בדרום החם

 

נפל קסאם...

שושנה עברון

ביתי המטופח והאהוב, מבצרי הפרטי מנופץ!

שושנה עברון מדווחת על פגיעה ישירה ותובנה בצידה

 

רסיסים

אז כן זה הגיע אלינו! בקומת הקרקע של חדר האוכל, שם התכנסנו לארוחת צהריים כדי שלא ניחשף לקסאמים, נשמעה הכריזה – צבע אדום ואחריו פיצוץ אדיר. ישבתי עם משפחתי סביב לשולחן העגול ואמרנו מעניין איפה נפל הפעם. יואל, בני, נעלם מיד, הוא שייך לצוות צח"י, והלך לחפש את הקסאם. תוך דקות ספורות הגיעה אלי ההודעה – זה מאחורי הבית שלך. עליתי בריצה הביתה. האופניים הנאמנים נשארו הבוקר בבית כי ירד גשם, ואני רצתי במעלה הגבעה, יכולתי לנחש מה אראה בבואי הביתה.

חשבתי שאני יכולה לנחש, אך מה שראיתי כשהגעתי מתנשפת הביתה לא דמה לשום דבר שיכולתי לדמיין. ביתי המטופח והאהוב, מבצרי הפרטי - מנופץ! זכוכיות בכל מקום, פיח ונזקים רבים נוספים. עמדתי נטועה במקומי כשדמעות ממלאות את עיניי ואמרתי, נעשה לנו נס! תודה לאל שלא היינו בבית, שלא נפגענו, שלא חווינו את ה"בום"!

אנשים רבים הגיעו; אחיות, מנהל הקהילה, חברים ושכנים, ויואל היה כאן, הוא הגיע ראשון, הוא זה שקרא לנו, והוא היה הראשון שחיבק וניחם. ראיתי את כל מי שהיה ופתאום משום מקום עמדה מולי אישה זרה. "אני עיתונאית", היא אמרה וביקשה שאענה אם אוכל. עופר (מנהל הקהילה) אמר לי: "את לא חייבת", אבל אני רציתי – על רגל אחת אמרתי לה מי אני ומה חיי ואמרתי לה שכל מה שאנחנו עושים ברצועה - בדין נעשה, זה מה שמגיע למבקשי נפשנו, ועם כל "בום" שאני שומעת שם אני מתפללת שייגדעו עוד כמה מהאויבים שלנו. אמרתי לה מה אני חושבת על התקשורת, שהגיע הזמן להפסיק את הפטפטת, שיתנו לצה"ל לעשות את העבודה שהוא מיטיב לעשות, שיפסיקו את הספקולציות וישתקו קצת ועוד ועוד.

אחריה הגיע עיתונאי מ"הארץ" והוא שמע את אותם הדברים, הוא איש עדין, גיס של    שייקה אל-עמי. שאלתי אותו האם יעיז לפרסם בעיתונו והוא ענה שהוא יעביר את הדברים כלשונם והעורך יעשה כרצונו.

חפשו מחר בעיתון, אבל יתכן שתקבלו תמונה נאמנה יותר ב"מקור ראשון".

אז ככה זה לגור בחזית...

אני יושבת וכותבת את הדברים אחרי שהבית נוקה, שלושה בחורים צעירים שנשלחו על ידי צוות פרט עזרו בניקוי הגס, כל הכבוד להם! ההמשך נעשה בכוחות של כל המשפחה,). החלונות נאטמו בעזרת איציק, מנהל החממה, והתאילנדים. המזגן ניזוק, הבית קר אבל הלב חם – מלא על גדותיו על כל החום שהרעיפו עלינו כולם.

 

בחזרה

חזרנו הביתה אחרי תשעה ימים. היינו בירושלים בבית אחי וגיסתי, אחר כך בנופש מתוכנן בטבריה ולבסוף לסוף שבוע אצל בני וכלתי במצפה נטופה, חזרנו הביתה – עדיין אין חלונות ועדיין אין מזגן, אין לנו תאורה נאותה בסלון כי הנברשות נפגעו וזה משרה אווירה אפרורית וחוץ מזה עוד נזקים לא מעטים, החלטנו להפסיק לנדוד! הרעשים הבלתי פוסקים מאזור הרצועה, העשן והאש, הלחימה הנשמעת ונראית היטב מביתנו, מפיחים בנו אופטימיות שבסוף הכל ייגמר לטובה, נתפלל לשלום חיילינו, כי מה זה בית קצת הרוס של זוג מבוגרים לעומת השקט המיוחל שבוא יבוא?

 

 

(מתוך 'עלים' – עלון סעד)

מוכת קסאמים

מעט מן החוויות שאנו (גרעין "נדב" – ע"ש נדב מילוא ז"ל, שדרות) עוברים בימים אלו

 

הכותב: גרעין נדב  (שביט, תהילה, יואב, יודיק, זהר, יונתן, יהב, שהם, גל, יודפת, ליאור ויסמין)

 

"התקשינו להשלים עם העובדה שאנו בתוך שטח מדינת ישראל

ואנו נאלצים לברוח ולמצוא מחסה"

חברי גרעין 'נדב' בשדרות, על התנדבות תחת אש

 

אנו גרעין ראשון בשדרות של 12 חבר'ה – 5 בנות ו-7 בנים במסגרת יג"ל של הקיבוץ הדתי. בשעות הבוקר אנו עובדים בשני בתי ספר בעיר – יסודי מירון, ובשעות אחר הצהרים אנו מפעילים 2 מועדוניות בניהולנו ו-2 מועדוניות שאליהן צוותנו. בנוסף, אנו גם נקראים למשימות התנדבות שאינן בשגרת פעולותינו.

כידוע לכולם מבצע "עופרת יצוקה" נמצא בשיאו. כתושבים שנמצאים 2-3 ק"מ מעזה, אנו נמצאים במצב חירום מלא ואנו משתלבים במערך העורפי. חלק מהמערך היא ההוראה מהעורף שמקלטי העיר יישארו פתוחים באופן רציף במשך כל שעות היממה.

המועדוניות שאנו מפעילים ביום-יום נמצאות במקלטים ששייכים לעיר. אנו מתפרסים על ארבעה מקלטים שונים. כמפעילים, אנו שוהים במקלטים משעה 9.00 בבוקר עד 20.00 בערב. במשך כל השעות האלה המקלט פתוח לרווחת תושבי השכונה ולילדים, בגלל הפסקת הלימודים הסדירים עקב המצב. במשך היום, הילדים שמגיעים למקלט נהנים מפעילויות מגוונות כגון: משחקי קופסא, יצירה, וידאו, מחשב וכן פעילויות של אמנים שמגיעים בהתנדבות מרחבי הארץ.

כדי לנסות להעביר לכם מעט מן התחושות שלנו ושל כל תושבי הדרום, נעלה כאן אירועים שחווינו בשבוע האחרון. לפני מספר ימים נקראנו לעזור לתושבים שמפחדים לצאת מהמקלט, בקניית מצרכים לבית. בזמן שהלכנו למכולת, הופעלה אזעקת "צבע אדום". מספר שניות אחרי נפילת הקסאם הגיעו למכולת שבה שהינו שתי נשים שלקו בחרדה. עשינו כל שביכולתנו לעזור. ההרגשה אחרי המקרה הייתה נוראה. התקשינו להשלים עם העובדה שאנו בתוך שטח מדינת ישראל ואנו נאצלים לברוח ולמצוא מחסה. הרגשנו את הפחד של התושבים שלמרות מצב החירום הארוך בעקבות נפילות הקסאמים בעיר עדיין לא מתרגלים למצב, והאזעקה מפתיעה ומפחידה בכל פעם מחדש. כך גם אנו מרגישים כתושבי העיר.

מקרה נוסף עליו רצינו לספר הוא על שתיים מבנות הגרעין, ששהו בממ"ד של בית שהיה מרוחק כ-15 מטרים מהתפוצצות קסאם; חלונות הבית התנפצו. במצב כזה אין אנו יכולים לעשות דבר, אלא להישאר חזקים, לתמוך בתושבים ובילדים ומצד שני לקבל גם את התמיכה שלהם.

למרות הרגשת הפחד והתסכול אנו מלאי הערכה לכל תושבי הדרום. אנו מזמינים את כל מי שרוצה להשתלב במערך בעיר; אפשר גם להגיע דרך עמותת "לב אחד". אנו מודים לכל מי שתומך בנו, במועדוניות, ותודה על כל העזרה והדאגה הרבה.

 

שדרות

חזית העורף - בעלומים

קטעים מתוך "יומון עלומים" לעדכון שוטף של המצב...

 

ברצוננו לשתף את החברים בכל הנעשה במשק מאז תחילת מבצע "עופרת יצוקה" באמצע ארוחת הצהריים בשבת. כפי שכולם יודעים, יש עמימות רבה לגבי המצב וחוסר ידיעה לגבי ההמשך. לעומת זאת אנחנו מעודכנים ומתודרכים לגבי הוראות ההתנהגות של פיקוד העורף, ואף מחויבים לפעול לפיהם. הצוות שמרכז את ההתנהלות הינו צביקה (ו. בטחון), אפלה (צח"י) ושרה – ג'יין (המזכירות). כרגע אנחנו נמצאים במצב של הסלמה באזורנו ועומדים בקשר רצוף כדי להתעדכן ולקבל החלטות. עלומים נמצאת עכשיו בשעת מבחן ואני משוכנעת שבידינו הכוחות להתלכד ולהתגבר על הקשיים שעומדים לפנינו.

החלטנו שנוציא דפי מידע על מנת לעדכן את הציבור במה שקורה.

 

בית הכנסת

החל ממחר בבוקר התפילות ייערכו בבית המדרש. כולם מוזמנים להצטרף!!!!!

נומי! נומי!

מס' משפחות ישנו בשקט ובבטחה אתמול בלילה בגנים. לדבריהם הייתה אווירה רגועה ונוחה ותנאים טובים. הרוצים להצטרף מוזמנים, רק לזכור לתאם.

לידיעתכם חולקו מזרנים במקלטים, דבר אחד פחות להוריד.

מהגיל הרך

היום קבלנו אישור לפתוח את הפעוטונים וגני הילדים במתכונתם הרגילה, דהיינו כולל ילדי חוץ. בעקבות כך הגן קיבל תגבור רציני כשהגננת אורית הגיעה לעבודה. הודענו להורים וממחר צפויים להגיע ילדי החוץ.

 

 

חסר רכיב