תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

לזכרם

24/12/2008
עמודים כסלו תשס"ט (728) 2
לזכרם
שני תמרי ז"ל

 

נולדה: כ"ח סיון תש"ב  13.6.42

נפטרה: כ"ו תשרי תשס"ט  25.10.08

עין צורים

 

שני אהובתנו.

בליל שבת, בסיומו של המזמור אשת חיל, שהוקדש לאמהות המקראיות שלנו - ומאז לכל האמהות - נדם ליבך, כשאת מוקפת באברם וילדייך, ובלעדייך.

במותך כמו בחייך, נפרדת מהעולם בצניעות שאין למעלה ממנה, בחיוכך השקט ובענווה שכה אפיינה אותך. בדרכך המופלאה השכלת לאסוף לשבת האחרונה את כולם, גם ממרחקים, להתקבץ סביבך לרגע של פרידה.

ספר חייה של שני דף אחר דף, תחילתו בבית ההורים צבי ז"ל והני  - תבל"א, בית בית"רי, ציוני, מאמין, בית בו אומרים וגם עושים, בית של חסד ונתינה.

שני החזיקה באמונתה ובמורשת הבית הבית"רי ועם זאת היתה סובלנית, מתונה                       ומקבלת כל אדם באהבה. 45 שנה אנו גיסותיה של שני, במערכת יחסים מופלאה ונדירה ששני הייתה, אולי, נותנת הטון העיקרית שבה. שמחת המפגש הייתה תמיד מרגשת עד כדי שחיפשנו להוסיף מפגשים, וערך מוסף תרמה שני, כשמתוך צורך פנימי עמוק ולמול  סגירותם של האחים, דלתה וקיבצה את דברי ימי המשפחה בתמונות ובסיפורים, כדי  להעבירם לדור הבא.

שני התייצבה לכל אירוע משפחתי, בשמחה ובצער; מעניקה, תומכת, מחבקת ומעודדת.

התמונה המשפחתית של ברית האהבה בין אברם ושני, התמיכה המוחלטת שנתנה לפעילויות החסד שלו, שבאו פעמים רבות על חשבון המשפחה... גם אהבתה של שני לילדיה ונכדיה, כמידת עומק הנפש ורוחב הלב שהיו בה. הייתה התגלמות הסבתא שכל נכד צריך שתהיה לו, באותה סבלנות ואיפוק שכה אפיינו אותה.

שני, באנו כולנו עם אברם, לספוד לך ולבכותך.

על הפסוק "ויבוא אברהם לספוד לשרה ולבכותה", אומר הרש"ר הירש:                          "מנקודה פנימית בנפש" - הבכי הוא כמו מעיין הבוקע ממעמקי הנפש.

ואנו ממעמקי נפשנו עומדים בוכים ולא מאמינים...

 

יהי זכרך ברוך

                                                                                      מתוך ההספד

 

 

 

 

אלזה אגמון ז"ל

נולדה: כ"ו אייר תרפ"ב  24.5.1922

נפטרה:  ח' מרחשוון תשס"ט 6.11.2008

עין הנצי"ב

 

כמלכה התהלכת בינינו, מלכה ללא כתר וגינוני מלכות. דעתנית, משכילה, נחרצת, מעורבת ומעודכנת בנעשה עד הפרט האחרון.

עוד בימי "נחלת", כשהצטרפת אל קבוצת המייסדים, היית פורצת דרך. התפארת ב"ניצחונות" הקטנים שלך על השיטה, אך נשארת נאמנה לקולקטיב ושרתת אותו בכל מאודך, כל עוד עמדו לך כוחותיך.

יחד עם מרדכי בניתם בית חם, מלא בינה ודעת. גידלתם בהצלחה את ארבעת ילדיכם עד שפרשו מן הקן, ועסקתם גם בחינוכם של ילדי הזולת, כשאתם רואים בכך שליחות וייעוד לחיים. לאורך כל השנים, ובפרט לאחר פטירתו של מרדכי, המשיכו ילדייך לפקוד את ביתך ולדאוג לשלומך, אליהם הצטרפו עם הזמן גם הנכדים, שעמם יצרת קשרים חמים ויפים במיוחד.

את השתנות הקיבוץ קיבלת בהשלמה, וראית בה חלק מתהליכים המתרחשים בחברה  ובמדינה בכלל. טענת שהחלוציות והאידיאולוגיה הן "פארסה", וכי צריך לחיות עם המצב בלי להתמרמר.

נדמה כי בשנים האחרונות נסדקה מעט חומת האידיאולוגיה שהכתיבה את אורח חייך בעבר. הגעת לתובנות חדשות ולהסתכלות שונה, מפוכחת יותר, על הנעשה סביב. אפילו הסכמת להודות מדי פעם שאולי גם טעית פה ושם.

על אף קשיי הניידות, לא ויתרת על השתתפות בתוכניות תרבות, שיעורים או חוגים. המשכת לצאת, בכל מצב, כדי לחוש את דופק הקיבוץ ולהיות מעורבת עם הבריות.

לצד הביקורת לסביבה ידעת גם לפרגן, להכיר תודה ולהעריך את מאמציהם של מקורבייך ושל כל מי שטיפל בך בבית הסיעודי ומחוצה לו.

אל מותך הלכת בעיניים פקוחות ומתוך הכרה מלאה, עד הסוף שמרת על שליטה. הספקת עוד להיפרד מבני משפחתך ומהצוות שטיפל בך, ועברת לעולם שכולו טוב.

נוחי בשלום על משכבך, אלזה. תחסרי לנו מאוד.

 

אורה רינות (מתוך ההספד)

חסר רכיב