תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

מבט אל שיר

24/12/2008
עמודים כסלו תשס"ט (728) 2
מבט אל שיר

מגע הגבהים של צמרת העץ
ד"ר רבקה שאול

על אנשי הפרטים היומיומיים החיים לצד אנשי הרוח
ועל נקודת מבט צרה ואגוצנטרית
ד"ר רבקה שאול – על בעלה של אשת האמן

לא ברוח
בקומדיה ישנה נושנה שאת שמה שכחתי מוצגת אשת אמן, עקרת בית מן השכיחות, המנסה להיות דרמטית ואקזוטית, על מנת להפוך את עצמה למוזה של היוצר. בעלה, החושש לבריאותה הנפשית, מבהיר לה שהוא מעדיף אותה בסינר הפרחוני ולא בתלבושת של "פאם פאטאל". האישה חוזרת אפוא לעצמה, והבעל מתפנה לעבודתו.
ליד אנשים שגדולתם בתחומי הרוח נמצא תכופות את אנשי המעשה והפרטים היומיומיים הקטנים, הדואגים לעניינים הטכניים. כאשר מדובר בנשים יוצרות התמונה מורכבת הרבה יותר, בשל השוני החברתי והפסיכולוגי שבין המינים, והדברים ארוכים.

(ולא) ברעש
בשיר "אל רעיית האמן " מתואר דיוקנה של אשת המשורר מנקודת מבטו של הבעל הפונה אליה ומנסה להזדהות עם הסבל הנגרם לה עקב היותה אשתו... בבחירתה זאת נגזר גורלה לחיות בדיסהרמוניה מתמדת, מסערה לסערה, כמתואר בבית הראשון; אמנם, אלה חיים שיש בהם ממגע הגבהים של צמרת העץ. אשת האמן, או כל יוצר אחר, סופגת השפעה רוחנית, אולם המחיר שהיא משלמת הוא לחיות בצל הטמפרמנט הבלתי יציב האופייני לאמנים רבים, או בצל חוסר היציבות הנובע מחיים נטולי אחיזה בעולם הרגיל והממוסד.
על מנת לעמוד בכל אלה עליה להיות רכה וגמישה וגם קורבנית. נפשה – "חול חופים רך" – הופכת לאובייקט. הגלים הפראיים הם מטפורה לגניוס של המשורר, לכישרון המתפרץ. חייה הבלתי יציבים של הרעיה עומדים בסימנה של "גאות הים", שיש לה גם משמעות נרמזת של גאווה. נפשה נדרסת על ידי רודנות הכישרון המבקש להתבטא ויהי מה. הדומיננטיות שלו מעצבת את חייה בתמונה אלימה של מחרשה המכה באדמה. רכותה של האישה מאפשרת את השליטה בה, כמו החול התחוח המעוצב על ידי הים. חירותה האנושית נשללת ממנה. אין היא אלא אשתו, לטוב ולרע.

(ולא) באש
דרגת ההקרבה מתחוורת בבית הבא. מסתבר שחיים אלה שהיא חיה אינם עשויים לפי מידתה ושאיפותיה. מהותה שונה ממהותו של בעלה. בקשר שבין החול והים שבבית הקודם יש עדיין פן של טבעיות, כי הם סמוכים זה לזה; לא כן העיר הנצורה הכבושה בידי "זר" וצר". המילים נחרזות באקורד חד ובוטה. הסבל מגיע לשיאו. האישה נשבתה בידי כוחות הכופים עליה אורח חיים שאינו מתאים לרוחה.

בקול דממה דקה
והנה הגענו לנקודת ההיפוך, המאפיינת שירים כה רבים, ואשר מהווה תפנית מחשבתית ורגשית. פניה של אשתו אינם משקפים סבל אלא השתאות. הסבל הוא בעיני המתבונן, כאן המשורר, המיטיב להבין את עומק מסירותה של רעייתו, אולי אפילו מתוך רגשי אשמה כלפיה. התובנה שבבית האחרון מאפשרת לו להרגיש נוח עם עצמו... בניגוד למילים "זר" וצר" מופיעים כאן החרוזים "גר" ו"רז". רז הוא "זר" בהיפוך אותיות. הרעייה גרה בתוך ה"זר" שהוא גם "רז" ומפנימה אותו לתוך חייה, עד אשר ה"צר" הופך ל"פלא" המרווה את נפשה. אשת המשורר זכתה להיות עדה לתהליכי יצירה מסתוריים. במו עיניה ראתה שורות נרקמות לשירים; למען הנגיעה בטמיר ובמופלא היא מוכנה לשאת את מצבי הרוח, את שרירות הלב ואת האגוצנטריות הבלתי מתחשבת. עוצמת האגוצנטריות הזאת מתבטאת באופן כמעט מביך בבית האחרון, המציג תפיסה רומנטית של דמות האמן כאדם מיוחד, שאשתו מתברכת בלבה על שזכתה לחיות במחיצתו...





צבי יאיר (1915-2005), הוא שמו הספרותי של הרב צבי מאיר שטיינמץ, יליד הונגריה. חסיד חב"ד. נחשב לאחד מגדולי המשוררים המודרניים הדתיים בשירה העברית.

חסר רכיב