תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

בעת נעילת שער

25/11/2008
עמודים תשרי - מרחשוון תשס"ט (727) 1
בעת נעילת שער

על סגירת ישיבת הקיבוץ הדתי בעין צורים

גילה ו. קפלן

שבע שנים נדדה ישיבת הקיבוץ הדתי בדרום בין עלומים, סעד ועין צורים
בשנת תשמ"ד הונחה בקבוצת עין צורים, אבן הפינה לבנייני הקבע
הרבה תקוות נתלו באוויר. בגיליון תורה ועבודה של נאמני תורה ועבודה נאמר:
"... סוף סוף, קמה, ישיבת 'תורה ועבודה'. לא עוד 'ישיבה שאינה מתנגדת לנו'
או 'ישיבה הקרובה אלינו' אלא 'ישיבה שלנו' – גם של אלו שאינם חברי הקיבוץ הדתי
אנו מקווים שהישיבה תהיה:
מקום לימוד תורה לחברי הקיבוץ הדתי ולכל האחרים החושקים בתורה.
מקום הכשרה למורים ליהדות. בית חינוך למורי הוראה בישראל.
ישיבה לתורת ארץ ישראל בהגות ובהלכה, למתמודדים, יחידים וציבור, עם בניינה של חברה יהודית עצמאית בתנאים חדשים ומתחדשים.
ומעל לכל: שממקום תורה זה תצא הלכה לציבור הדתי-ציוני.
יהי רצון שנזכה במהרה לחוש בהשפעתה של הישיבה על חיינו"
במוצאי יום כיפור ננעלו שערי הישיבה
ואולי נכון לברך על יותר משנות דור שהייתה משפעת אורה?




הסוף!
בסופו של יום, נסגרו שערי ישיבת הקיבוץ הדתי בעין צורים- נקודה.
מה יבוא לאחר הנקודה? האם יפתחו מחדש שעריה במתכונת כזו או אחרת? האם ידעו המעורבים בדבר: רבנים, מורים, תלמידים, חברי הנהלת הישיבה ונציגי מזכירות הקיבוץ הדתי – לפלס נתיב חדש שיביא בחשבון את קשיי העבר? האם נדע להפנים את הלקחים, לשלב ידים ולצעוד הלאה? על שאלות אלה ואחרות יענה הזמן ויענו הקוראים והכותבים מעל במה זו (ובוודאי גם מעל במות אחרות). כתבה זו באה לספר על קצת ממה שהיה, ולנסות להבין מה הביא לנקודה הסופית הזו, שבה נסגרו שערי ישיבת הקיבוץ הדתי.

ההתחלה
"כחלוץ לפני המחנה" הייתה כותרת כתבתה של יונה ברמן בעמודים טבת תשס"ו (700) – כתבה שנכתבה לכבוד 20 שנות תוכנית השילוב. ואף שהכתבה נגעה בתוכנית השילוב בלבד, ניתן לומר כי האמירה "חלוץ לפני המחנה" ממחישה היטב את הרגשת השליחות שמלווה את ישיבות הקיבוץ הדתי לאורך כל הדרך. כידוע, וכפי שהזכיר נחמיה רפל, מזכ"ל הקיבוץ הדתי, בכתבה ארוכה ומנומקת "מטרתה של ישיבת הקיבוץ הדתי" (עמודים תמוז תשס"ח), מטרתה הראשונית של הישיבה הייתה העלאת הרמה התורנית של חברי הקיבוץ הדתי. כהמשך לכתבה שהייתה הזמנה לדיון בעקבות מצבה של ישיבת הקיבוץ הדתי בעין צורים, מגיב יוסקה אחיטוב בגיליון עמודים שאחריו (אב תשס"ח). יוסקה טוען כי מתוך סקירה היסטורית לא ניתן להסיק מסקנות הנוגעות להצדקת קיומה של הישיבה בהווה: "הייתי אף מעיז וקובע כי מוסד רוחני-תרבותי שאינו משתנה, שאינו קשוב להתפתחויות רוחניות וחברתיות המתפתחות בקרבו פנימה ואינו נענה להתמודדות עם הסביבה המשתנה מחוצה לו, לא יזכה לאריכות ימים. נאמנות יתרה למטרות היסוד ולדפוסים הראשונים של כל מוסד חינוכי ורוחני-תרבותי היא מרשם בדוק לניוון."
ד"ר חזי כהן, מורה לתנ"ך בישיבת מעלה גלבוע ובמדרשת עין הנצי"ב, ובעצמו בוגר ישיבת עין צורים, מוסיף (עמודים אלול תשס"ח): "פעמים רבות מבקש ארגון להשיג מטרות מסוימות, אך בפועל מתפתחים תהליכים באופן בלתי צפוי ... במקביל יש להבין שעיקר תפקידה של הישיבה הקיבוצית הוא להפגיש ציבור רחב עם עולמה הרוחני של תנועת הקיבוץ-הדתי ולהרחיב את מעגלי החשיפה החוצה לציבוריות הישראלית."

ישיבה לא ישיבתית
על מורכבות הקונספט "ישיבת הקיבוץ הדתי" אני משוחחת עם זאביק קיציס, שחקר את הנושא בעבודת המסטר שלו. קיציס, מורה לחסידות ולגמרא בישיבת מעלה גלבוע, הוא נכדו של אליהו כי טוב, בעל "ספר התודעה" ומגיע ממשפחה "חצי חרדית" (כהגדרתו), וכך, מנקודת מבטו הרחבה, הוא רואה את האמביוולנטיות בעצם המושג "ישיבת הקיבוץ הדתי":
"ישיבות, ככלל, שייכות רק לעצמן. באופן קלאסי הגוף המחזיק את הישיבה אינו מתערב בענייניה. ראשי הישיבה מקבלים את החלטותיהם לבד, וגם לתלמידים יש אוטונומיה. מתלמיד ישיבה מצפים ללמוד ולגבש דעה באופן עצמאי...
ישיבה קלאסית מתקיימת במעין פלנטה נפרדת, שבה התלמידים שרויים ב"בידוד" מן העולם. בקיבוץ הדתי יש מתח מובנה בין המושגים: 'תורה ועבודה' ו-'תורה לשמה'
ההתנגדות האידיאולוגית וההיסטורית לרעיון של הסתגרות בעולמה של תורה ("תורה לשמה") נובעת מסיבות שונות, שביניהן בעיית השירות הצבאי המקוצר (אם בכלל), ההתנגדות לתפיסה האליטיסטית בדלנית שיש בישיבות, הרצון להשאיר את הילדים בתחום ההשפעה של ההורים/התנועה ועוד."
ההתמודדות עם הקשיים, לצד הצורך של "העלאת הרמה הדתית – תורנית של חברי (ובני) הקיבוץ הדתי" הביאה לתפיסה החד פעמית של ישיבת הקיבוץ הדתי.
קיציס: " ישיבות הקיבוץ הדתי הן ישיבות בעלות אופי 'לא ישיבתי' – הן אינן סגורות בפני העולם החיצוני, דורשות שירות צבאי מלא, ואף שייכות לתנועה. יחד עם זאת, ישיבה היא בכל זאת מוסד עצמאי, שאין בו שליטה למייסדיה ופרנסיה."
על העובדה שבני הקיבוץ הדתי כמעט ואינם מגיעים לישיבה אומר קיציס: " אף שהישיבה נתפרה לפי מידות בני הקבה"ד, הם אינם נוטים ללבוש את החליפה, מסיבות שונות, שלא כולן קשורות לאופייה הלמדני של הישיבה.
להרגשתי, לקבוץ הדתי יש בעומק בעיה עם חליפה – וכלל הוא מעדיף חולצה כחולה."

אמצע
על דרכה של הישיבה, ועל הנהגתם של ראשי הישיבה שהתחלפו ובאו, בוודאי נכתב ואף ייכתב. הרב דוד ביגמן, שהיה ראש הישיבה בעין צורים והיום הוא ראש הישיבה במעלה גלבוע, אומר: "לא תמיד התנועה הבינה מה זו ישיבה, לא הבינו איך הישיבה נרקמת ומה תפקיד הדמויות בישיבה. שלא במתכוון, במקום להצמיח את הישיבה, השקיעו אותה... בנוסף לכך, יש לציין כי קיים קושי לשווק את ערכי הקיבוץ הדתי – תחת השם "הקיבוץ הדתי"."
על האווירה בישיבה בשנים האחרונות ניתן ללמוד מדבריו הנרגשים של הרב אביה הכהן, מראשי הישיבה בשנה האחרונה, בערב הפרידה מן הישיבה:
" אני רוצה לספר לתלמידים הוותיקים קצת ממה שנעשה בישיבה בשנים האחרונות. אני עומד נדהם מול העוצמות שראיתי בשנים האחרונות, ובמיוחד בשנה האחרונה שבה היה לנו בית מדרש קטן וחם. בכל שעה משעות היום והלילה למדו בני החבורה תורה באהבה. איפה אפשר להכריז על שיעור גמרא או חסידות בשתים עשרה בלילה ומיד כל הקבוצה מתייצבת?! אני גם רוצה לספר לתלמידים הותיקים בשמחה שהישיבה קצת השתנתה בשנים האחרונות, והשיר 'עין צורים עין צורים, לא שרים ולא רוקדים, מתחתנים בגיל שלושים' כבר אינו נכון לגביה. אבל החום, החסידות, השירים, הריקודים ואפילו החתונות המוקדמות יותר, לא פגעו בפתיחות המחשבתית שליוותה תמיד את היכל הישיבה. השירה באה עם הרבה חום ורוך, ואם תמיד אחד המאפיינים של הישיבה היה טוב לב ופירגון, הרי שהישיבה היום יותר רכה ויותר חמה. כשבאתי לישיבה, אחד הדברים הראשונים שבלטו לנגד עיני היה הסידור לנכים כדי שיוכלו ללמוד בישיבה, סידור שלא היה קיים לפני 20 שנה בשום ישיבה. היה בכך בבחינת סימן חשוב לדרכה המיוחדת כל כך של הישיבה. סימן שהיה בו להצביע על טוב לב, חסד קבלת האחר, פשטות וצניעות שאין במקומות אחרים. זכיתי להכיר ולעבוד בעוד כמה וכמה מוסדות נהדרים – גם בישיבות - מן השורה הראשונה, ואני אומר בפה מלא: גם היום יש בישיבה בעין צורים איכויות נדירות, שקשה לתאר."

כתבה זו לא באה לספר על הלימוד בבית המדרש, ואף אינה מתיימרת לנתח את הסיבות שהביאו לסגירתה של הישיבה. היא באה לצלם תמונת מצב, לתת הצצה מזוויות שונות לסיפור הישיבה שרוחה עוד כאן, וגופה מחפש מקום ומטרה.
יתכן שהרב אביה הכהן יטען שזו הבעיה, שאין מדברים על היתרונות אלא רק על הקשיים:
"את הקשיים אנו מכירים, אך בשום מקום לא דובר על הסגולות הנפלאות של הישיבה."

נעילת שער
בין כסה לעשור, הוזמנו בוגרי הישיבה, תלמידיה ומוקירי דרכה ל"ערב לימוד, מפגש רעים ופרידה מן הישיבה". רוח ימים נוראים ריחפה בחלל ובישיבה רצו שנעילת שערי הישיבה לא תהיה "בקול דממה דקה". ואכן דממה לא הייתה, מסדרונות הישיבה המו אדם, האולם רחש ושיעורים נשמעו בכל פינה. באוויר עמדה התרגשות מהולה בשמחה ובעצב. במהלך הערב הביעו הוקרה לכל מורי הישיבה לאורך הדורות, לאם הבית המיתולוגית, אסתר רכטשפנר, ולמזכירה. בדברי הפרידה המרגשים שלו התייחס איתי מרינברג, בוגר הישיבה לרגשות המעורבים: "כיצד כורכים יחדיו תחושות אבדן וגאווה? זמן-מה חשבתי שהפתרון טמון בנתיביה השונים של ההפשטה – שכמה מהם נסללו כאן הערב – כלומר, בניסיון לְבַכּוֹת את קיצו של הפרק הנוכחי בחיינו כקהילה, ובה בעת לשמוח בהמשכו של הרעיון, בקיומה העצמאי של מחשבה שלכאורה אינה זקוקה בהכרח לבניין עשוי חומר ולבנים; אך מה אעשה שאדם אני, בשר ודם, ודרכם של זיכרונות שאינם מסתפקים במופשט אלא מבקשים להם ממשות להיאחז בה"
גם הרב דוד ביגמן התחבר בעוצמה רבה לחוויה קשה של אבלות: "יש לי חוב גדול כלפי הישיבה. ממש קמתי שם לתחייה, המקום היה תפור עלי, ונתן לי דחיפה גדולה. החיכוך עם הדמויות המיוחדות של ישיבת עין צורים; שמעון הקשר, יוסקה אחיטוב, אביה הכהן, הרב דוד משען ועוד... יש לי חוב גדול לישיבה. ערב הפרידה הפך את הסגירה למאוד מוחשית. ואני מרגיש שנסתם הגולל על חלק מחיי. אף שמדובר במוסד, מצאתי את עצמי אבל על הסגירה כמו על מותם של אנשים קרובים."

ימים נוראים
סוד גלוי הוא כי במהלך השנה האחרונה גאה המתח בין מזכירות הקיבוץ הדתי למורי הישיבה ותלמידיה, וגרר תגובות קשות והאשמות. אווירת הסליחות, בערב הנעילה, לא הקלה על הדברים.

נחמיה רפל, מזכ"ל הקיבוץ הדתי, המלווה את תהליך סגירת הישיבה, שעליו הוחלט למעשה עוד לפני כניסתו לתפקיד, אומר: "אני מצטער על האווירה הקשה שנוצרה במהלך השנה, בתהליך הסגירה, וגם אם הרגשות מובנים, חבל שלא היינו יכולים לבצע את המהלכים הלא פשוטים ב'דיבוק חברים'. אישית, צר לי שלא השכלתי לנווט את הדברים ברוח פייסנית יותר. לעצם העניין, הסיבות לסגירת הישיבה מורכבות, ולא כאן המקום והזמן לנתחם, ועם זאת, לעניות דעתי, הגורם לסגירת הישיבה אינו הקו הלימודי שלשלה, ובוודאי לא מצבה הכלכלי, על אף הגירעונות שצברה. הסיבה המרכזית לסגירתה היא שתלמידים חדשים לא נרשמו לישיבה. לדוגמא, לא יעלה על הדעת לנסוע שנה אחר שנה לגייס תלמידי חו"ל אם כתוצאה מכך מגיעים תלמידים בודדים (ובשנה האחרונה תלמיד אחד בלבד). נוצר מצב שבו נפער פער גדול בין הרצון והשאיפות לבין המציאות בשטח.
הצעות להמשך פעילות של הישיבה במתכונת מצומצמת לא התקבלו על ידי מוסדות התנועה.
גם לדעתו של הרב דוד ביגמן: "הישיבה לא נסגרה בשל אידיאולוגיה, שיטות לימוד או מורים לא טובים, ולא בגלל שאי אפשר למצוא תלמידים לשתי ישיבות, אלא בשל בעיות ארגון והתנהלות. כל הגורמים התכוונו לטובה, אבל משהו לא זרם ולא אפשר לישיבה להתפתח, קשה לי לשים את האצבע. חשוב לי להדגיש שלא נגמר העידן של רוחב הדעת ולימוד תורה בדרך אוונגרדית. יש עתיד ליהדות מתונה ומודרנית. לא הכיוון הרוחני הוא הבעייתי ויש עתיד!"


במאמרו "נאמני תורה ועבודה' לאן?" (דעות 39) מתייחס, ד"ר משה מאיר, לסגירת הישיבה. במאמרו הוא מנתח את מהות התנועה. טענתו של ד"ר מאיר היא שהתנועה היא אינטלקטואלית, ובתור שכזו יודעת היטב את מלאכת הביקורת, אך מאידך, הצד היוצר חסר בעולמה. בהקשר זה הוא אומר: "מבחינת המוסדות כשלה התנועה כשלון חרוץ. מכל הישיבות הישיבה היחידה שהייתה קרובה לה ברוחה – ישיבת הקיבוץ הדתי הדרומית, נסגרה. סיבות הסגירה מחייבות מחשבה עמוקה. האם זה יתר אידיאולוגיה, יתר ביקורתיות, או היעדר היפוכיהם? אינני יודע בוודאות את הסיבה, אבל דומני שהתופעה מדברת בעד עצמה – אנשים צעירים שנפשם חשקה בתורה, לא מצאו בה את מבוקשם."


הנושע בשעת התשע?
"הדרן עלך ישיבת הקיבוץ הדתי והדרך עלן,
דעתן עלך ישיבת הקיבוץ הדתי ודעתך עלן
לא נתנשי מינך ישיבת הקיבוץ הדתי ולא נתנשי מינן,
לא בעלמא הדין ולא בעלמא דאתי" (פתיחת דברי הרב אביה הכהן בערב הפרידה)
בסופו של יום, נסגרו שערי ישיבת הקיבוץ הדתי בעין צורים- נקודה.

אף אם ניתן היה לצייר תמונה שונה במקצת מזו שהובאה כאן, הרי שמדובר בכיוונון הצמצם בזווית צרה או רחבה, חדה או מעורפלת, רחוקה או קרובה, חושפנית או מכסה.

לא בעתיד עוסקת כתבה זו, אך כותבת הכתבה מרשה לעצמה לסיים בתפילה:
עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ובינינו, שנזכה להרבות תורה ולהאדירה, במהרה בימינו.




במסגרת:
בגיליון טבת יוקדש מקום לכתבות על ישיבת הקיבוץ הדתי בעין צורים, המעוניינים מוזמנים לשלוח חומר עד לכ' בכסלו תשס"ט (17.12.2008)
המערכת שומרת לעצמה את הזכות לפרסם מגוון חומרים מייצג.

חסר רכיב